הקריירה של זליכה רק מתחילה
מי שחושב שנפטר מירון זליכה חי באשליות הוא ידבר, יאשים, יצטט, יעיד, יוכיח. זכרונו יביך רבים
רבים בירושלים (ולא רק שם) השמיעו בסוף השבוע אנחת רווחה. החשב הכללי הסכים לעזוב את תפקידו, לאחר שחוזה ההעסקה שלו לא הוארך על-ידי שר האוצר.
ובכן, אנחת הרווחה הייתה מוקדמת. אומנם בראיון בערוץ 10 (מהפחות מוצלחים של החשב) פלט זליכה אמירה צדדית על כך שאינו הולך לפוליטיקה, אבל מבחינתו הנבצרות מהאוצר היא רק זמנית. הוא עוד ישוב: מי שלא רצה אותו כחשב כללי עשוי לקבלו כמנכ"ל האוצר, ומי שלא ירצה אותו כמנכ"ל האוצר עוד יקבל אותו כשר, וכן הלאה - עד לצמרת.
אין זו אמירה בעלמא. ירון זליכה הוא גאון בן 37 שבחר (אחריי שהועסק במשרות פיננסיות בכירות במגזר הפרטי) להשתלב ולהתקדם במנגנון הציבורי. חריף שכל, מיטיב לנתח ולנסח, נושא תארים אקדמאיים גבוהים ובטוח בצדקת עמדותיו, הוא קורץ מחומר של מנהיגים. אש של מוסריות בוערת בעצמותיו ומדביקה את הקרובים לו. הוא מקרין אומץ, מסירות, טהרנות, ישירות ויכולת לשנות. על אף כל הניסיונות לערער את ייחודו, לא היה כזליכה בשירות הציבורי בישראל.
בנימין נתניהו הביא את זליכה למשרד האוצר, אבל לא מיד עם מינויו לשר. חלפה כחצי שנה עד ששוכנע על-ידי חבריו של זליכה להעמידו בראש החשבות הכללית, בשעה שהתוכנית הכלכלית הגדולה כבר יצאה לדרכה. תרומתו של זליכה ל"מהפכת נתניהו" כבירה. במאמרי מחקר מעמיקים שפרסם בכתבי עת מדעיים הוא הניח את התשתית עליה נשענה מדיניות השר: ממשלה יותר קטנה, מסים יותר נמוכים, אמינות יותר גבוהה.
זליכה מגדיר את עצמו כ"לא-קיינסיאני" – הוא דוחה מכל וכל את האסכולה של הכלכלן הבריטי ג'ון קיינס, לפיה על הממשלה להגדיל את הוצאותיה וגירעונותיה בעתות של שפל כלכלי. ההפך הוא הנכון, כותב זליכה במאמר שפורסם ביולי השנה: "הסקטור הציבורי בישראל כה גדול שכל גידול נוסף בו פועל לקיטון התוצר". הממשלה אומנם יכולה להוציא יותר כסף, אבל האזרחים לא טיפשים: הם מבינים שאת הגירעונות של היום יהיה הכרח לכסות מחר באמצעות מיסוי נוסף, ולכן נמנעים מצריכה והשקעה - והמיתון רק מעמיק. מנגד, כשהממשלה מהדקת את החגורה במידה מעוררת אימון, האזרחים והעסקים מגיבים באופטימיות, מצפים להורדות מסים ומרשים לעצמם לקנות ולבנות. "צמצום בהוצאה הציבורית", מסביר זליכה, "מביא להרחבת הפעילות הכלכלית".
במחקר אחר מצא זליכה קשר מסוכן בין צמיחה לנטל המס: התרחבות כלכלית מואצת מעלה כשלעצמה, בגלל "מייצבים אוטומטיים", את משקל המסים בתוצר ומשאירה את הממשלה עם עודפי גבייה גדולים ולא-מתוכננים. כדי למנוע מצב לא-בריא זה, הוא ממליץ על "הפחתות מיסים מכוונות ואגרסיביות". כשהמסים נמוכים, הוא מסביר, האזרחים קונים יותר והחברות משקיעות יותר. כחשב כללי הוביל זליכה רפורמות ששיפרו ללא היכר את ניהול תקציב הממשלה והגבירו את שקיפותו. העודפים נחשפו, המכרזים תוקנו, הכספים של משלמי המסים נחסכו - או לפחות הוצאו למטרות שלהם נועדו.
עם עזיבתו (הזמנית) את האוצר יפרוס החשב בקרוב-לשעבר כנפיים. מי שחולם שנפטר ממנו, חי באשליות. לזליכה רשימה ארוכה של אנשים שאיתם נשבע לבוא חשבון. הוא לא ישכח ולא יסלח. אצלו אין מצב שהרשעים יעלוזו. הוא כבר הודיע שאם הפרקליטות תחליט לא להעמיד את אולמרט לדין בפרשת ההפרטה של בנק לאומי, בכוונתו לפנות לבג"ץ. חזקה עליו שיעשה זאת. מחוץ לממשלה – לא מחוץ לעניין ציבורי - תהיה לשונו של זליכה משוחררת לגמרי מכבלי התקשי"ר. הוא ידבר, יאשים, יצטט, יעיד, יוכיח. זכרונו יביך רבים.
מקצוען והישגי, זליכה ימצב את עצמו כרודף צדק ללא חת, וכנושא הדגל של המלחמה בשחיתות. דבריו יהדהדו למרחקים. מיליוני אזרחים בישראל מרגישים שהגאות הכלכלית פוסחת עליהם ומאשימים בכך את הקשר הון-שלטון. זליכה נלחם בשניהם. אבל שלוש תכונות אופי - הערכת יתר עצמית, כפייתיות ועקשנות - יהיו לו לרועץ. זליכה מתקשה להשלים עם הפסדים ולהתפשר. הוא מפנטז, הוא נוטה לראות צל הרים כהרים. אבל הוא גם לומד מהר ומפנים מהר. הקריירה שלו רק מתחילה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
