הכישלון הגדול של חברות הסלולר
בכל שנות פעילותן לא הצליחו חברות הסלולר, למרות שהן משוכנעות בכך, להסביר לציבור שהאנטנות בעצם אינן מסוכנות. מה הן צריכות לעשות?
אין זה ענין שכיח במחוזותינו, לראות מנכ"ל חברה ציבורית גדולה, מודה בכישלון. אבל זה בדיוק מה שקרה במסגרת הראיון עם עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום, בתוכנית "פגוש את העתונות" בשבת שעברה.
עמוס שפירא התגלה כמנכ"ל מסוג אחר. מצליחן, אינטיליגנטי, כריזמטי, נעים הליכות, מעורר אמון ומעניין (אין הרבה כאלה). כשנדרש לשאלת האנטנות והקרינה הוא טען בשכנוע פנימי עמוק שאין כל סכנה בקרינת האנטנות, והוא רואה באי הפגתן של הדעות הקדומות בנושא זה, כישלון שלו ושל עמיתיו.
המשא אמנם יותר קל כאשר אתה חולק אותו עם מתחריך/עמיתיך ובמיוחד כשאתה חדש בעסק, ובכל זאת - הכישלון מצא כאן אבא רשמי.
אבל מה שהפריע לי, לצד החידוש, היה החיוך הרחב שנסוך על פניו כשהודה בכישלונו. זה לא היה חיוך של מבוכה או של התנצלות, זה היה חיוך של "הנה, קיבלתי על עצמי את האחריות, ועכשיו הניחו לי". בבחינת "מודה ועוזב, ינוחם"
בינתיים, עוד הוא מודה במחדל, רוב הציבור רדוף אימה ומתנגד להצבת האנטנות בקרבתו, הכנסת מחוקקת חוקים להרחקת האנטנות מבתי מגורים, בתי ספר וגני ילדים (כאילו שאנטנות במקומות עבודה זה בסדר) ובקיצור חיי מפעילות הסלולר נהיים קשים מיום ליום. כי מצד אחד הציבור דורש שירות באיכות גבוהה, מצד שני אין הוא מאפשר להציב אנטנות לצורך אספקת השירות. וכל זאת למה? בגלל שהחברות נכשלו בהסברה.
שורפים אנטנה סלולרית. כישלון הסברתי
אם אני הייתי הבעלים של חברת סלולר לא הייתי מתייחס לכישלון הזה בשוויון נפש. זהו כישלון מג'ורי. של המנכ"ל. לו אני הייתי הבעלים של חברת סלולר הייתי דורש מהמנכ"ל שלי, לפני כל דבר אחר, לפתור את הבעיה מספר אחת של התעשייה כיום, דהיינו - ההתנגדות הגורפת לאנטנות.
כמובן, שאין לצפות ממנו לעשות זאת לבדו עבור כל התעשייה, ולכן הייתי מצפה ממנו שיגייס את שתי המפעילות האחרות (המשתפות כבר פעולה במסגרת "פורום חברות הסלולר") למסע תקשורתי רציני, מושקע וארוך טווח שמטרתו להסביר, ליידע ולהוכיח שהאנטנות לא מקרינות כל סיכון, להפיג את החששות והפחדים ולאפשר פריסה רחבה והפעלה נוחה של מערך האנטנות לצורך אספקת שירות ברמה גבוהה.
אבל יש גם מידה של צביעות ואי אמירת אמת בהודאתו של מר שפירא. כי מדבריו משתמע שחברות הסלולר ניסו להסביר ונכשלו. ולא היא. חוץ מקיום "הפורום" שכל תפקידו התמצה בדחיית טענות ובהשתקת מחאות, לא נעשה שום מאמץ הסברתי אמיתי. וכאן טמון הכישלון האמיתי.
וזה כבר הרבה יותר מכישלון הסברתי. זהו כישלון אסטרטגי. אם אני מנסה לנתח את הסיבות לפחד מפני האנטנות הסלולריות, אני יכול לזהות שלוש סיבות עיקריות:
1. חוסר ידע. הציבור הרחב לא יודע איזו קרינה, אם בכלל, מפיקות האנטנות ואין לנו מושג אם הקרינה הזאת מסוכנת אם לאו. אבל עצם השימוש במונח "קרינה" טומן בחובואת הנורא מכל. אנחנו איננו מודעים לכך שבבתינו פועלים, יום יום, מכשירים בעלי עוצמת קרינה גבוהה יותר מהאנטנות, אבל כיוון שאיש לא מדבר על קרינתם, איננו חוששים מפניהם.
אנחנו לא מודעים לכך שבלכתנו ברחוב אנחנו חשופים לקרינה ממקורות שונים ורבים, בעוצמה גבוהה ואיננו חרדים מפניה.
2. נסיונות הסתרה. כתוצאה מהתנגדות הציבור לנוכחות האנטנות הוסיפו חברות הסלולר חטא על פשע ונקטו שיטות הסוואה והונאה שונות, כדי להסתיר את האנטנות מפני השכנים. כמובן שזה רק החמיר את פחדינו וזעמנו, כי אם מסתירים משהו אז כנראה שיש סיבה טובה (או יותר נכון, רעה) לכך.
3. אוזלת יד. כפי שציינתי, חברות הסלולר לא באמת ניסו להתמודד עם הבעיה ולהסביר לנו שלא נשקפת לנו כל סכנה מהקרינה. אדרבא, האסטרטגיה שלהן היתה – התעלמות. הן חשבו שאם הן תתעלמנה מהבעיה, היא תיעלם מעצמה. וראה זה פלא. היא לא נעלמה. היא התעצמה.
אם היו שואלים אותי (והם, לא) הייתי מציע לחברות הסלולר להתאגד יחדיו, להקצות תקציב פרסום ויחסי ציבור כבד משקל ולאורך זמן (כפי שעשו חב' הביטוח , בשנות ה-80 וה-90), כדי להביא לידיעת הציבור שכל המחקרים שנעשו ב-40 השנים האחרונות, לא מצליחים להצביע על הקרינה כגורם סיכון (לפי עדותו של מר שפירא ואין לי כל סיבה לפקפק בה).
הייתי מפסיק לדבר על קרינה ומתחיל לדבר על תפוקה. תפוקת האנטנות הרבה פחות מפחידה ומאיימת מקרינה. הייתי מקיים קמפיין השוואתי המוכיח שתפוקת האנטנות נמוכה מקרינת המכשירים הביתיים.
הייתי מציע לכל אחד מהמנהלים הבכירים והבעלים של חברות הסלולר להתקין אנטנה על גג ביתם, כדי להוכיח, קבל עם ועולם, שהם מאמינים למה שהם אומרים. הייתי מציע לחברות להציב את האנטנות בגלוי, עם שילוט בולט לעין המודיע על נוכחות האנטנה. במקביל, הייתי מאפשר לכל שכונה להחליט, לפי בחירת תושביה, באם היא רוצה אנטנה בשכונה או לא. כשברור שאי הצבת אנטנה תבוא על חשבון איכות השירות במקום.
זכותם של התושבים לבחור בין סביבה נקיה מקליטה ומקרינה לבין סביבה עם קליטה ועם קרינה.
וזה רק על קצה המזלג.
לסיכום, אין לי ספק שהחברות חייבות את הקמפיין הזה לנו ולעצמן. הודאה במחדל והשלמה איתו איננה אופציה לגיטימית.
הבהרה: אין לי , כמובן, מושג ירוק אם הקרינה מסוכנת או לא. טור זה נכתב, אך ורק בהסתמך על דבריו של מר שפירא.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN - החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
