עזאם: הדרוזים ישארו בני ברית של המדינה

"העדה הדרוזית היתה בת ברית של המדינה וכזו תישאר" - כך אמר אמש (יום ג') עזאם עזאם לאחר שוך הרוחות בעקבות המהומות שפרצו אתמול לפנות בוקר בפקיעין, בהם נפצעו 27 שוטרים ועשרה אזרחים. לדבריו, האירועים "לא יגררו אותנו לקיצוניות כזו או אחרת נגד המדינה".

עזאם, תושב הכפר מע'ר בגליל שהיה כלוא שמונה שנים במצרים לאחר שהואשם בריגול לטובת ישראל, הביע צער על האירועים הקשים ואמר כי אסור שהם יהרסו ברית בת 60 שנים בין הדרוזים ליהודים: "חלק מהמדינה קמה בזכות הדם שלנו", אמר,"חלק מהצעירים שהתלהמו היום הגנו בגופם במלחמת לבנון השנייה על המדינה".

"אסור לאחים להגיע למצב של מריבות", אמר עזאם, "אנחנו בעצמנו משרתים בכוחות הביטחון. נוצר מצב אבסורדי שבו שוטרים דרוזים הרימו יד על שוטרים בדימוס או על חיילים ואלו הרימו יד על אלו. איפה נשמע כדבר הזה? הרי חלק מהפצועים הם שוטרים בני העדה".

בתו של עזאם, שהתחתנה לאחרונה, מתגוררת בפקיעין. לדבריו, לאחר ששמע ברדיו דיווח על האירועים ביקש להגיע למקום אך הבין כי הדרך חסומה. "מיהרתי להתקשר לבתי ולחתני וביקשתי מהם לא לצאת מהבית. אנחנו בטח לא צריכים עניינים עם המשטרה", אמר עזאם.

עם זאת, עזאם סבור כי יש לחזק את הקשר בין העדה הדרוזית למוסדות המדינה. "על בני העדה הדרוזית להתעורר ולהקים לעצמם גוף שמקושר לשלטונות ויכול לתת מענה לתושבים", אמר, "אך לצערי העדה לא מספיק מגובשת".

"המשטרה היתה צריכה לפנות למנהיגים"

יועץ ראש הממשלה לענייני העדה הדרוזית, סמיר והבה, נפגש עם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, ותבע ממנו להקים ועדת חקירה שתאתר את האחראים ל"כשל הנקודתי". והבה אמר ל-ynet כי הברית בין הדרוזים ליהודים תישמר ומתח ביקורת על התגובות הנזעמות של חברי הכנסת מהסיעות הערביות שתקפו את התנהלות המשטרה: "לא ניתן לחברי הכנסת שהפכו היום למגיני העדה הדרוזית לגרור אותנו לקיצוניות נגד מדינת ישראל". "אנחנו לא זקוקים לכל אותם חברי כנסת מהמגזר הערבי שהפכו פתאום לדוברים שלנו, איננו זקוקים לעצות מאף אחד", אמר.

והבה, נכה צה"ל שפרש מהצבא בדרגת סרן, מתגורר בכפר בית ג'אן הסמוך לפקיעין. כשהוזעק לכפר בשעות הבוקר המוקדמות, לא תיאר לעצמו את עוצמת האירועים. "אני מופתע מהמשטרה וחושב שהם יכולים היו לנהל את הכל אחרת, ולא בצורה של הזרמת כוחות מאסיבים לתוך הכפר", אמר.

לדבריו, "אנשי הפיקוד במחוז הצפון יכלו לפנות לראש המועצה בפקיעין, יכלו לפנות אליי או לנכבדי העדה והיינו דואגים שאלו שעברו את העבירה ימצו את הדין". והבה אמר עוד, כי "בשנות החמישים ידעו שצריך לפנות למוכתר הכפר. חבל ששכחו שכך יש לנהוג גם כיום".