מיאנמר: שווה זהב

מיאנמר, המוכרת יותר במערב בשמה הקודם, בורמה, ייצרה באחרונה כותרות קשות. עם שוך אירועי הדמים, מגיעה התקופה המתאימה ביותר לבקר בארץ שמרקו פולו כינה "הארץ המוזהבת‭,"‬ בזכות אלפי מקדשיה המצופים זהב.

דווקא על רקע האירועים האלימים שפקדו אותה לא מכבר, כמהים אזרחיה למבקרים מבחוץ. הקשר היחיד של תושבי מיאנמר עם העולם החיצון הוא באמצעות מטיילים זרים, והימנעות מטיולים שם היא מעין הענשה של האוכלוסייה המקומית. וחוץ מזה, בורמה היא תמיד חוויה בלתי נשכחת.

אחת הסיבות למיעוט התיירים במיאנמר היא העובדה שמדובר במדינה בעלת משטר צבאי מושחת, השנוא על אזרחיה. נתונים רשמיים מדברים על 180 אלף תיירים בשנה בלבד, אך התחושה היא שמספרם קטן בהרבה. הזמן המתאים ביותר לבקר במיאנמר הוא בין נובמבר לפברואר - העונה היבשה. בין מארס ליוני חם ולח מאוד, ואילו בין יוני לאוקטובר זו עונת הגשמים הכבדים.

שוטרים מול פגודת סולה (צילום: איי פי)

במיאנמר 50 מיליון תושבים, המשתייכים לקבוצות אתניות שונות, שהגדולה בהן היא הבורמזים. המשטר הנוכחי חזר לשם ההיסטורי מיאנמר.

רוב התיירים מטיילים עם רכב ומדריך צמודים. הדרכים משובשות מאוד, ואם התקציב מאפשר עדיף לערוך טיסות פנימיות ולחסוך את טלטלת הכבישים.

ינגון: בתי תה ובית כנסת

שמה הקודם של הבירה ינגון היה רנגון. זוהי עיר מטופחת מאוד עם מגדלי מגורים ומרכזי קניות חדשים. מיד עם היציאה משדה התעופה החדש נוסעים בשדרות רחבות מעוטרות בצמחייה פורחת. את העיר מנקדים אגמים וסביבם פארקים רחבים. הליכה במרכז ינגון מספקת חוויית שיטוט בין בתי התה הפזורים על המדרכות. המקומיים גודשים כל "טי-שופ‭,"‬ כפי שמכונים דוכני הרחוב שניתן לאכול בהם או רק לשתות תה עם חברים. כולם יושבים על כיסאות קטנים שמזכירים ריהוט של גן ילדים.

בינגון בתי מלון מפוארים ויקרים, לצד בתי הארחה נעימים וזולים - החל מ-6 דולר לאדם ללילה.

נזירים חולפים על פני מקדש שוודגון (צילום: רויטרס)

בעת ביקור בעיר מומלץ לראות את מקדש שוודגון - סטופה (מבנה מקודש שבו נמצאים, לפי האמונה המקומית, שרידים של שלושת הבודהות שקדמו לרביעי, המוכר) ענקית מצופה זהב, הנישאת לגובה 98 מטרים מעל רמפה גבוהה. 53 טון זהב מצפים את המבנה המיוחד, הנראה כמו פעמון ענק. בקצה הסטופה ניצבת מטרייה הנושאת אבני חן ויהלום ענק. השעה היפה ביותר לבקר באתר היא לפני השקיעה. מאמינים מגיעים לכאן מכל רחבי המדינה לעשות מדיטציה ולשאת בקשות ולהתפלל.

מבט מקרוב על המבנים שמקיפים את השוודגון (צילום: רויטרס) 

את הנקודה היהודית מספק בית הכנסת הגדול של ינגון, הנמצא בלב העיר, ברחוב מספר 26 ברובע המוסלמי. בינגון שמונה משפחות יהודיות ששרדו מקהילה בת כ-‭2,500‬ איש שמוצאה היה בעיקר בעיראק והודו. את בית הכנסת מתחזק יהודי בשם מוזס סמואל. מלבד תרומה לאחזקת המקום ולשיקום בית הקברות, כדאי להביא לו בקבוק יין כשר - מצרך שסמואל מתקשה להשיג.

