מורים שובתים רעב: "צריך לזעזע את המערכת"
שני מורים, בני 60 ו-32, חברו בניסיון לשנות משהו במשבר המתמשך והחלו בשביתת רעב מול משרד ראש הממשלה. אחד השובתים: "את מחלתו של ראש הממשלה מסקרים בהרחבה, אבל בגידול הסרטני שיש בחינוך בארץ - אף אחד לא מטפל"
זקס (60), מנהל בית הספר "אורט צריפין" בראשון לציון, סיפר ל-ynet: "אני שובת רעב מאז אתמול, כי צריך לזעזע את המערכת בצורה כזו שנכה גלים עד שיהיה צונאמי. בלי חינוך אין למדינה שלנו זכות קיום. נכון להיום, אחרי שלושה שבועות של שביתה, הלוואי והיינו נמל תעופה בן גוריון - כי אז היינו רואים אנשי כלכלה, עסקים והון, אומרים שמקלקלים את המדינה. אנשים לא מבינים שעתיד המדינה הוא חינוך".
זקס טוען כי החליט לשבות רעב למען התלמידים שלו ולמען נכדיו. "אני רוצה שיהיו להם מורים טובים, אך בתנאים של היום אנשים לא רוצים ללכת להוראה ואני מבין אותם. צעירים שהולכים למקצוע מחפשים לאחר כמה זמן דרך אחרת, כי אי אפשר לחיות מהמקצוע הזה", אמר.
לגבי פרק הזמן אותו מקצה זקס לשביתת הרעב, הוא אומר: "אשתי וילדיי מאחלים לי שאהיה בריא, כי הצלחה בשביתה שלי היא לא רק שלי אלא של כולם. תלוי מה הרופא יגיד. אני רוצה ליצור צעד קטן של מודעות, כדי לעורר תגובה של הורים, של תעשייה, של אנשי עסקים. להכל מצטרפים כולם, חוץ מלמאבק שלנו.
"את מחלתו של ראש הממשלה מסקרים בהרחבה, ואני מאחל לו את כל הבריאות האפשרית, אבל בגידול הסרטני שיש בחינוך בארץ - אף אחד לא מטפל".
"נשבות עד שגופנו יקרוס"
"חיפשתי מישהו שיצטרף אליי, ושמחתי שאני לא לבד" מוסיף המורה ניר מעיין (32) מורה לספרות בתיכון לאו-בק בחיפה, על הפגישה עם פאבלו בגן הורדים. "שמחתי להצטרף אליו ואנחנו מתכוונים לשבות רעב עד שגופנו לא יוכל לשאת זאת מבחינה רפואית".
.jpg)
"מחפשים דרך ללב האנשים". זקס (מימין) ומעיין שובתים רעב
מעיין, נשוי עם שתי ילדות, מספר כי הוא נאלץ לעבוד בשלוש עבודות שונות, כולל הוראה, כדי להמשיך ולהתפרנס מהמקצוע שהוא כל כך אוהב. "אשתי משלמת את המחיר, כי היא עם הילדות בזמן שאני שובת", הוא אומר בצער. "החלטתי לשבות רעב כי אני רוצה לרגש. אני מחפש דרך ללב של האנשים.
"הציניות תפסה הרבה כוח וכל ההסתכלות של הציבור מסתכמת בכמה מרוויח מורה לשעה. אנשים לא מבינים שמורה נדרש לרגישות והשקעה רבה, ואינו יכול לעשות את זה תחת מצוקה כלכלית. אני במצוקה כלכלית כל בוקר; מחלק עיתונים לבתים כעבודה נוספת ורק אז חוזר לבית ספר, ובערב מתנ"סים. השכר ממש לא מתאים למשפחה".
על השאלה מדוע הוא ממשיך במקצוע על אף המצוקה, מסביר מעיין: "אני ממשיך במקצוע כי אני נהנה מהמפגש עם בני הנוער והתחום שאני מלמד מרתק אותי. לי היו מורים שהשפיעו עליי רבות וזה מבחינתי פשוט מתנה. היום, המורים האמיתיים הם בדרנים ודוגמניות. המורה מנגד, הוא סמל לכישלון. שלושה שבועות שובתים ואין התקדמות. בסדר, שיעבור עוד יום ועוד יום ובסופו של דבר כשיגיעו למו"מ רציני - יתפשרו על הכל".
"אנחנו המורים רוצים לתת, אבל בתנאים כאלה זה בלתי אפשרי", מסכם מעיין. "המאבק הוא לא על כסף, אלא על סמל, על איך שהחברה תופסת את החינוך. אנשים או שכחו או שקשה להם לזכור, אבל חינוך הוא הבסיס של הכל".
לפנייה לכתב/ת 
