שרה-עיוורת

אין בי טיפת אהדה למעשה העקדה.

ונדמה לי שאין צורך להרחיב על כך את הדיבור. אלוהי, אני בטוחה, העלה את אפשרות העקדה על מנת לבחון-להציג את מדת עיוורונו של אברהם כלפי הקרובים לו – בניו ונשותיו. אברהם, כמו כמה מנהגים גדולים אחרים, היה טוב רק בראיה למרחק; הוא דאג לאנשי סדום, ללוט, ל'נפשות אשר עשה' ורק על הנעשה בביתו לא השכיל לקחת אחריות. המבחן האמיתי של אברהם היה אם יהיה בכוחו לבקש בן לשרה (ולא רק לעצמו), אם היה מסכים לסכן את חייו במצרים ובגרר ולא להתחבא מאחורי גבה היפה והרחב של אשתו, אם היה מסוגל לסרב לגירוש הגר וישמעאל ולבסוף – אם היה מסוגל לסרב לעקוד את בנו. אברהם כשל במבחנים המשפחתיים.

האיש אשר תמיד עוקד

אברהם הוא עוקד סדרתי. העקידה הראשונה התרחשה כשאברהם לא ניסה לפשר בין נשותיו המקנאות, הוא הפנה עורף להגר שנשאה ברחמה את בנו והציע 'בנדיבות' לשרה (טז, ו): 'הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ.' הגר הלכה אל מותה הצפוי במדבר ודמותו העוקדת של אברהם נחשפה בכל אכזריותה.

וכפי שיזהיר אותנו מי שאמון על טיפול באלימות במשפחה, גבר שעוקד פעם אחת עלול לעקוד גם בפעם השניה. והנה זה בא – ושוב שרה היא היוזמת – שרה אינה מרוצה מהתנהגותו של ישמעאל, היא חוששת אולי ממעמדו של בנו הבכור של אברהם כיורש ועל כן היא דורשת עקידה שניה – גירוש הגר וישמעאל. שרה דורשת, אלוהים מאשר ואברהם, שלו האחריות על הילד ועל האשה, מתמרמר ולבסוף עושה את שיודע לעשות – עוקד. לכן עלינו לדבר על עוקד סדרתי, על דפוס התנהגות, והעקידה השלישית (שאחריה תבוא גם רביעית – שילוח בני השפחות) היא רק שאלה של זמן.

בראש הדברים תמרור אזהרה - האחריות המלאה על העקדה מוטלת על כתפיו של אברהם, על כתפיו של האלים. רק לאחר הצבת תמרור האזהרה החמור הזה מול עינינו, אני מבקשת להפנות את מבטי למקומה של שרה, למקומן של האמהות שלנו, למקומי בהתרחשויות אלימות.

לאברהם היה דפוס התנהגות של גבר עוקד, שרה הייתה אמורה לזהות זאת לפני כולם, שהרי היא השתמשה בו כל עוד הוא שרת את צרכיה. שרה הייתה חייבת לדעת שאברהם עלול לעקוד גם את בנה את יחידה אשר אהבה... שרה נרדמה בשמירה.

"ילדה קטנה לבד, בקול של מלאך, מגורש מגן עדן..."

אני מבקשת לומר את הדבר הקשה והעצוב הבא – מאחורי גבר עוקד, מאחורי אב אלים, נמצאת פעמים רבות אם, שהייתה יכולה לראות ובחרה לעצום עיניים.

אני מבקשת לומר שלאבות אלימים יש לפעמים דפוסים ההופכים לסודות משפחתיים מושתקים, דפוסים הנדחפים אל מקומות עמוקים ואפלים בתודעה האישית והמשפחתית. לפעמים האמהות שלנו בקשו לא לדעת את שיכלו לדעת, לפעמים אנחנו מבקשות לא לדעת. למרות הקושי והכאב ובגללו אני מבקשת לומר ששרה היתה יכולה לשמור על יצחק והיא לא יכולה לחמוק מאחריות לעקידה. האמהות שלנו לא תמיד יכולות להרשות לעצמן לומר: לא ידענו. אני מבקשת לחייב גם את נפשי בקביעה זו.

אנחנו לא יודעים מה ידעה שרה על העקידה ומה לא. המקרא בתבונתו משאיר אותנו במסגרת המוכרת והמסוכנת של הסיפורים המשפחתיים המושתקים. אנחנו יודעים שאברהם השכים, לקח ילד, חמור ומאכלת ויצא לדרך. שרה הייתה צריכה לחשוש שזה יסתיים רע.

מדרש מפורסם מתאר את הזעזוע שחשה שרה כשסיפר לה השטן על העקדה, זעזוע שגרם למותה. (תנחומא וירא סימן כג):

הגר – האשה הגדולה מהחלומות

תמונת המראה של שרה היא הגר. הגר ידעה לשמור על ילדים. כשגורשה למדבר נושאת ילד אחד על כתף אחת ומעט מים על הכתף השניה הייתה בטוחה שכלו החסדים והיא והבן עתידים למות בצמא. בשלב מיואש זה חלפה במוחה לרגע מחשבת-שרה (כא טז): 'אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ'. אך להגר, בניגוד לשרה, היה קול פנימי חזק, אינסטינקטים אמהיים אדירים, הגר שמעה מקרבה את מלאך אלוהים קורא לה להתעשת, לא לוותר על עצמה ועל הילד ולמצוא את הדרך לנצח את התקפן ולהשאר בחיים (בראשית כא, 19): 'ויִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר' הגר הצילה את ישמעאל.

הסיפור הזה דורש בסיומו גם סוג של התחייבות בלתי מתפשרת - נדר

מן העבר אפשר וצריך ללמוד, נדרים נודרים על העתיד.

הנדר שאני מבקשת לנדור הוא פשוט, מחייב ובלתי מתפשר, הוא בנפשי. הנדר הוא להיות הגר.

משמעותו המחייבת והמפורטת של הנדר: כל עוד קיימת האפשרות שיתקפו את בנינו ובנותינו, אנחנו מתחייבות ומתחייבים כהורים, לא להירדם לרגע בשמירה. לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. ומתוך ידיעה עצובה, שפעמים רבות ולמרות כל המאמצים זה כן יקרה, הנדר הוא להיות שם, לשמוע את קריאות העזרה, להקשיב למצוקה כשהיא מגיעה, לא למות כי אם לחיות, לשמוע ולעזור לתקן.

ד"ר רוחמה וייס היא חוקרת ומרצה לתלמוד. מלמדת בהיברו יוניון קולג' בירושלים, בבית המדרש "קולות" ובבית המדרש "בית שמואל" ועורכת את סדרת "יהדות כאן ועכשיו" בידיעות ספרים