אם שוהים בינגון יום נוסף, שווה לבקר בפגודת סולה, שהיא אולי המקדש היחיד בעולם שהוא גם כיכר תנועה. הפגודה נמצאת במרכז העיר ולצידה ניתן לשוטט ברבעים הסיני, ההודי והמוסלמי, שם יברכו אתכם בשלום בעברית. אין כל מתח בין הדתות והאמונות השונות במיאנמר.

אם רוצים בפינוק של ארוחת "פייב אוקלוק" מסורתית, מומלץ לעשות זאת במלון "סטראנד" היקר, שמחיר הלינה בו מגיע עד 900 דולר. לא להיבהל: עבור הארוחה, שהיא חוויה קולינרית נהדרת, משלמים 15 דולר בלבד.

מנדליי: מפגשי נזירים

ניתן לטוס מינגון למנדליי, העיר השנייה בגודלה במדינה, ולקצר בכך נסיעה של 650 ק"מ בדרכים משובשות. במנדליי ובסביבותיה אפשר לשהות כשלושה ימים ולבקר במגוון אתרים. אחד מהם הוא הכפר אמארפורה, שבו עורכים היכרות עם הווי המנזרים במיאנמר. רוב תושבי המדינה הם בודהיסטים, וכל ילד מגיל ‭,10‬ ולעיתים אפילו פחות, מבלה פרק מחייו במנזר.

כשמשכימים קום רואים נזירים יחפים ומגולחי ראש, לבושים בגלימות ארגמן בדרך כלל, משוטטים ברחובות בקבוצות, חובקים קערה גדולה בזרועותיהם. התושבים יוצאים מבתיהם ותורמים להם אורז מבושל, וזוהי אחת משתי הארוחות שהנזיר אוכל במהלך היום.

כדאי לבוא אל המנזר באראמפורה, שבו חיים יותר מ-‭1,500‬ נזירים, לקראת השעה עשר בבוקר, כדי לצפות בהכנות לארוחה העיקרית של היום, שמתקיימת כחצי שעה מאוחר יותר. המנזר מורגל בקבוצות התיירים הבאים לבקר. אם נכנסים לתוך המבנים, יש לחלוץ נעליים. צילומים רק בהסכמה מראש. אתר ראוי נוסף, לא רחוק מהמנזר, הוא גשר כלונסאות העשוי מעץ טיק - U Bein's bridge.

סיור מודרך באתריה של מנדליי עולה 10 דולר (יש לשמור את הכרטיס עד שעוזבים האזור‭.(‬ בעיר עצמה כדאי לבקר במנזר ‭"Shewe In Bin kyaung"‬ רחב הממדים, הבנוי עץ טיק. לקראת אחר הצהריים חובה לעלות למנדליי היל - גבעה המתנשאת מעל העיר ומעניקה תצפית יפהפיה על הסביבה לעת השקיעה. מעניין לא פחות הוא המפגש עם הנזירים המגיעים למקום כדי לשוחח עם התיירים ולתרגל את האנגלית שלהם. אנחנו שוחחנו שעה תמימה עם נזיר צעיר ששלט בהיסטוריה של ישראל טוב יותר מהרבה ישראלים.

המקום הקדוש ביותר במנדליי הוא מקדש מאחאמוני, ובו דמות עתיקה של בודהה מצופה עלי זהב.

ביום השלישי שלנו בעיר נסענו מזרחה לסאינג, הזרועה יותר מ-500 סטופות מצופות זהב. הסטופה שאליה מגיעים רבים כדי לעשות מדיטציה שוכנת על גבעה שנשקף ממנה נוף מרהיב של נהר האירוואדי החוצה את מיאנמר כולה.

אם נשארים ללון שני לילות במנדליי שווה לראות את המופע של האחים מוסטאש, המתקיים לצד ביתם. זהו מופע סטנד-אפ ידוע, עם ביקורת מרומזת על המשטר - ביקורת שכבר עלתה לאחים במאסר. המופע כולל גם ריקודים מסורתיים ושירים. חוויה תרבותית אחרת בעיר היא תיאטרון בובות מסורתי, בליווי שישה נגנים עם כלי נגינה מסורתיים.

