דתל"ש זה לא חילוני
העולם הדתי עוסק עדיין בצורה אובסיסיבית בישראל סגל ז"ל - הדתי לשעבר שהמשיך כל העת להתעניין בנו ולאתגר. גם הדתל"ש הדתי עסוק ואזוק מצידו בעברו, בסיפור נטישתו את הדת ובחברה הדתית. אורי אורבך על פרדוקס הדתל"ש
מאז שישראל סגל נפטר מן העולם, עסוקות כמה מהבריות בניסיון נואש להחזירו בתשובה באופן רטרואקטיבי. סיפורי מעשיות מופצים על הקשר שלו לרב פלוני, ועל הניגון האחרון שלו ושאר אגדות שנועדו להגיד שהוא בעצם לא היה כל-כך חילוני. כדי להקל על החיים, אני מציע הגדרה חדשה לחילונים מסוגו של סגל המנוח: דתל"שים דתיים.
אפשר לומר בעצם שיש שני סוגי דתל"שים, שבהגדרתם דלהלן יש פרדוקס: הדתל"ש החילוני והדתל"ש הדתי.
הדתל"ש הדתי עדיין עסוק ואזוק בחוויה הדתית, בחברים הדתיים ובסיפור חייו ונטישתו את הדת. בחיי היום-יום החילוניים שלו הוא מביט לא פעם על החברה החילונית במבט אלכסוני שרק דוסים מכירים.
לעומתו הדתל"ש החילוני זרם בטבעיות אל החילוניות, כמו נחל הנבלע בים הגדול, ועברו הדתי הוא רק פרק נשכח בביוגרפיה. זה לא ממש מעסיק אותו ולא מטריד אותו. הוא חילוני החי את חייו בחילוניות פשוטה וטבעית. נוח לו בחילוניות והוא לא מחפש אידיאולוגיה גדולה כדי להצדיק את עזיבתו.
לעומתו, הדתל"ש הדתי מתווכח עם הדתיות, מתעמת עם עברו, ובכל ביס וביס של טריפה, אם הוא אוכל כזו, הוא מייחד ייחודים לשם ייחוד קדושת כפירתו. הדתל"ש הדתי הוא לעיתים קרובות כופר, ואילו הדתל"ש החילוני הוא תינוק שנשבה מרצונו החופשי. שניהם חילונים אשר אינם מקיימים בדיוק אותן מצוות, אבל איזה הבדל יש ביניהם.
אני מכיר דתל"שים ואני מכיר חילונים. זה לא אותו הדבר. הדתל"ש הוא דתי-לשעבר שעברו מעסיק אותו לא פחות מהחילוניות שלו. ואילו החילוני כלל לא עסוק בעניינים דתיים. אם הוא חילוני מלידה, ודאי שענייני הדתיים לא בראש הגלוי שלו, ואם הוא דתי לשעבר שהתנתק לגמרי מהעבר הזה – הריהו חילוני גמור ואיננו ראוי להיקרא דתל"ש.
הכלל: חילוני הוא חילוני, ודתי-לשעבר הוא באיזשהו אופן חלק מהחברה הדתית. שניהם, גם החילוני וגם הדתל"ש, מחללי שבת ואוכלי טרף, אבל בעוד שהחילוני עושה זאת כי הוא חילוני, הדתל"ש עושה זאת כי הוא לשעבר. בעוד שהחילוני יעדיף תמיד את אתרי הרכב או התרבות באינטרנט, הרי שהדתל"ש יציץ באתרי היהדות כדי לראות מה חדש בשכונת נעוריו.
כשם שהדתל"שים הדתיים עוסקים כל הזמן בעולם הדתי, כך העולם הדתי עסוק באובססיביות בדתל"שים הדתיים. הדתל"שים החילונים כלל לא מעניינים אותנו. הם הרי חילונים. מה איכפת לנו שהכדורגלנים שפיגלר ומלמיליאן, או חברי הכנסת איתן כבל ודליה איציק באו ממשפחות מסורתיות ועכשיו הם חילונים? כל עוד הם דתל"שים חילונים זה לא ענייננו. אנחנו מתעניינים רק בדתל"שים שממשיכים להתעניין בנו. אלה שמאתגרים, מתריסים ומעצבנים. איתם אנחנו אוהבים לריב.
אנחנו והדתל"שים זה כמו הצינה של שחקן הנפרד מאהובתו ברציף הרכבת. הוא מלווה אותה במבטו עד לאופק. ואולי העוזבים את הרציף שלנו משולים דווקא לאשת לוט, הם אינם מסוגלים שלא להביט לאחור. כי אין מה לעשות, דתל"שים זה לא חילונים.
