אלבום הבכורה של רונן שטרן: הפוטנציאל שם

"שפתי תפתח" - זהו שמו של דיסק הביכורים של רונן שטרן, זמר ויוצר עלום (בינתיים), שנעזר בהפקה המוזיקלית ביוצר קצת פחות עלום - אביתר בנאי. בדיסק, עליו מעיד היוצר ש"נוצר על הקו שבין מצפה רמון לתל אביב", שטרן אחראי כמעט על כל הלחנים והביצועים. האלבום אמנם בנמצא כבר כמה חודשים, אך לא מאוחר לדון בו.

שטרן עושה שימוש נרחב בסגנונות מוזיקליים (למעט השיר "יצווה צור חסדו", שהולחן באופן מסורתי). למרות שבסך הכל המגוון המוזיקלי מעניין ונותן אפשרות להיפגש עם שירים מסורתיים מזווית חדשה, בחלק מהביצועים יש הרגשה שהמילים ממאנות לצאת לטנגו המשותף עם בן זוג החדש ("צמאה נפשי" בלבוש רגאיי לא הולם במיוחד).  

רוב האלבום מתנהל על מי מנוחות, והקול של שטרן תורם רבות לכך. אגב, אל תתנו לשם המשפחה להטעות אתכם, שירתו של שטרן מתבצעת תוך הקפדה מעט נוקשה מדי על חי"ת ועי"ן, ולפחות בחלק מהשירים נשמעת מאוד מלאכותית.

חלק ניכר מהשירים בדיסק נושאים גוונים והשפעות מזרחיות מובהקות, אך חבל שהדבר לא התבטא גם בתחום האינסטרומנטלי. שטרן דבק בכלים הסולידיים, ולא עשה שימוש בכלים אתניים.  

הטקסטים נלקחו היישר מהמקורות, ורובם ככולם מתמקדים סביב זמירות השבת המוכרים לכולם, כמו: "מה ידידות", "י-ה ריבון ", " אזמר בשבחין" וכיוצא באלה. חבל שבתחום הזה שטרן לא עשה ניסיון לגאול גם את הזמירות הנשכחות והפחות

 מושרות, ויש רבות כאלה, המחכות לחיים חדשים. דווקא בז'אנר המוזיקה היהודית המקורית, ששטרן בחר בה, היתה אפשרות אמיתית להרוויח גם משהו בתחום הזה.

ככלל, אפשר להגיד שבהופעת הבכורה שלו רונן שטרן מספקת כמה רגעים לא רעים בכלל של האזנה למוזיקה מקורית, שמשאירה אותך עם טעם טוב בפה. נראה שיש בשטרן את הפוטנציאל לפרוץ את גבולות האנונימיות, ולהביא גם לעולם הרחב טעימות מהכישרון המוזיקלי שלו.