מחיר השביתה: מה עובר על בני הנוער?

"'החבר שלי מאיים למות', כתבה לי נערה אחת וילד אחר סיפר שהוריו מתגרשים והוא לא מוצא טעם בחייו", מספרת רותי, מתנדבת בער"ן וממשיכה, "נערה נוספת סיפרה שהיא אכלה לאחר שהוריה איימו עליה באשפוז בכפייה וברגע שהם יצאו הלכה להקיא".

בער"ן (עזרה ראשונה נפשית) רגילים לשיחות הללו עם בני נוער הנמצאים במצוקה, אך בשבועות האחרונים, מאז החלה השביתה במערכת החינוך, ישנה עליה של 30% בכמות המתקשרים, כפי שפורסם לראשונה ב-ynet.

"הילדים משתפים אותנו בתחושת השעמום המעיקה ובתחושת הבדידות שמתעצמת בימי השביתה. אנחנו מרגישים את העומס שגובר במהלך המשמרות. לפעמים אני מתכתבת באי-סי-קיו עם חמישה ואפילו שישה בני נוער במקביל.

"בזמנים כאלה אני מסבירה להם שיש עומס ולכן התשובות יכולות להתעכב בכמה דקות. יחד עם הפסיכולוג בתחנה וההכשרה שעברנו, אנחנו יכולים לאתר מי זקוק לעזרה דחופה יותר ולפעול בהתאם".

 שיווי המשקל משתנה. צילום אלוסטרציה: index open

היציאה משגרת הלימודים והשעות הרבות שהנערים והנערות מבלים לבד בבית, גורמת לכל הבעיות להתעצם מאוד, מסבירה רותי. "ילדים רבים מוצאים עצמם בודדים במיוחד מאחר ורק לפני חודשיים הם נכנסו למסגרת חדשה, לחטיבת ביניים, או לחטיבה העליונה ועדיין לא הספיקו להתערות חברתית. במצב כזה הבעיות מתעצמות מאוד".

"דווקא עכשיו, בימי השביתה", מתארת רותי. "פערי המעמדות מקבלים דגש: בעוד שלנער אחד יש את האמצעים לצאת ולבלות, לאחרים אין וכך רבים מהם מוצאים עצמם מבודדים בבית. באופן קיצוני עולה בתקופה הזו העיסוק בדימוי הגוף: 'נערים ונערות קובלים על כך שהם שמנים מדי או שעירים מדי וכל מצב רוחם מושפע מאיך שהם נראים. הם נתונים לשטיפת המוח של התקשורת בנוגע לדימוי גוף מושלמים ומלאים בביקורת קשה כלפי עצמם'".

רותי מזהה גם את הנתק בין דור ההורים לדור המתבגרים. "ההורים עסוקים מאוד בשגרת היום, הילדים נמצאים בבית שעות ארוכות ומבלים מול המסכים. ברור שזוהי חבית נפץ".

מה קורה לילדים?

"לבני הנוער נוצר רצף ארוך של חופש גדול - חגים - ואז שביתה", מסביר דרור שקד, מגשר הורים וילדים, סמנכ"ל מרכז "גבים" ומנהל פורום גישור במשפחה ב-ynet. "משהו בשיווי המשקל ההתנהגותי והרגשי משתנה. המסגרת, שבדרך כלל מייצר בית הספר, פתאום לא קיימת, ונוצר חלל גדול שהילדים מנסים למלא בדרכים שונות. המתבגר נמשך לפיתויים. לפעמים זה עלול להביא לוונדליזם, עימות עם החוק או עימותים עם ההורים".

"המצב יכול להוביל לשוטטויות רבות, היכרויות עם אנשים חדשים. בנוסף, השביתה יוצרת חוסר אמונה במערכת – במשרד החינוך. הם רואים את האדישות כלפי נושא הלימודים ומקבלים רושם שאולי זה לא באמת חשוב. 

"עוד דבר שמתערער הוא מעמדו של הילד. בית הספר מייצר היררכיה ברורה. המתבגר יודע מה המעמד שלו. בתקופה כזו הכול משתנה וזה יכול להוביל למצב של תחושת חוסר ביטחון עצמי, והערכה עצמית נמוכה".  

 מעמדו של הילד מתערער. צילום אילוסטרציה: index open

"בגיל הזה הילדים זקוקים למסגרת כדי לפרוץ אותה ובהעדרה הם מבולבלים מאוד", מוסיפה הדר קוגל, מנחה בכירה במכון אדלר ומוסיפה כי היציאה משגרת הלימודים, דווקא בתקופת ההתבגרות, מעצימה תחושות קשות ומחריפה את הבלבול שמאפיין בדרך כלל את בני הנוער.

