היה לי קלוז'ר. חשוב לגמור את זה יפה
האם אפשר לתת לבן אדם אחד קלוז'ר כשאנחנו עוזבים אותו והוא לא רוצה שנלך? זה התפקיד שלנו לתת לבן אדם אחר קלוז'ר? זו טובה שאנו עושים אחד לשני, ממציאים איזו סיבה שתישמע הגיונית באוזני האחר ומרפדים אותה בשקרים לבנים כדי להגן עליו, או שאנחנו רק מנסים למרק את המצפון שלנו?
אז התאפקתי מלהתקשר אליו במשך שישה חודשים אחרי הפרידה, אבל בסוף לא יכולתי להחזיק מעמד יותר. החברות שלי אמרו שמוקדם מדי בשבילי להתחיל מערכת יחסים אחרת. הסכמתי שמוקדם מדי להתחיל מערכת יחסים תיאורטית, אבל לא מוקדם מדי להתחיל מערכת יחסים איתו. הרי בכל זאת דמיינתי את זה במשך המון זמן. ככל שחיי התפרקו לחתיכות קטנות יותר, כך זה התגנב יותר אל דמיוני.
אז התקשרתי אליו. ניסיתי לשחק אותה כאילו כלום, פשוט לבדוק מה שלומו.
טעות מרה.
בעקבות השיחה התחיל חודש סוער של דייטינג. הדייטים הכי טובים בחיי היו איתו ובגללו. רגעים ושיחות שלא יישכחו, תשוקה סוערת. והלילות בהם הוא ישן אצלי... שמתם לב פעם שיש אנשים שכל כך כיף לישון איתם? מכורבלת בחיבוק העדין שלו, עטופה בריחו הטוב, הייתי רוצה שכל לילה ייראה כך.
אבל אז הוא נעשה אמביוולנטי, באופן בולט וכואב. והיו לו סיבות טובות: היו לו פחדים משלו על להכניס מישהי לעולמו, וממה שהבנתי, היו לו סיבות טובות לכך. אני לא יכולה להאשים אותו, ואינני יכולה גם לדבר בשמו, אבל הוא לא נתן לי הסבר מספק כשהלך, או מספיק קלוז'ר שינחם אותי.
האם אפשר לתת לבן אדם אחד קלוז'ר כשאנחנו עוזבים אותו והוא לא רוצה שנלך? האם זה התפקיד שלנו לתת לבן אדם אחר קלוז'ר? האם זו טובה שאנחנו עושים אחד לשני? ממציאים איזו סיבה שתישמע הגיונית באוזני הצד השני ומרפדים אותה בשקרים לבנים כדי להגן עליו? האם אנחנו עושים זאת כדי להקל על האחר, כי עד לפני רגע היה לנו מאוד אכפת ממנו, או שאולי אנחנו עושים זאת בשביל עצמנו, כדי להקל על מצפוננו ועל רגשות האשמה, כדי לגמור את זה יפה וכדי שנוכל לישון בשקט בלילה ולדעת שעשינו את הדבר הנכון, אפילו שזה עלה לנו משהו. כן זה עולה לנו משהו לעשות את הדבר הנכון. אפילו אם אנחנו הבצד החותך זה יכול להרוס לנו יום-יומיים.
אני לא אחת שפשוט תקבל את הדברים בצורה סטואית
אז הוא בא וגמר איתי באופן אישי, ואני מעריכה אותו על כך, על שהיה לו אומץ, כי אני לא אחת שפשוט תקבל את הדברים בצורה סטואית. אני עושה חיים קשים. אני מתמקחת. אבל הוא עמד בפניי, נתן לי את סיבותיו והלך. ואני לא יודעת מה מהדברים שאמר לי היו שקר לבן, אבל אני בדעה עכשיו שאף פעם לא אומרים לנו את כל האמת כשהולכים מאיתנו.
הוא פשוט אמר שזה מוקדם מדי וטרי מדי בשבילי. וזה נכון. זה היה טרי. הייתי מאוד המומה ומרוסקת אחרי הפרידה מבעלי, ואולי מסונוורת על ידי כעסי על האקס והמהירות בה התחיל הקשר הזה.
הייתי רגילה לחלוק עם הפנקייק הראשון שלי דברים, וקיויתי שהוא יבין. אבל זו לא היה התפקיד שלו לנחם אותי על הקשר שנגמר, החלומות שנשברו. אני יודעת זאת עכשיו, אבל אז לא ידעתי. כי זה לא שכבר היינו זוג ותיק. כשאצל זוג ותיק אם אחד מהם נכנס למשבר, מצופה מבן הזוג שיעזור. אבל בתחילת מערכת יחסים? זה יוצר תשתית רעועה ואי שוויונית ליחסים כשנכנסים לחיים של מישהו אחר על תקן מושיע.
היה לי הרבה כעס על חלומותיי המנופצים
בהרבה מקרי גירושים יש כעס ומרירות והאשמות. חלק יכולים להתגבר על כך במשך הזמן, אבל חלק לא. במקרה שלי היה לי הרבה כעס על חלומותיי המנופצים, על איך שחיי התגלגלו. על הדרך בה בעלי לשעבר התייחס אלי ועל כל מה שאבד. אבל בסוף הגענו לקלוז'ר. אני הבעתי חרטה על מה שעשיתי וקיבלתי את החרטה שלו. סלחנו זה לזה. אומרים שזה חשוב, כדי לא לחזור על טעויות העבר במערכת היחסים הבאה. כי בסך הכל הייתי נשואה לאיש טוב, אבל לא מתאים. אז לבסוף תיקנו את הרגשות הפגועים והגענו לקלוזר.
אבל האם ידידי, הפנקייק הראשון שלי שנשרף, שביקשתיו להיכנס לחיי בתקופה הסוערת של תחילת הפרידה, יכול היה לדעת שאני לא אדם כזה כועס בדרך כלל במערכות יחסים? האם הוא יכול היה לדעת שגם זה יעבור לי ולהבין שרק היתה לי תקופה קשה?
אולי זה לא היה הוגן לבקש ממנו להיכנס אל תוך חיי בתקופה זו. ואני חושבת שאני מבינה מדוע הוא עזב. כי מיהרתי למערכת יחסים חדשה בלי שהייתי מוכנה, כי חלקתי יותר מדי מידע עם האיש החדש שלי, וכי ליכלכתי על האקס. עשיתי את כל זה ושילמתי את המחיר. איבדתי גבר מדהים.
לפנייה לכתב/ת 
