עלילות האלוורה בערבה

כשמגיעים למושב עין יהב שבערבה התיכונה, הנמצא במרחק של למעלה מ-220 קילומטרים מהמטרופולין הצפוף והאפוף של מדינת ישראל, ומגלים שדווקא שם, בלב ליבו של המדבר, פורח ענף החקלאות, קשה שלא להתמלא בפליאה.

כיצד מצליחים היבולים החקלאיים, שאחוזים ניכרים מהם מיועדים לייצוא כמובחרים שבפירות ובירקות ארצנו, לגדול על האדמה המדברית שאינה מיועדת כלל לגידולים חקלאיים?

מושב עין יהב, שהוקם כהיאחזות נח"ל בשנת 1959, היה עם השנים למושב עובדים בו לכל חבר משק עצמאי משלו. במקום חיים כיום 550 תושבים, רובם עוסקים בחקלאות, גידולי ירקות ופירות כעגבניות, פלפלים, מלונים ואיך לא - תמרים. בשנים האחרונות נפתח המושב גם לטובת התיירים והמבקרים המגיעים לאזור.

מטרת הביקור שלי במושב היתה להתוודע לצמח האלוורה, שבאופן מפתיע גדל כאן כענף חקלאי לכל דבר ועניין. את פניי קיבלה מנהלת מטע האלוורה, שולה שחם, אישה נעימה ובעלת ידע רב, אחת מהשותפות להקמת היישוב ופיתוחו. 

שולה, המדריכה את הקבוצות המגיעות לעין יהב, ממליצה למבקרים במקום לכתת רגליהם (או רכביהם) ולבקר בחלקיו השונים של היישוב. "הסיורים הללו מספרים את סיפור ההתיישבות החלוצית בלב הערבה, חושפים חקלאות מתוחכמת ומעניינת וכמובן שנותנים תצפית המשקיפה על גבולות השלום החדשים עם ירדן", היא מספרת.

החרקים בשירות החקלאי

ואכן, גם אני נכנסתי למעגל המתודרכים של שולה. תחילה ביקרנו במטעי התמרים, מאות עצים ומזנים שונים. לעולם אל תאמרו "לא" לטעימת תמר המג'הול. המשכנו בשבילי עגבניות השרי, בינהן ובתוך החממות, מתעופפות צרעות שמטרתן לסייע בהפריית פריחת העגבניות. נכנסנו לביתם הפרטי של הפלפלים, אחד מענפי הייצוא המצליחים ביותר.

חקלאות פורחת בלב המדבר. עין יהב (צילום: עמרי גלפרין)

חלק גדול מהמטעים המקומיים נעזרים בתחום היי-טקי של ממש - הדברה ביולוגית. מלחמת העולמות בין הכנימות והמזיקים הגדלים ומתפתחים כדרך הטבע לבין מיקרואורגניזמים שונים המשמשים ללוחמה ביולוגית כטורפי כנימות. כדוגמה, במקום הזה משתמשים באקרית הטורפת המשולחת אלי קרב כנגד לאקרית הצהובה המצויה, שמזיקה לגידולים החקלאיים. במקרה אחר, נעשה שימוש במיליוני זבובי פירות מעוקרים המזדווגים עם הנקבות, ולבסוף מביצהן לא מתפתח דור חדש. כך הולכת ומתמעטת אוכלוסיית זבוב זה.

משם עלינו אל תצפית באזור המזרחי של המושב. מהתצפית רואים את קו הגבול עם ירדן, מרחק מטרים בודדים. כאשר הוקמה הממלכה הירדנית קו הגבול לא היה מסומן ופרשנויות שונות ניתנו באשר למיקומו. גם לאלה שגרסו שהגבול הוא רצף הנקודות הנמוכות (כלומר בתוך נחל ערבה) היתה בעיה משום שהזרמים והשיטפונות משנים את נתיבו של הנחל.

כשהתקיימו שיחות השלום טענו הירדנים שכל המעובד מזרחית לנחל ערבה שייך להם. מאחר ולא הצליח צד אחד לשכנע את השני החליטו רבין וחוסיין ערב חתימת הסכם השלום בשנת 1994, כי כל המעובד מזרחית לנחל ערבה ע"י ישובים ישראלים ייכלל בטריטוריה הישראלית וכנגד קיבל חוסיין אדמות מדרום, באזור הקיבוץ יהל.

צמח המסתפק במועט

1. צמח האלוורה יכול להגיע לגיל של קרוב למאה שנים.
2. הצמח אינו שייך למשפחת הקקטוסים, כי אם למשפחת השושניים.
3. הרצועות המוארכות היוצאות ממנו קרויות "עלים".
4. כשעלה בוגר מתמלא בנוזל הוא עשוי להגיע למשקל של למעלה משני קילוגרם.
5. הצמח אינו מיועד רק לשימוש חיצוני.
   

גם מסייע לשמירה על עור הפנים. שולה והאלוורה (צילום: עמרי גלפרין)

בכל מספר חודשים קוטפת שולה את העלים הבוגרים המשמשים לטובת תעשיית האלוורה אותה הקימה - אלוורה בשרות הטיפוח והיופי. כשחותכים את העלים, בחיתוך רוחבי, מתנקז מיד חומר סמיך. בחלל האוויר מופץ ריח לא נעים. זהו חומר המיועד לצרכים שונים של תעשיית התרופות.

ליבת הצמח שקופה, כלל לא ירוקה, והיא זו המשמשת את תעשיית החן. שולה מספרת כי "מוצרים רבים המכילים אלוורה, בייחוד כאלה מתחום הטיפוח, נצבעים בירוק. הצבע הבסיסי של האלוורה הוא שקוף-צהבהב ואני מעדיפה שיישאר כך. הג'ל המופק הוא אנטי דלקתי, הוא יעיל גם במקרים של כוויות, עקיצות ואפילו מדוזות. אני מכירה אדם שסבל מבעיות קשות בחניכיים, הוא החליט למרוח מידי יום ביו ג'ל עשוי אלוורה ובתוך כחודש חלה הטבה משמעותית במצבו. כמובן שצריך וראוי לסייג שכל שימוש רפואי צריך להיעשות אך ורק על פי המלצת רופא".

שולה: "לא רק קליאופטרה נהנתה מהצמח. אתה יכול לראות בעצמך שלמרות שאני חיה במדבר, עור הפנים שלי, יחסית לגילי המתבגר, ואני כבר בתחילת העשור השביעי לחיי, נותר מתוח בזכות התכונות של הצמח". צודקת, אין מה לומר.

• עמרי גלפרין הוא טייל, מרצה, כתב ובמאי טלוויזיה של התוכנית "נוגע בישראל".