כורתים את האונה שעליה אנחנו יושבים
בריחת המוחות הופכת את ההשקעה הישראלית לתרומה פילנתרופית למדינות העשירות בעולם. כוח אדם שהוכשר וצמח אצלנו הופך ידע לכסף בהרווארד או בעמק הסיליקון
ישראל עוברת תהליך מואץ של שאיבת מוחות. על -פי מחקרים מהשנים האחרונות, היא הייצואנית מספר אחת של אקדמאים וחוקרים לארה"ב יחסית לגודלה. כשמדענים צרפתים נשארים בצרפת ומדענים ספרדים מפתחים את ספרד, מדענים ישראלים נוסעים להעשיר את ארה"ב - 4,600 חברי סגל אקדמי ישראלים מאיישים את האוניברסיטאות שם. לשם המחשה, תארו לכם שאוגדה שלמה של לוחמי סיירת הייתה עוזבת את צה"ל והולכת לחזק צבא זר. אז היינו כולנו מזדעזעים. אבל כשלוחמי הסיירות של הפקולטות לרפואה, למחשבים או לפיזיקה, והפיקוד הבכיר של יזמי ההיי-טק, נאלצים לוותר על ישראל ולבנות את עתידם במקום אחר, לא קמה שום צעקה.
אקדמאים, יזמי היי-טק, מתכנתים, אשפים פיננסיים ועוד ועוד – עשרות אלפי ישראלים, הון אנושי בלתי ניתן לכימות ולתיאור, נטשו את ישראל בשנים האחרונות לטובת ארה"ב ואירופה. לא נפולת של נמושות, אלא מיטב הדור. המפלה היא שלנו. כל אחד מהם הוא אות לכישלון הניהולי של המדיניות הכלכלית-חברתית.
ממשלת ישראל הצליחה במשך שנים ארוכות לפתח תשתית טכנולוגית ומדעית סבירה בהשקעה של מיליארדי שקלים. בריחת המוחות הופכת את ההשקעה הזו למעשה לתרומה פילנתרופית למדינות העשירות בעולם. כוח אדם שהוכשר וצמח אצלנו הופך ידע לכסף בהרווארד או בעמק הסיליקון. בפועל, מדובר במשחק סכום אפס: הרווח שלהם הוא ההפסד שלנו. הפסד של השקעות בחינוך, אובדן הכנסות ממסים, פגיעה בפריון, ירידה בשיעור הצמיחה הכלכלית והחלשת יכולת התחרות של ישראל בשווקים העולמיים ומעמדה בקדמת המחקר העולמי.
למה הם עוזבים? רובם היו מעדיפים לחשוב, ליצור ולפתח בישראל. בשפתם, בין חבריהם, בתוך העולם התרבותי שלהם. אבל איכות חיים ירודה שהולכת ומתרחקת מזו של העולם המערבי (כוח הקנייה בישראל נמוך ב-36% מזה של ארה"ב), עם רמת מיסוי גבוהה, בירוקרטיה שמייאשת יזמים יצירתיים, קיצוץ מתמשך בתקציבי מחקר ופיתוח שמצמצם סיכויי תעסוקה, לצד מצב בטחוני רעוע וחוסר וודאות מתמשך מכריעים את הכף.
התחלת השינוי תבוא מהכרה בגודל הבעיה. הממשלה צריכה להתייחס לתופעה זו באותה תחושת חירום ודחיפות שהייתה מתייחסת למעבר הסיירת לצבא זר, ולנקוט את הצעדים הנדרשים: האצת הפחתת מס החברות, הגדלת תקציבי מחקר ופיתוח ועידוד השקעות ההון, האצת ההפחתה במס הכנסה, צמצום הבירוקרטיה, ייעול המגזר הציבורי ופישוט תהליכים שיזמים ומשקיעים נאלצים לעבור. כל אלה צפויים להביא לקצב צמיחה ריאלי של 5-6% ולאפשר את סגירת הפער בינינו לבין מדינות ה-OECD בתוך מספר שנים.
טובת המדינה תלויה במידה רבה בטובתם של אותם אלפי אנשים איכותיים שעוזבים אותה מדי שנה. אם ממשלת ישראל אינה רוצה להיוותר עם משק אפרורי שבנוי על בינוניות ומתקרב לעולם השלישי, עליה לצאת למלחמה על לבם של האנשים האלה. מידיעה אישית אני יכול לומר שהם רק מחכים לסימנים של שינוי ביחסה של המדינה למחקר, ליזמות ולאנשים המובילים תחומים אלה. בצע כסף אינו עומד מול עיניהם, אלא תנאים למימוש עצמי, שהוא גם מימוש עוצמת ההון האנושי של החברה הישראלית. כשיינתן האות לשינוי הזה, המוחות שברחו מאיתנו יהיו הראשונים להוביל את ישראל בחזרה לחזית הטכנולוגיה והמדע של העולם המערבי.
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים
שרגא ברוש
מומלצים