הסיורים באזור מנדליי משולבים בביקורים במפעלים לייצור עלי זהב ופריטים מפוסלים. בשונה מהמוכר באתרים דומים במדינות אחרות, כאן אין תחושה שמצפים ממך לקנות. בכלל, הסוחרים בדוכנים באתרי התיירות נחים על גבי כסאות נוח וקוראים עיתון. הם משוחחים עם הקונה רק אם פונים אליהם. התרבות כאן גורסת שהגורל נגזר מראש, ולפיכך אין צורך לנתב אותו.

באגאן: ארץ המקדשים

העיר באגאן (או פאגאן‭,(‬ מדרום למנדליי, מספקת את אחד האתרים הייחודיים במיאנמר. ניתן להגיע אליה באונייה היוצאת ממנדליי ב-7 בבוקר (מומלץ להקדים כדי לקבל מושבים טובים‭.(‬ השיט נמשך כיום שלם, ובמהלכו זוכים בתמונות נוף מקסימות: מקדשים מוזהבים ויישובים קטנים על גדות נהר האירוואדי. מחיר ההפלגה: החל מ-25 דולר.

באגאן היא מרחב של 42 קמ"ר ובו כ-‭3,000‬ מקדשים שהוקמו החל מהמאה ה-‭,11‬ עם הגעת הבודהיזם לאזור. מומלץ להישאר בסביבה הזאת יומיים-שלושה. אל המקדשים ניתן להגיע ברכיבה על אופניים, בכרכרה רתומה לפוני, במכונית או בהליכה רגלית. זו ההזדמנות ללמוד מקרוב על הבודהיזם ולהתרשם מציורי קיר מרהיבים, מפסלי בודהה מעניינים ומארכיטקטורה דתית מתקופות שונות. אפשר לראות במקדשים השונים את בודהה העומד, היושב, השוכב, בעל ארבעת הפנים ועוד. אטרקציה מיוחדת: תמורת 250 דולר לאדם אפשר לצפות בשקיעה או בזריחה מעל באגאן ממרומי כדור פורח.

אפשרויות הלינה בעיר מגוונות. המלון היפה ביותר, "טנצה באגאן‭,"‬ נמצא בבאגאן העתיקה. יש בו ביתנים המוקפים בגן יפני ומסעדה על גדת הנהר. אירוח ללילה עם ארוחת בוקר: מ-28 דולר לזוג. תושבי באגאן הועברו ב-‭,1988‬ בהוראת השלטונות, לעיר החדשה, כדי לפנות את כל אזור העתיקות. אפשר להתארח גם במלונות בעיר החדשה. בעיירה הסמוכה, ניאאונגיו, יש הרבה בתי הארחה ומלונות זולים יותר.

מבאגאן ניתן לנסוע לטיול של פחות מיום שלם להר פופה. ההר מתנשא לגובה 747 מטרים מעל פני הים, ובמרומיו ניצב מקדש שעולים אליו ב-777 מדרגות. הנסיעה משולבת בעצירה לצידי הדרכים, תוך היכרות עם חיי הכפריים. זו ההזדמנות לראות כיצד מכינים באופן מסורתי שמן שומשום ושמן בוטנים. החיים בכפרים בסיסיים ביותר והכול נעשה בעבודה עצמית, כולל אריגת הבדים. החקלאות מזכירה ימים קדומים: שוורים רתומים לעגלות עם גלגלי עץ. הבמבוק הוא המקור לכל דבר - בתי כלונסאות, סלים, רהיטים, מחצלות, כלים ותכשיטים. כמו הדקל במדבר סיני.

