מלטה: חטיף ים תיכוני
את מלטה, מדינת איים חיננית וקומפקטית, אפשר לבלוע בכיף ביומיים-שלושה. את השיטוט בין הארמונות, המבצרים וכפרי הדייגים מומלץ לשטוף ב"מרק האלמנות"
רפובליקת מלטה, מדרום לסיציליה האיטלקית, היא אמנם מדינת-איים זעירה (שטח: 316 קמ"ר,( אך מיקומה האסטרטגי בים התיכון הפך אותה ליעד נחשק של כובשים שונים, וברקורד שלה כ-7,000 שנות היסטוריה עתירת קרבות ושליטים זרים - מהרומאים והפיניקים בעת העתיקה ועד לצרפתים ולבריטים (שסיימו את שליטתם בה ב-.(1964
תאריך חשוב בתולדות מלטה הוא שנת ,1530 עת העניק הקיסר קרל החמישי את האי במתנה לאבירי מסדר ההוספיטלרים, שגורשו כמה שנים לפני כן מרודוס, על ידי הטורקים. אבירים אלה, שעסקו בשוד ימי של ספינות מוסלמיות, הותירו את חותמם בהיסטוריה ובארכיטקטורה של האי במשך שלטונם הארוך, שהסתיים רק עם כיבוש האי על ידי נפוליאון ב-.1798
עיר עם קונספציה
את הסיור באי נהוג להתחיל בעיר הבירה, ואלטה ,(Valletta) שהוקמה במאה ה-16 ונקראת על שמו של לה-ולאטה, מנהיגם של האבירים ההוספיטלרים. בזמנו היא הייתה העיר המודרנית ביותר באירופה, ולמעשה הראשונה שנבנתה ביבשת על סמך תוכנית אב שכללה רחובות ישרים המצטלבים בזווית ישרה, צנרת מים זורמים בתוך הבתים ואפילו מערכת ביוב משוכללת. הרחובות הישרים המובילים אל הים הזרימו לעיר אוויר ים משני כיוונים והפכו למעין מערכת מיזוג אוויר עצומה. כיום ואלטה נראית מיושנת למדי, אם כי חיננית: רחובות צרים ותלולים משובצי ארמונות וכנסיות.
ואלטה, מבט מהים (צילומים: הן חזן)
הבניין המרשים ביותר בעיר הוא הקתדרלה של ג'ון הקדוש (יוחנן המטביל,( הבנויה בסגנון הבארוק והרנסנס. רצפת הקתדרלה מכוסה בפסיפס של 369 אבני קבר עשויים שיש. שניים מציוריו המפורסמים של הצייר האיטלקי קרבג'יו, "הקדוש ג'רום" ו"עריפת יוחנן המטביל," תלויים בחלל הקתדרלה. זו נבנתה על מנת להפגין את עושרם הרב ועוצמתם של אבירי מלטה, ולמרבה האירוניה המסדר שבנה אותה הטיף לחיי צניעות, פרישות ודלות.
גם מרכז הוועידות הוא מבנה מרשים במיוחד, המצטיין בתקרותיו הקמורות ובריצוף השיש שלו. במקורו הוא נבנה בשנת 1500 על ידי האבירים, כבית חולים. היום, אחרי שיפוצים, הוא משמש בתור מרכז כנסים, מוזיאון ותיאטרון.
בניין אחר ששווה ביקור הוא הארמון הגדול, שנבנה בין השנים 1574 ו-.1571 היום הוא משמש כמעון הנשיא ומושבו של הפרלמנט המלטזי. ב"חדר הגובלנים" תלויות על הקירות יצירות אמנות המתארים את המצור הטורקי הגדול על האי בשנת .1565 לא לפסוח על ביקור בנשקייה, שם אפשר לראות את כלי הנשק שבהם השתמשו האבירים כדי להדוף את הטורקים.
המוזיאון הלאומי לאמנויות, ששימש את מטה האדמירלים בזמן השלטון הבריטי, נבנה ב-1570 ועבר שיפוצים בשנות ה-60 של המאה שעברה. זהו אחד הארמונות היפים והמהודרים
ביותר של מלטה. בארמון מוצגות יצירות של גדולי הציירים, בהם קרפצ'יו, פרוג'ינו, טינטורטו, גידורני וריברה. ניתן לראות את האוספים רק בתיאום מראש ובלוויית איש ביטחון של המוזיאון.
למתעניינים בעתיקות ובארכיאולוגיה, באיי מלטה וגוזו יש אתרים פרה-היסטוריים רבים: אבני קבר, מקדשים, פיתוחי אבנים ושרידים מהתקופה הניאוליתית ומתקופת הברונזה. חלק מהמקדשים ששרידיהם מפוזרים באיים קדמו לפירמידות של גיזה במצרים ולבית המקדש בירושלים.
מדינה ,(Mdina) עיר היסטורית זעירה ובירתה העתיקה של מלטה, היא אחת הערים המוקפות חומה העתיקות ביותר באירופה. מדינה בנויה במקום גבוה במרכזו של האי המרכזי ואפשר לראות בה את הארמונות הרבים שבהם התגוררה אצולת הממון של מלטה. אצולה מקומית זו נחשבה ללא מכובדת דיה כדי להתגורר עם אצולת מסדר האבירים בוואלטה ובניה נאלצו לבנות להם עיר נפרדת. היום רוכשים להם הרבה מעשירי מלטה את הארמונות העתיקים, משפצים אותם ומתגוררים בהם. רק למכוניות של התושבים מותרת הכניסה אל בין חומות העיר.
