האם ישראל בשלה למפלגה ירוקה בכנסת?
סוגיות איכות סביבה תופסות מקום גדל והולך בשיח הציבורי ובפעילות הפוליטית הכלל ארצית, וגורמים הפועלים לקדם סדר יום סביבתי מיוצגים בזירה הפוליטית המקומית והמוניציפלית. אז מדוע לא הצליחה עד כה מפלגה ירוקה להיכנס לכנסת, האם בכלל יש צורך בגוף שכזה והאם אנו על סף פריצת דרך?
הירוק הוא הזהב החדש, ולאחרונה הפוליטיקה הישראלית נוהרת אליו בשעטה. פרס נאם במליאת הכנסת נאום שנשמע כאילו נכתב על ידי אל גור, יוסי ביילין הצהיר שמרצ תהיה ירוקה מתמיד, וגם הליכוד לא איחר להצהיר על תוכניות ירוקות – ובדיון בנושא אפילו הגיש לחברי הסיעה כיבוד אורגני. ועדיין, על אף שמפלגות רבות מציגות מצע זרוע מודעות סביבתית, ועל אף שנציגים ירוקים עושים חיל במישור המוניציפלי והמקומי, אין בכנסת ייצוג למפלגה שנכנסה למשכן בזכות פעילותה בנושאי סביבה בלבד. האם לנצח יכריעו הביטחון והכלכלה את הבחירות?
ראשיתם של הרעיונות הסביבתיים בתנועות חברתיות שביטאו אינטרסים חדשים שלא זכו לבמה במסגרת הממסד. בהמשך לשאיפתן של תנועות אלה להשפיע על השלטון, הפכו חלקן למפלגות ירוקות, שמתחרות בעצמן על השלטון. סוגיית איכות הסביבה היא אחד הנושאים המאפיינים את סדר היום של "הפוליטיקה החדשה", זו שחל בה השינוי בסולם הערכים האזרחי – מהתמקדות בצרכיו החומריים של האדם לערכי סיפוק ומימוש עצמי. "פוליטיקה חדשה" שכזו צומחת לרוב על מצע של שינויים בחברה ובכלכלה כמו עלייה ברמת החיים, עיור, ניידות חברתית והעמקת ההשכלה.
סדר יום חדש
תנועות חברתיות וקבוצות אינטרס שחרתו על דגלן את נושא איכות הסביבה החלו לפעול באמצע שנות ה-60 באירופה. זליגתן של תנועות ירוקות אל עבר הפוליטיקה הממוסדת, שבעבר יצאו נגדה, הייתה חלק מהתפתחות כוללת בזירה המפלגתית. החיים המודרניים הציבו בפני המפלגות הוותיקות אתגרים שהן התקשו להתמודד עמם, ציבור הבוחרים השתנה והפך משכיל יותר, ונגישותו למקורות ידע חלופיים, כמו אמצעי תקשורת, הלכה וגברה. כמו כן גברו יכולותיו של הציבור ליצור התאגדויות חלופיות, כמו ארגוני מגזר שלישי ותנועות חברתיות, והמוסדות המפלגתיים איבדו מבלעדיותם.
בישראל זה קרה איפשהו בשנות ה-90, בהפוגה בין האינתיפאדות ועל רקע המשברים הפוליטיים העמוקים של אותן שנים. השיח הפוליטי הביטחוני והכלכלי פינה מעט מקום לשיח פוליטי על שיוויון זכויות וסוגיות איכות סביבה, ומאז הולך וגדל מקומן של השיקולים הסביבתיים בתהליכי קבלת ההחלטות.
כוח עולה
בשנת 1999 התמודדה לראשונה "מפלגת הירוקים לאיכות החיים והסביבה בישראל" בבחירות לכנסת, אך קיבלה רק 0.4 אחוז מהקולות ולא עברה את אחוז החסימה. גם מפלגת "עלה ירוק"', שהנושא העיקרי במצעה היה לגליזציה של סמים קלים, הציגה את עצמה כמפלגה ירוקה. היא זכתה באחוז אחד מהקולות אך גם היא נשארה בחוץ. בבחירות 2003 נשמר כוחן של המפלגות ושתיהן נותרו מחוץ למשכן. בבחירות 2006, שאופיינו בהצבעת מחאה, גדל באופן משמעותי כוחה של מפלגת הירוקים ל-1.5 אחוז מהקולות – קרוב מאוד לאחוז החסימה אך עדיין מבחוץ.
ההתחזקות הזו של התמיכה בנושאים ירוקים לא נעלמה מעיניהן של המפלגות האחרות, ומקומם של נושאי איכות סביבה במצעיהן הלך וגדל. ב-1996 כללו המפלגות הגדולות סעיף סביבתי במצען. מרצ הציגה אז את המצע המפורט ביותר בענייני הסביבה, והדבר משקף את תפיסתה כמפלגה ירוקה בעיני עצמה ובעיני בוחריה.
בבחירות ב-2006 כמעט כל המפלגות הציגו עמדות ומטרות בנושא איכות הסביבה במצעיהן, והן הציגו סעיפים בנושאים כמו שטחים פתוחים, חופים, זיהום, קרינה, מיחזור ותחבורה ציבורית. הבחירות למועצות המקומיות ייערכו בשנה הבאה, והרעיון של בחירות לכנסת מרחף לסירוגין מעל התפר השברירי שבין קדימה לעבודה. לא צריך הבנה עמוקה בפוליטיקה כדי לדעת שבבחירות הבאות הנושא הירוק יקבל משקל משמעותי.