טרק בין טרסות אורז

יש מסלולים מגוונים לטרקים ברחבי מיאנמר. אחד מהם יוצא מהעיירה קאלו (טסים מבאגאן צפונה לאהו ומשם לקאלו‭.(‬ על העיירה הזו אמרו הבריטים עם סיום שלטונם בבורמה שהדבר היחיד שהיו רוצים לקחת איתם הביתה זה אותה. קאלו היא עיירת נופש הררית ויש בה מלונות ובתי הארחה רבים, וכן מורי דרך לטרקים. מיד כשמגיעים אליה כדאי לברר איפה נמצא "שוק חמשת הימים" - שוק שנודד כל יום לעיירה אחרת וכדאי להגיע אליו בשעת הבוקר המוקדמות.

בקאלו הכרנו את טומי, מהנדס במקצועו שמקדיש את חייו לשיפור תנאי החיים בכפרים. הוא הקים עמותה שבמשרדיה, במרכז העיירה, גם חנות לעבודות יד של הכפריים. טומי סידר לנו מדריך שהוא גם בשלן משובח, ואיתו יצאנו לטרק בן יומיים.

בכל מקום לאורך הטרק זוכים בהכנסת אורחים. כל דלת פתוחה בבתי הכפר היא הזמנה להיכנס (תמיד, כמובן, ללא נעליים‭.(‬ מדי יום הלכנו כ-20 ק"מ בינות לטרסות אורז וגידולים אחרים, נופים מיוערים ושדות שנחרשים בעזרת שוורים. בלילה ניתן ללון בבתי מקומיים או במנזרים. בתום שלושה ימים מגיעים לאגם אינלה ‭.(Lake Inle)‬

בדרך לאגם אפשר לבקר בפינדאיה, עיירה קטנה סביב אגם שפרסומה בא לה בזכות מערה גדולה ובה כ-‭8,000‬ פסלי בודהה בגדלים שונים, שרובם נתרמו על-ידי מאמינים. כאן מכינים נייר מצמח תות מקומי. הנייר, המזכיר את נייר האורז, משובץ בפרחים מקומיים ומתקינים ממנו שמשיות, אהילים, אלבומים ומוצרים נוספים.

אינלה הוא אגם באורך 22 ק"מ, שחלקים ניכרים ממנו הם איים צפים שבהם חיים אנשים, מגדלים בעלי חיים ועוסקים בחקלאות. הביקור בחבל ארץ זה יכול להוות את גולת הכותרת של הביקור במיאנמר: ישנים במלון הבנוי על כלונסאות בלב האגם ונהנים משירות אדיב, אוכל טעים ומסיורים באתרים שונים. ההתניידות - באמצעות סירות מנוע קטנות.

החוויה המופלאה ביותר באינלה היא לראות את הדייגים המקומיים תופסים דגים כשהם עומדים על רגל אחת בסירה וחותרים ברגל השנייה, שקרסולה חובק את המשוט. אפשר לבקר בבתי מלאכה שונים, ביניהם בית אריגה ענק המנוהל על ידי אישה שהיא כבר דור שלישי למסורת. נדהמנו לגלות צעיף במחיר 90 דולר, ואז התברר שהוא נארג מחוטים הנטווים מצמח הלוטוס.

באינלה חיים אנשים שמעולם לא היו ביבשה. אפילו כדי לרכל עם השכנה צריך לקחת סירת קנו. את בעלי החיים, כולל החזירים, מגדלים במרפסות תלויות על כלו־ נסאות. השוק הצף באגם יפה במיוחד.

ראוי להקדיש שלושה ימים לאינלה ולסביבותיה. בחו־ פי האגם אפשר לאתר בקלות בתי הארחה זולים.

טיפוס להר המוזהב

במיאנמר ניתן גם לנפוש בחופים עתירי דקלי קוקוס וחול זהוב עם מים בירוק וכחול. אחד מהם הוא נאפאלי ביץ'‬ (מגיעים בטיסה קצרה מאהו או מינגון) - רצועת חוף מרהיבה לאורך 3 קילומטרים, עם מסעדות המתמחות במאכלי ים.

ישנם חופים קרובים יותר לינגון שניתן להגיע אליהם בנסיעה בת מספר שעות. על שפת הים הקסום, שאינו שונה משום חוף בעולם המושך אליו תיירות נופש, יש מלונות יקרים ויוקרתיים עם חדרים במחיר 400 דולר ללילה ומעלה. אנחנו ישנו ב"נאפאלי ביץ' הוטל‭,"‬ מלון ותיק וטוב המספק את אותה חוויה ב-55 דולר ללילה לזוג עם ארוחת בוקר.

