פרס ביום הזיכרון לרצח רבין: הראש נורה, היעד חי

"אני זוכר את אותו הלילה. הוא החל כאלומת אור מלהיבה ומנקרת. הוא נפתח בעצרת גדושת אדם בכיכר מלכי ישראל. הבמה עליה עמדנו הוצפה בנחשול אדיר של תקווה שזרם בעוז מן הקהל העצום והנרגש, לעבר הבמה. עמדתי לצדו של יצחק, פניו נהרו למראה מפגן זה של הזדהות מרעידה, ספונטנית כל כך... בכל אותו הזמן עמד לו האורב הנקלה, בן העוולה, חגור אקדח טעון והמתין בקור רוח במורד המדרגות. הוא ירה בגבו של יצחק אבל הוא ירה בלבו של העם. לא העם ולא ההיסטוריה יסלחו לנוולה זו". במילים מרגשות אלה פתח הערב (יום ג') נשיא המדינה, שמעון פרס, את האירועים לציון יום הזיכרון ה-12 לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין.

מדליק נר לשותף. בית הנשיא, הערב (צילום: דודי ועקנין)

12 שנים אחרי שעמד עמו על אותה במה, שר עמו את "שיר לשלום", וירד באותן המדרגות, דיבר פרס - הפעם מכס הנשיא - על היום הנורא ההוא. "מעולם לא ראיתי זוהרה כזו על פניו של יצחק. שרנו בצוותא עם רבבות האזרחים שהרקידו את הכיכר בשיר השלום. נראה היה שכל העם עומד על רגליו להביא אמונו בו, בנו, שליח ושליחים נאמנים, כדי לממש כמיהה של דורות, דורות שהיו ודורות שיבואו", נזכר.

"12 שנים חלפו מאז אותו אסון, קשיים נערמו, הדרך התארכה, אבל הובהר שאין מנוס אלא לגבור על הקשיים ולהמשיך לצעוד בדרך שהוא קבע, שאין בלתה. גם נר אחד בכוחו לפלח אפילה רבה, זה נר התמיד ליצחק. נוסיף לנוע קדימה נאמנים לאור זה ואף מהמורה מבית או מבחוץ לא יהיה בכוחה לעצור אותנו. הראש נורה, היעד חי. המוביל נרצח, המורשת דורשת. כה יעשה אלוהים וכה יוסיף".

הנשיא פרס, אז סגן ראש הממשלה ושר החוץ, שיתף בתחושות שלאחר הרצח: "חשתי פתאום לבד מול מציאות שנראית כקורסת, עולם זועק מכאב ומול כורח להתנער מייד מן ההלם. גם באין השותף הבכיר, אסור לאבד את שפיותה של המדינה. צריך לשמור על הדרך, על דרכו של יצחק, לבל תאבד. זו היתה הצוואה הזועקת". "היום", אמר הנשיא, "12 שנים מאוחר יותר, שוב מופיע התוואי של דרכו. דרך השלום לא נעלמה".

אחותו של רבין: לא שמרו עליו כראוי

אחותו של יצחק רבין, רחל יעקב, אמרה בטקס: "רוח התקווה הגדולה שנשבה לפני הרצח נגדעה באחת והזעזוע היה קשה. במלחמת לבנון השנייה הורגש החיסרון במנהיגותו של יצחק רבין. תמצית הגעגוע לרבין היא לאדם ולמנהיג שפעל ביושר, בנאמנות ובתבונה, ששימש סמל ומופת לרבים והקרין תחושת ביטחון ותחושה שיש על מי לסמוך".

על רוצחו של אחיה אמרה רחל: "אדם דתי לכאורה שביצע את הרצח בתמיכה ועידוד של רבנים, שם למטרה להפסיק את התהליכים המדיניים שאותם הוביל יצחק, בסמכות הרוב במדינת ישראל.

המעשה מנוגד לדת היהודית ומפר את אחת מעשר הדיברות. הוא נעשה כביכול למען ובעזרת השם, ולצערנו יגאל עמיר הצליח גם לרצוח את יצחק וגם להפסיק את התהליך המדיני.

"הרצח היה בשיאו של מסע הסתה סוחף בראשות מנהיגות קיצונית, שיש לה שם ויש לה כתובת", המשיכה יעקב. "אני פחדתי שלהסתה שכללה נאצות בלתי מרוסנות שהתמקדו ביצחק ולא במקרה, יהיה גם ביטוי אלים כלפיו, והרי ראינו ניסיונות כאלה כבר לפני הרצח. יצחק ולאה היו לבד באותם ימי שישי בהם הפגינו בתוקפנות אל מול ביתם, ואני הרגשתי שדמו של יצחק הותר ושלא שומרים עליו כראוי. הממסד אחראי על כך והציבור שבחר בו וכאילו תמך בו".