את הסימנים לכך רואים בבירור בהצלחה של הסוגיות הירוקות בפוליטיקה המקומית והמוניציפלית. בתל אביב הכניסו הירוקים לזכו למועצת העיר שני נציגים ב-1998 וארבעה ב-2003. בחיפה נכנסו חמישה נציגים ב-1998 ושישה ב-2003. נציגים ירוקים נכנסו למועצות הערים גם ברמת השרון, שהם ופתח תקווה.
ה"חצר האחורית" מול "הנושאים הבוערים"
ועדיין, אחוז החסימה הוא שמנע עד כה ממפלגה ירוקה לחצות את הקו לזירה הפוליטית המרכזית. הסיבה היא ככל הנראה השוליות שבה תופס הבוחר הישראלי את הנושא בהשוואה לסוגיות "מכריעות" כמו ענייני חוץ וביטחון והמצב החברתי-כלכלי. למעשה, מפלגה ירוקה שמסתפקת בהצבת סדר יום בעניין איכות הסביבה בלבד אינה בעלת כוח משיכה אלקטורלי משום שהנושא עדיין אינו נתפס כבעל חשיבות לאומית בהשוואה לנושאים אחרים. בישראל ראו עד כה בענייני סביבה נושא הנעדר השלכות דחופות, ועל רקע "נושאים בוערים" אחרים, לא רצו הבוחרים "לבזבז" את קולם על מפלגות שלא ייכנסו לכנסת.
נוסף על כך, נושאי איכות הסביבה נופלים קרבן ל"דיפוזיה של אחריות': היות שהם נוגעים לכל אחד ואחד, אף אחד אינו רואה עצמו אחראי לדאוג להם, ויש הנחה שמישהו אחר כבר ידאג להם או שכל מעשה הוא כטיפה בים, והוא לא יתרום דבר לאיכות הסביבה.
סיבה נוספת היא המילכוד שבו מוצאות את עצמן התארגנויות ירוקות ששואפות להפוך למפלגות לגיטימיות. אם הנושא הסביבתי אינו מרכזי, אין להן כאמור סיכויים רבים להשתתף בקואליציה וגם גודלן זניח. זאת ועוד, אם המפלגה מצהירה כי תקדם סדר יום רדיקלי מבחינה סביבתית, לא יהיה אפשר להגיע עמה לפשרות וגם במצב כזה לא ייקחו אותה בתור שותפה קואליציונית. מנגד, למפלגות ירוקות יש גם יתרונות, שכן לא תמיד יש להן עמדה עקרונית בנושאים לא סביבתיים, והדבר מקל על המשא-ומתן.
אירופה הירוקה
ב-14 ממדינות אירופה מפלגת הירוקים נכנסה לקואליציה והשתתפה בשלטון, ובמדינות אחרות מפלגות ירוקים תמכו בממשלה מבחוץ כמו בשוודיה וניו זילנד. מרבית המדינות שבממשלותיהן השתתפו מפלגות ירוקים הן מדינות מזרח אירופה, בתקופה שלאחר התפרקות הגוש הקומוניסטי.השר הירוק הראשון התמנה ב-1995 בפינלנד, שם היו הירוקים חלק מהקואליציות משנת 1995 עד שנת 2002, ושוב ב-2007. בגרמניה היו הירוקים שותפים בכירים בממשלותיו של הקנצלר שרדר בין 1998 ל-2005, ומנהיגם יושקה פישר היה שר חוץ – המשרה הרמה ביותר שהגיע אליה פוליטיקאי ירוק.
מחקרים מלמדים ששיטת בחירות יחסית שמצריכה שיתוף פעולה קואליציוני פותחת פתח לשיתופן של מפלגות ירוקות. גם מידת הנכונות של מפלגה ירוקה להתפשר ולקבל את מדיניות הממשלה, במיוחד בנושאי חוץ וכלכלה, משפיעות על הנכונות של מפלגת השלטון להכניס אותה לממשלה, ועל הנכונות של מפלגות אחרות להשתתף אתה בקואליציית טרום-בחירות.
אז האם גם בישראל אנו עומדים בפני פריצת דרך? הדעות חלוקות. מחקרים הצביעו על חפיפה בין מעורבות ומחויבות לנושאים סביבתיים ובין נטייה פוליטית שמאלה. הגורמים המתווכים הם כנראה רמת ההכנסה וההשכלה, ששתיהן קשורות בישראל בהצבעה לשמאל, ונמצא שהן גם מנבאות תמיכה בערכי שאינן חומרניים כמו איכות הסביבה. בהתחשב ביחסי הכוחות בין הימין והשמאל במפה הפוליטית הישראלית, קשה לנבא האם בבחירות הבאות יגברו זיהומי החופים והויכוח על השטחים הפתוחים על סוגיות המו"מ עם הפלסטינים או העמדות הכלכליות-חברתיות. מנגד, העיסוק התקשורתי המתגבר בנושא - שהוא הד להלכי הרוח בציבור - והפעלתנות הפרלמנטרית בנושאי סביבה, מעידים אולי על שינוי המגמה – ושינוי פני הפוליטיקה בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