את הסיור בבורמה סיימנו עם חוויה מיוחדת - עלייה לרגל אל "ההר המוזהב‭.kyaiktiyo ,"‬ מגיעים לבסיס ההר בנסיעה בת חמש שעות מינגון. שם נפרדים מהרכב ועולים למשאיות קטנות ובהן ספסלים צרים מעץ שעליהם מושיבים בצפיפות רבה את עולי הרגל, הם בדרך כלל משפחות על טפם וזקניהם. בתום נסיעה שיכולה להתארך לשעה (ממתינים שהמשאית תתמלא והנתיב יהיה פנוי) מגיעים לתחילת הקטע הרגלי. העלייה היא במסלול של 4 קילומטרים בכביש מתפתל ותלול. העלייה לא קלה, ומי שהדרך קשה לו יכול, תמורת 10 דולר, לעשות את הדרך אל הפסגה על מינשא שאותו נושאים ארבעה סבלים.

בפסגת ההר יש מתחם מקדשים ומתחם מגורים לעולי הרגל. מטרת העלייה לרגל: להשתטח אל מול סלע ענק המצופה כולו זהב ותלוי על חוט השערה על גבי הסלע שמתחתיו, כנגד חוק הכבידה (ואולי שערה של בודהה היא האוחזת בו‭.(...‬ זהו, מה שקוראים, מראה מהפנט, בעיקר לעת השקיעה.

המקום המקודש מושך מאמינים מכל המדינה ומחוצה לה, ויפה להתבונן בהתרחשות הנוצרת סביבו. הכניסה לאתר עולה 6 דולר לתיירים. אגב, בכל אזור בבורמה נדרשים לשלם מס אזור בדולרים, וזה בנפרד מהתשלום לאתרי התיירות. כדאי להזמין מקום באחד משלושת בתי המלון הצנועים הנמצאים בסמוך להר המוזהב ולזכות בזריחה יפהפייה לא פחות מהשקיעה.

בדרך חזרה לינגון ניתן לעצור בבאגו, שם יש מספר אתרי תיירות וגם שוק בוקר יפה. האתר היפה במקום הוא דמות הבודהה השוכב, המשתרעת לאורך 55 מטרים ולגובה 16 מטרים.

מודיעין שלום

דברים שכדאי לדעת לפני היציאה למיאנמר:

• מתי לנסוע: בין נובמבר לפברואר. מזג האוויר בתקופה זו הכי נעים.
• ויזה: ניתנת ל-28 יום לכל היותר. שגרירות מיאנמר בישראל: "בית הטקסטיל" ברחוב הירקון, תל-אביב. שגרירות ישראל בינגון: טל' ‭.1515115‬ 
• כסף: המטבע המקומי נקרא "צ'אט‭."‬ ניתן להשתמש רק בכסף מזומן ואת ההמרה מדולרים או מיורו כדאי לעשות בינגון, שבה השער גבוה יותר (כ-‭1,300‬ צ'אט לדולר, אבל השער משתנה מיום ליום‭.(‬ מחליפים רק אצל חלפנים ברחוב - או במלון. מומלץ לשמור דולרים בשטרות קטנים יותר להמשך הטיול, למסי אזור וכניסה לאתרים.
• סיורים: ניתן לארגן סיור עצמאי בעזרת סוכנות אמינה ביותר - ‭inroad@yangon.net.mm‬. טל' 9599921733, 951554881‬. מומלץ לטייל עם נהג ורכב שכור בשילוב טיסות.
• איך להתלבש: בלבוש מכסה כתפיים וברכיים, כדי לכבד את המקומיים.
• אינטרנט ותקשורת טלפונית: לא פשוט, תמיד יקר אבל אפשרי. 
• חובה להביא מהארץ: תרופות.
  

הכותבת, פנינה עין מור, היא מורת דרך ירושלמית שמרבה לטייל בעולם