"הגדולים שביניהם מוטרדים גם מהעתיד הקרוב ומבחינות הבגרות", מוסיפה קוגל. "הם נמצאים בסיטואציה קשה, ללא מסגרת וללא שגרה, ולכן לא פלא שהם מרגישים קצת אבודים", אומרת קוגל.

סימני המצוקה

"כדי לעזור לבני הנוער, הדבר המרכזי הוא קודם כל להבחין בסימני המצוקה", מסביר שקד. "צריך לשים לב לסימנים ברמה ההתנהגותית וברמה ההצהרתית".

ברמה ההתנהגותית מציע שקד לשים לב להסתגרות, התכנסות, שינויים בהרגלי האכילה, התפרצויות זעם, רגישות גבוהה מדי, תגובות מוגזמות, היעדרויות לא מוסברות לפרקי זמן לא ברורים, התחברות לדמויות חדשות, טלפונים מוזרים, צורך לעשות דברים קיצוניים, פעילויות מסוכנות, כשנראה שלבן הנוער לא אכפת להיפגע מהן.

ברמה ההצהרתית מציע שקד לא לקבל אמירות של בני הנוער כמובנות מאליו. למשל אמירות כמו: "אי אפשר להנות", אי אפשר יותר", "אתם עוצרים אותי", דיבורים על המוות, התעסקות בנושא המוות.

"חשוב לזכור שדברים כאלו קורים בהרבה בתים", מסייג שקד את הדברים. "השאלה היא באיזה מינון ובאיזו עוצמה. כמה גדול השינוי שחל בנער/נערה?"

 איך הם מתנהגים? מה הם אומרים? צילום אילוסטרציה: index open

איך אנחנו יכולים לעזור?

"כהורים, אנחנו צריכים לדעת שזו תקופה שמצריכה מאתנו להגביר את העירנות", מציע שקד. "אנחנו צריכים לגלות מעורבות: לשאול איך עבר היום, לעזור בהסעה, לנסות לייצר מסגרות חלופיות - שיעורי עזר, חוגים, פעילות העשרה, לתמוך ולקדם פעילות שהילד כבר פעיל בה, להעצים תחביב מסוים. אולי כדאי שאחד ההורים ייקח חופש, אולי זה זמן לסוף שבוע משפחתי? לא צריך להפוך לבייביסיטר, אבל צריך לתת יותר תשומת לב – שבדרך כלל נותן בית הספר".

קוגל מציעה להורים לנצל את התקופה הזו כדי להדק את הקשר עם הילדים. "אם המתבגרים שלכם רוצים לדבר ב-ICQ או באמצעות SMS תשתפו פעולה, כי ניצול של כלי התקשורת החביבים עליהם, יכול רק לתרום לקשר ביניכם ולתקשורת הרציפה איתם", היא מבטיחה.

כמה דברים שיכולים להקל על בני הנוער:

• נסו לייצר להם מסגרת חלופית - במקום בית הספר. בדיוק כפי שעושים בחופשות רגילות - גם אם כאן תאריך הסיום לא ידוע.
  

• אפשרו להם להתמקד בנושאים שייחודיים להם (מוסיקה, ספורט) ולהעשיר את תחומי העניין הרגילים שלהם.
  

• נסו לגייס אותם למשימות השיגרה הקשורות לבית: כיסוח הדשא, קנייה בסופרמרקט, משימות שיכולות להיות גם מהנות עבורם וגם לתרום לשיגרת הבית.
  

• עודדו את הילדים לנצל את הזמן ולאמץ שיגרה ספורטיבית. זה יכול להיות ביקור בחדר כושר או רכיבה משותפת על אופניים עם חברים, עכשיו כשמזג האוויר נעים.
  

• עודדו אותם להצטרף לפעילות חברתית: בדרך כלל, הורים למתבגרים מתלוננים שהפעילות בתנועת הנוער, מתחרה על זמן הלימודים, אבל עכשיו אין בעיה וזו יכולה להיות מסגרת מועילה ומלאת תוכן לתקופה הזו. בני נוער אחרים, ישמחו אולי לעבור קורס במד"א או להצטרף לפעילות התנדבותית אחרת באגודת "צער בעלי חיים" או אצל הווטרינר המקומי, ולמלא את הזמן בתוכן שיש לו משמעות ותרומה.
  

• עם מתבגרים כמו עם מתבגרים - כדאי לגייס אותם ברוח טובה, לנסות להעלות רעיונות ביחד ולעודד אותם להצטרף לפעילות מועילה ותורמת גם חברתית וגם כזו שיכולה לתרום לכיסם: למשל, עבודות קלות כמו שיעורים פרטיים או שמרטפות. 
  

איך פונים לעזרה?

לער"ן ניתן לפנות דרך ה-ICQ למספר 296004540 או בטלפון לקו החם: 1201.