מחשבות עצובות על ביתר ופוניבז'
כמה שנאה, הכפשה ומדון התגלגלו באחרונה בחוצות ביתר, בני ברק וירושלים... ועל מה? ישי לפידות גורס כי הקרבות בביתר עילית ובפוניבז' מכסים את יופייה האמיתי של היהדות החרדית ויש לו הרבה שאלות לקברניטים
ביתר
וביום שאחרי מה נשאר.
כרוזים שהפכו לשחורים מזפת הכביש, גוילים ופשקוילים שמסתובבים ברחובות ואין איש טורח להרימם, להתעניין בשורות המובלטות... כרזות צבעוניות מתנפנפות ברוח, ובעיקר, רוחות מלחמה שמנסות לשכוח... לשוב לים.
המאבק על ראשות העיר ביתר מסמל בעיקר את אובדן הפרופורציה במאבקים שצצים חדשות לבקרים בתוככי המגזר החרדי. ושוב אנו למדים שלפעמים מספיק עסקן אחד שמדליק גפרור, ומדורה גדולה תצית עיר שלימה.
הרי כולם ידעו שאת תושביה החרדים של ביתר ישרתו נאמנה ובאותו שוויון שני המועמדים. כולם יודעים שנפקא מינה בין הנציג הליטאי (שחבר לכמה חסידויות), לבין המועמד החסידי (שחבר לש"ס) לא תהיה גדולה, אם בכלל.
אז למה כל הרעש, כל המהומה?
.
כמה שנאה, הכפשה ומדון התגלגלו בחוצות ביתר, בני ברק וירושלים בחודשים האחרונים... ועל מה?
ביתר היא סמל למלחמות מיותרות שסוחפות את כלל הציבור. ביתר היא סמל למאבקי אגו קטנוניים של עסקנים שהופכות למפלצות מריבה ענקיות ומכוערות.
ובעיקר:
המאבק בביתר, הוא סמל לכל מה שמכסה על יופייה האמיתי של היהדות החרדית פעם אחרי פעם...
פוניבז'
ועל הגבעה המפורסמת במרכז העיר, אין אפילו "היום שאחרי". שערי עלבון, שערי קינאה, שערי קנאות עדיין לא נעולים ב"אם הישיבות". ויכוח יוקרה פנימי שצמח ויצא מכל פרופורציה, מאיים להציף את עיר התורה והחסידות במלחמת אחים שכמותה זכורים לנו רק מימי הגאון מוילנא והבעש"ט, אבל איזה הבדלים... איזה הבדלים...
פוניבז' היא הדוגמא ל"מנהיגות" הפוכה.
כזו שבה קבוצה קטנה של דרדקי לימוד צעירים וחמומי ראש כופים את דעתם, התלהבות נעוריהם ומריבותיהם הקטנוניות על כלל הציבור ורבניו.
פוניבז' למרבה העצב היא הסיפטום היהודי-מודרני של "הרס עצמי". ה"קמצא והבר קמצא" של שנות ה2000. ובדיוק ההפך המושלם מתורתו ומשנת חייו של מייסד הישיבה הרב כהנמן זצ"ל....
נכון, אולי הויכוח הבסיסי הוא לגיטימי, אולי יש על מה לדון, אולי באמת התרחש שם מעשה ש"כבוד התורה" זועק ממנו... אבל מה עם החינוך? מה עם המסר? מה עם הדוגמא?
מישהו בתוככי המאבק הזה חשב פעם מה עובר בראשם של צעירי הצאן נוכח ה"מערכה"?
מישהו חשב על ההשלכות של המריבות, הקללות, הנאצות, הביזוי והרוע על תלמידי החיידרים בתשב"ר או "זכרון מאיר"...?
מישהו קם ולקח אחריות לאומית (כן כן - לאומית) או מוניציפלית על נזקי המאבק...?
מישהו חשב מה יהיו הנזקים של ה"מאבקים הקדושים" האלה על הדור הבא?
איפה כל המחנכים? איפה כל האחראים? איפה כל העסקנים? איפה הקברניטים? היכן יש מישהו שיהיה 'איש' במקום שאין?
"בכל יום יוצא מלאך מלפני הקב"ה לחבל את העולם, וכיוון שהקב"ה מסתכל בתינוקות של בית רבן ובתלמידי חכמים מייד נהפך כעסו לרחמים"... (כלה רבתי ב')
