מורה-סטודנטית בשביתה: תראו מה קורה בבית"ר
המאבק הוא לא רק של המורים או המרצים - אומרת נעם דן, שחווה בימים אלה את שתי השביתות גם יחד. מבחינתה, זה קרב על החברה הישראלית
"המגזרים ששובתים היום; ההשכלה הגבוהה,הסגל הזוטר ומערכת החינוך, שובתים כל אחד לחוד. השאיפה שלנו, אנשים הקשורים לשני המגזרים - הוא שכולם יתאגדו תחת אותה תפישה", אמרה ל-ynet נעם דן (27), מורה בבית-הספר הניסויי בירושלים, ובמקביל סטודנטית לתואר שני בספרות עברית בתוכנית "רביבים"- להכשרת מורים באוניברסיטה העברית בירושלים.
דן, שותפה פעילה בהפגנות האחרונות בנושא משבר החינוך, מדגישה את הצורך באיחוד כוחות: "הנקודה המרכזית היא שהשביתות הן לא זהות מבחינת דעת הציבור. לתפישתו, הן לא אותן שביתות. היינו מאוד רוצים שכל המגזרים שקשורים בחינוך והשכלה, יבינו שיש אפשרות למנף את המאבק הזה ויתאחדו".
"אני היום לוקחת חלק במערכת החינוך, גם כמורה וגם כתלמידה, וככזו אני יכולה להסתכל על הנקודות המשיקות של המגזרים השונים", היא מסבירה. "כסטודנטית אני מוטרדת היום מאיכות ההוראה, מכמות הסטודנטים בכיתות ומהפגיעה במערכת התרבותית שלנו - למשל חוגים המאבדים את המימון והתקנים שלהם. לדעתי גם התוכנית האחרונה של שוחט תייצר מערכת של מקצועות שוויים יותר ושווים פחות".
"כמורה, המביטה על מערכת החינוך, הזיקה שלי אליה גדולה יותר. אני עצרתי בדרך כדי להתחמש בידע, האוניברסיטה היא תחנה בחיי, אך מערכת החינוך זו המערכת שבה אני אחיה את חיי, וכשאני מגיעה מתוך בחירה אידיאולוגית למערכת הזו - אני מוטרדת, כואבת ומרגישה עלבון, כי המאבק שלנו לא סובב רק סביב שכר הוגן. העובדה שיש 40 תלמידים בכיתה, לא מאפשרת למורה להיות אשת חינוך".
"בלבול עמוק". נעם (מימין) באחת ההפגנות בהן השתתפה
"אני לא תופשת עצמי כמורה", מדגישה דן, "אני מחנכת, אני מתעסקת בערכים, והצרה היא שאי אפשר לעשות את זה במסגרת של כיתה גדולה. כלקוית למידה שכל חייה צריכה לקחת ריטלין כדי לשבת בכיתה או ללמד בכיתה, במצב הנוכחי אני לא יכולה להפנות ממרצי למען ילדים שנמצאים במצב הזה".
מדיניות של הפרד ומשול
דן ערה למצב הנוכחי במערכת החינוך, ההולך ומידרדר ככל שהשביתה בתיכונים ובאוניברסיטאות נמשכת. "כולנו הולכים לשלם מחירים מאוד כבדים על ההשבתה הזו. כסטודנטית אני הולכת לאבד את תקופת המבחנים הראשונה ואת החופשות של החגים, וכמורה המחיר הוא נגזרת של חופשות והתארגנויות פדגוגיות שונות. זה יהיה ממש מרתון.
"לדעתי, השביתה של המרצים הבכירים מוצדקת, וללא ספק גם השביתה של מערכת החינוך עקרונית ומוצדקת. המקום היחיד שהכפילות הזו לא מצליחה לתפקד בצורה ראויה - היא המקום בו המגזרים לא מגבים אחד את השני. המדיניות היא עדיין של הפרד ומשול".
דן מותחת קו ישיר בין תפקידה כמורה בתיכון, לבין לימודים אקדמיים שיהיו מנת חלקם העתידית של חלק מתלמידיה. "התחושה היא שלא כולם רואים את הקשר בין המאבק שלי כמורה לכיתות יותר קטנות, לימוד יותר איכותי ועם שכר שיהפוך אותי לאדם שמרגיש שהוא ראוי, לבין עובדה שהאנשים שאני מחנכת הם אלה שיגיעו אח"כ לאוניברסיטה", היא מסבירה. "אם כמורה לא אוכל לתת את הכלים האלה לתלמידים שלי, אותו מעמד ביניים לא יגיע לאוניברסיטה ולא נצליח לייצר חברה יותר שוויונית. לא רואים היום את הקשר בין המאבק של המורה המתחיל, לבין המרצה באוניברסיטה".
"מוציא אותי מהדעת שחברים שלי והורים לתלמידים אומרים לי 'בהצלחה במאבק שלכם'. יש כאן בלבול עמוק, זה לא המאבק שלנו, זה מאבק של החברה שלנו, מאבק על סדר העדיפויות שלנו", טוענת דן. "הקישורים בין האלימות, העבריינות והצרחות של אוהדי בית"ר - כולם שאובים מאותו מקום.
"האנשים האלה שצרחו ביציע של בית"ר במשחק בחיפה, אני רוצה לדבר עם ההורים והמורים שלהם. ההתנהגות הזו שלהם מגיעה מהמקום של השיחות בערב שבת ומהצורה שאתה מרשה לעצמך לדבר אל המורים שלך. לסיכום - זה לא רק מאבק של המורים, סטודנטים, תלמידים, זה המאבק של כולנו".
לפנייה לכתב/ת 
