קשה להיפרד מגשש

אחד המערכונים הבלתי נשכחים שכתב אלמגור עבור הגששים ביחד עם יוסי בנאי, היה "הכה את המומחה" הידוע יותר בשם: "הצ'ופצ'יק של הקומקום". במערכון זה גילם פוליאקוב מאזין נודניק של תכנית רדיו שמארחת מומחה מהאקדמיה ללשון. המשפט של פוליאקוב "הלו זה רדיו?" מתוך המערכון, הפך למטבע לשון בתרבות הישראלית.

"מהיום הראשן של הגששים, למרות כל ההצלחה האדירה, אני חייב להתוודות שעקבתי אחרי פולי ברגשות מעורבים", אומר אלמגור, "תמיד היתה לי לגביו תחושה של החמצה. כבר בהתחלה הרגשתי שמדובר בשחקן באמת אדיר ולאורך כל השנים אמרתי שכמה חבל שפולי לא יכול לשחק גם במחזות רגילים בתיאטרון.

"שבוי מרצון בתוך הגששים" (צילום: מיכאל קרמר)

"הוא היה שבוי מרצון בתוך הגששים, פשנל החזיק אותם קצר ולא נתן להם 'לחלטר' בשדות זרים, ומבחינתי ההרגשה היתה תמיד מעורבת, כי מצד אחד כייפתי עם פולי בגששים עם הידיעה שאין שום שחקן אחר שיבצע את התפקידים שכתבנו לו טוב ממנו. מצד שני, היו כל כך הרבה מקרים שבהם ישבנו בימי הזוהר של הגששים בתיאטרון וחשבנו כמה חבל שבניגוד לישראל גוריון או בני אמדורסקי, שהצליחו לשלב לצד 'הדודאים' גם עבודה בתיאטרון, פולי היה 100% בתוך הגששים.

"חשבתי עליו כקנדידט ראשון מהתרגומים של 'מחברות החשק', דרך

העבודה על 'אני לא רפפורט' ועד 'ברנשים וחתיכות'. אבל פולי לא יכול היה להשתחרר, הוא היה עסוק בגששים. הוא יכול היה להיות שחקן ענק מהסוג של מאיר מרגלית, הוא יכול היה לבצע כל תפקיד אופי מצ'כוב ועד חנוך לוין".

אלמגור נזכר בפריחה המתחדשת של פוליאקוב לאחר פירוקה של שלישיית הגשש החיוור. "כשהגששים סיימו את תפקידם, הוא שיחק בהרבה הצגות והצליח. זה נשמע מוזר אבל היתה תחושה שקללת הגששים רבצה עליו, אם לקרוא לזה כך. פולי היה מזוהה כל כך וברמה מסוימת הגשש רדף אחריו", הוא אומר ומסביר, "נראה היה שהקהל עדיין רואה בו את הגשש ומתקשה להיפרד מהזיכרון ולהכיר את השחקן הגדול והקומיקאי שהיה. כשהגששים התפרקו, זה כבר היה מאוחר. אני באמת מאמין שהפסדנו שחקן שיכול היה להיות מהשחקנים הגדולים בתיאטרון העברי אילו רק היה נוכח בו מההתחלה, במקביל. חבל לי על המון תפקידים שהוא לא עשה. הוא היה איש מקסים ולכתו היא כאב לב אחד גדול".