מעשה בחג החנוכה, בחאן ובחנוכייה
חנוכה כבר כאן וזו הזדמנות מצויינת להכיר פינות חמד חדשות. רגע לפני שרבים אורזים את מטלטליהם לטיולים, לוקח אותנו אמנון גופר לשלושה אתרים בצפון הארץ בסימן ימי האורים
ימי חג החנוכה הם שמונה ימים שבהם מודים בני ישראל לבורא עולם על הניסיון שעשה לאבותינו - אלו הם ימי ההודאה. מנהג לנו, שמהדרים בהדלקה, ומהדרים בחנוכייה וקוראים שבוע לפני את פרשת וישב, בספר בראשית, הפותחת את קובץ סיפורי יוסף ואחיו.
שם החג הוא למעשה ראשי תיבות - חנו כ"ה, כלומר בכ"ה בחודש חנו ישראל מתלאותיהם. מכיוון שימי החג קרבים ובאים, ורבים מעמך ישראל יארזו מטלטליהם וצאן מרעיתם המשפחתי לטיולים בסימן החג, הנה לפניכם שלושה אתרי טיול בסימן ימי האורים.
חאן דרכים עתיק
בתפר שבין הגליל העליון לגליל התחתון ומאחורי גבעה נסתרת עומד חאן דרכים עתיק יומין. חצר המקום נראית כאילו זה עתה עזבוה אורחות ישמעאלים בדרכן מצרימה. זהו חאן ג'יב יוסף, או בעברית חאן גב יוסף, ולצידו בור מים שמסורות הזמן קבעוהו כבור אליו השליכו האחים, בני יעקב, את יוסף הקטן אל חייו החדשים.
ידע עדנה בימי הממלוכים. חאן ג'יב יוסף (צילום: אמנון גופר)
מסורות חזקות וקדומות יותר לגבי סיפורו של יוסף, מייחסות את מקום האירוע לעמק דותן שבצפון מערב השומרון סמוך לג'נין. אולם, ימי עדנתו של חאן ג'יב יוסף שבגליל הם ימי הממלוכים בארץ הקודש, אותם חיילים עבדים בשירות החליפים, שהקימו ממלכות משלהם, ומעשי אדריכלות מפוארים וחיזקו מעמדם על נתיבי שיירות וגם בבניית חאנים מבוצרים התהדרו.
מבנה חאן ג'יב יוסף הוא מבנה קלאסי, אך מידותיו קטנות הן ביחס לחאנים אחרים. בצפונו היה שער מקורה שאפשר סגירה והגנה, חצרו שמשה לקשירת הבהמות והחדרים מסביב לאחסון סחורות ולינת לילה בתום יום מסע מפרך. על הקיר הדרומי מצוי מחרא'ב (גומחת תפילה למאמינים).
על ראש גבעה, מרחק דקה מהחאן, נמצא גב יוסף. אותו בור מים, שבימי חנוכה נוהגים ישראל לקרוא פרשייה בעניינו. כיפה מכסה את הבור, שנועדה להגן על פתחו מקרינת שמש ומאידוי מימיו ולהוות ציון דרך בולט להלך בדרכים. וגם כתובת הקדשה נתנו למקום, לציון ביקורו של עולה רגל מוסלמי ובה נכתב: בשם אללה / בור יוסף / עליו השלום / 1318 (שנת 1318 להיג'רא היא שנת 1900 לספירה)
איך מגיעים: במטעי האבוקדו מדרום לקיבוץ עמיעד שבימיו הראשונים נקרא קיבוץ ג'יב יוסף. הכניסה דרך שער המשק ובאישור השוער.
גן תבנה לי וצורתו - מנורה
בשנת 1887 הגיע הברון רוטשילד לראש פינה. בכרכרה הוא בא, מהלך יומיים נסיעה, אחרי שעגנה ספינתו בנמל ביירות. ואיתו מביא הברון גנן צרפתי ושמו דה-הא.
מספרים שעם הגיעו אל המושבה, נעמד הברון מתחת לבניין הפקידות כשהגנן לצידו וציווה: "גן תיטע לי. גן הברון. וצורת מנורה תהיה לו, שמונת קנים. והעולה במרכז בקנה השמש יעלה וממנו יצאו שבילים, ארבעה לכל צד, שמונה קני החנוכייה". הוסיף הברון ואמר "ולא די לי בחנוכייה, גם מים רוצה אני, מים זורמים - אם אין מים, אין חיים".
בהשראת ורסאי. גני הברון (צילום: סלימאן אבוגוש)
כך קבע הברון את אופיו היהודי של המקום. והמהלך היום בגן איננו יכול שלא להתרשם מיופיו ומצורתו כפי שתבע הברון, שהשראת גני ורסאי נחה כנראה, עליו, או על הגנן עושה דברו. הכניסה אל הגן מחלקו התחתון של אתר השחזור.
המלצה שלי: עמדו ליד המזרקה והקשיבו לקול פכפוך המים ואחר כך טפסו בגרם המדרגות, בין עצי הברוש העתיקים שגילם נאמד ביותר ממאה שנה והגינה הנאה שנטועים בה מיני עצים שנתברכה בהם ארצנו. ולסיום, מומלץ לסייר באתר השחזור ולצפות בחיזיון האורקולי (לפרטים: 04-6936913).
חנוכיה, ברזל ואבן
יפת מראה, אך מבויישת משהו, עמדה לה החנוכייה שליד בית הכנסת העתיק בראש פינה. יצירת ברזל ואבן הנושקת את מדרגות בית התפילה בגופה, ואוחזת ברחוב הראשונים ברגליה. כל כך נאה היא, ומושכת לב ועין שהחלטתי להתחקות על עקבות יוצרה.
שווה להתחקות אחריה. החנוכייה (צילום: אמנון גופר)
לא הייתי צריך להרחיק לכת. מרחק רחובות מספר, בבית פרטי שבחצרו גלריה, נפחיה וכמה חדרי אירוח פגשתי את חנוך בן דב, נפח שמצליח לעשות מהברזל המלובן מעשה אומנות משולב באבן, ולעיתים אפילו זכוכית או ברונזה. רוב יצירותיו הן פרטי יודאייקה - חנוכיות, מנורות, מזוזות, פמוטים ועוד.
הסיור בגלריה נפלא, ומאפשר הצצה אל אין ספור המוטיבים היהודיים שניתן ליצור בחומר ובמקרה שלנו - חנוכיות מעשה ברזל. הכניסה לגלריה חינם וניתן לרכוש עבודות במקום.
איך מגיעים: הרחבה א', ראש פינה. ביקורים בתיאום מראש 04-6936604.
- אמנון גופר
הוא מדריך טיולים ומספר סיפורים בדגש אתני, מחבר הספר "סודות גליליים".