מתקפה בשתי חזיתות

למרות הקונצנזוס בשבחי הסטטינים, רבים מרופאי הקהילה חוששים אף הם מפני תופעות הלוואי שלהם. עובדה. חלקם הגדול, כפי שמתלוננים הקרדיולוגים, מעדיפים לרשום לחולים מינונים קטנים מאוד של התרופה. המינונים קטנים עד כדי כך, שהקרדיולוגים מכנים אותם "מינונים הומיאופתיים".

הקרדיולוגים כמובן, גורסים שמדובר בחשש לא מוצדק, אבל גם הם מודים כאמור שבמינונים גבוהים, הסיכון לתופעות לוואי גדל. מאחר שבמקביל, התועלת מן ההגדלה – אפילו כשמכפילים את המינון, צנועה ומתבטאת באחוזים בודדים בלבד, ממליצים כעת הקרדיולוגים במקרים שבהם מינון סטנדרטי של הסטטינים איננו מספיק כדי להוריד את הכולסטרול לרמות הרצויות, לשלב ביחד עם מתן הסטטין תרופה חדשה שיצאה לאחרונה לשוק ונקראת איזיטרול.

"תרופה זו פועלת במנגנון משלים לזה של סטטינים, על-ידי מניעת ספיגתו של כולסטרול רע במעי", מסביר פרופ' לואיס. "השילוב של האיזיטרול עם אחת התרופות ממשפחת הסטטינים תוקף את בעיית הכולסטרול משני כיוונים. מצד אחד, הסטטין מונע מהגוף לייצר כולסטרול. במקביל, האיזיטרול מונע ספיגה של הכולסטרול".

אם מדובר בשילוב כה יעיל, מדוע לא לתת אותו לכל החולים?

"סל הבריאות איננו מאפשר לרופאים לעשות זאת, אלא לאחר שהם מעבירים את החולה מסלול ארוך וממושך ל'מיצוי הסטטינים'. בשלב הראשון מתחילים במינון סטנדרטי של אחד הסטטינים, לדוגמה סימבסטטין (סימוביל, סימבקור) במינון של 20-40 מיליגרם. במקרים רבים, טיפול זה אינו מספיק כדי להוריד את הכולסטרול לרמות הרצויות, ואז מגדילים את המינון. אם המטופל אינו מגיע לערך המטרה שלו בטיפול ההתחלתי, מונחים הרופאים לרשום לו סטטין אחר, יעיל יותר, ורק בשלב האחרון, אם עדיין לא הגיע למטרה, אפשר להוסיף איזיטרול. מדובר בתהליך ארוך שיכול להימשך מספר שנים. הוא מסורבל, מפחית משמעותית את היענות החולים לטיפול ומאריך את הזמן עד להגעת החולה לטיפול המיטבי מבחינה רפואית. לכן, חיוני להרחיב את השימוש באיזיטרול בסל ביטוח בריאות ממלכתי ויש לאפשר לרופאים להוסיף איזיטרול לפחות לחולי סוכרת ולחולי לב שמטופלים כבר על-ידי מינון רגיל של סטטינים".