חוויה נעימה מצפה למטיילים ברחובות הצרים, הקרירים והשקטים של העיר, השומרת על אווירה ימי ביניימית. חסידי המוזריות יכולים לבקר במוזיאון העינויים והאינקוויציה של מדינה.
פצצה בכנסייה
אם ההיסטוריה של מלטה שזורה בארמונות ובכנסיות עתיקים, הרי שאת נשמתה הים-תיכונית אפשר לחוש בכפרי הדייגים שלאורך החופים. חלק מהכפרים ידועים בחגיהם הססגוניים, אחרים בזכות השרידים הארכיאולוגיים שבתחומיהם - אבל בכולם קצב החיים נקבע על ידי הים ואוצרותיו.
מפרץ מבודד באי גוזו
באחד הכפרים, מוסטה, מתנוססת כנסיית מריה הקדושה, מהגדולות והיפות באירופה. הכנסייה מתהדרת בכיפה יפהפייה צבועה בזהב, כחול ולבן. הכנסייה ידועה בזכות אירוע מיוחד שבני המקום מגדירים אותו כנס מופלא: ב-9 באפריל ,1942 בשעה ,16:40 כאשר 300 מקומיים התפללו בה, נפלה עליה פצצה גרמנית ממטוס של ה"לופטוופה." הפצצה חדרה דרך הכיפה, נחתה על רצפת הכנסייה ולא התפוצצה. מי שלא מאמין יכול לצפות בפלא במו עיניו: הפצצה מוצגת בכנסייה.
באי גוזו, מרחק 20 דקות במעבורת מואלטה, חיים 20 אלף תושבים, רבע מהם בבירה ויקטוריה. האי מתקיים מתיירות, חקלאות ודיג. מגוזו אסור להיפרד לפני שמבקרים במסעדת "נוף הים" Shore Street) מס' .(15 מתיישבים מתחת לשמשייה, צופים אל המים הצבועים בכחול עמוק וחוגגים על מאכלי ים מעולים. התפריט אינו קבוע ומבוסס על השלל שאותו הצליחו הדייגים לדוג בלילה. הדגים ושאר פירות ים מונחים על מצעי קרח במרכז המסעדה לבחירת הלקוח.
אי נוסף וזעיר בקבוצת האיים, קומינו, שוכן בין מלטה לבין גוזו. זה המקום לשהות בו אם כל מה שמחפשים הוא מנה הגונה של שלווה. באי אין כלי רכב והרעש היחידי כאן הוא רחש הגלים.
קניות
בואלטה עורכים קניות ברחוב הרפובליקה וברחוב הסוחרים - שני רחובות עתירי מסעדות, בתי קפה וחנויות. רחוב הרפובליקה הוא האלגנטי יותר, והוא עשיר בבניינים היסטוריים, ארמונות וכנסיות. רחוב הסוחרים העממי יותר הופך במשך השבוע, מ-9 בבוקר ועד הצהריים, לשוק פשפשים צבעוני ועליז.
ומה קונים? בעיקר מעדנים. למשל עגבניות שיובשו בשמש והושרו בעשרות סוגי רטבים עם תערובות של תבלינים. או עשרות סוגי זיתים וגבינות עיזים (במיוחד אלו המכוסות פלפל שחור או חריף.( ואת מה שהמלטזים יודעים לעשות עם דבש מעורב בפירות יבשים, בוטנים, שקדים ושוקולד, חייבת אגודת שומרי משקל להוציא אל מחוץ לחוק. אבל גאוות המלטזים היא על היין שלהם, והמבחר אכן עצום, בטעמים ובמחירים.
הארמונות זוכים לתחייה. ואלטה
תעשיית התכשיטים במלטה היא אמנות בפני עצמה. הזהב והכסף זולים והאומנים יודעים להוציא מתחת לידיהם שכיות חמדה יפהפיות. אפשר גם לקנות עבודות יד יפות, ובהן סוודרים ואריגי רקמה ותחרה. מי שרוצה לראות את האומנים בפעולה יכול לבקר בכפר תה-קאלי. כל מלון מכובד בואלטה מארגן טיולים לכפר הזה.
אוכל
ומה אוכלים במלטה? המטבח המלטזי הוא סינתזה של המסורת המקומית עם המגע הקבוע עם זרים, ובעיקר הרבה השפעה סיציליאנית ומורית. גם במסעדות פועלים ודייגים אוכלים כמו מלכים, והן פזורות בכל מקום. מומלץ להזמין מאכלי דגים וירקות, ולמי שיש מזל מכינים במסעדה שהוא נכנס אליה את "מרק האלמנות," המכיל ירקות שהוסיפו להם גבינת עיזים מוקרמת. לאוהבי מרקי דגים, לכו על "אלג'וטה." במרק הזה משתנים סוגי הדגים ממסעדה למסעדה, אך לא משתנות התוספות: שום, צ'ילי, עגבניות, אורז ומיורן.
גם הלחם המלטזי צובט את החך. הוא עשוי בצק חמצמץ כהה, נאפה באיטיות רבה בתנורי לבנים ומקבל מעטפת חומה-שחורה בטעם נהדר. הוא נקרא Hobz-Biz-Zest וניתן להזמין אותו במסעדות הפועלים. מעדן אמיתי: חתיכת לחם טרי טבול בשמן זית וממולא בתערובת של טונה, שום, בצל ועגבניות טריות.
לפנייה לכתב/ת 
