מערכת הביטחון: אסד בשל, הפלסטינים לא
"במלחמה עם סוריה אנחנו ננצח, אבל אחרי קורבנות והרס נורא - נשב לשולחן ונגיע לאותו הסכם". הדברים הללו, מפי מקור ביטחוני בכיר, משקפים את התפישה האסטרטגית שהתגבשה במסדרונות הקרייה: דמשק מוכנה להסדר; אבו-מאזן לא יספק את הסחורה. אולמרט, המוסד וגם בוש לא אוהבים את זה
אולמרט, בתמיכת המוסד, המועצה לביטחון לאומי וגם הממשל האמריקני, מעדיף להתמקד בניסיון להגיע להסדר עם הפלסטינים. בערוץ הסורי מוכן ראש הממשלה לנהל מהלכי גישוש, אך לא להיכנס למשא-ומתן ממשי ומחייב. לעומתו ברק, המקבל גיבוי נחרץ מהמטכ"ל וסיוע מהשב"כ, סבור שהמאמץ המדיני העיקרי צריך להתנהל כעת דווקא בערוץ הסורי, בעוד שאת זה הפלסטיני יש לנהל בזהירות ועל אש קטנה. להערכת מערכת הביטחון, יש כעת סיכוי טוב וצורך ממשי להגיע להסכם שלום מחייב עם בשאר אסד. האחרון יהיה מסוגל, לפי גישה זו, לספק את הסחורה, בתמורה לוויתורים הטריטוריאליים והאחרים שיקבל מישראל. אבו-מאזן לעומת זאת, גם אם יחתום, לא יהיה מסוגל - לדעת אמ"ן ושב"כ - לספק לישראל את רמת הביטחון שהיא דורשת. וכל ויתור ישראלי מהותי בהסכם שייחתם עמו, יהווה נקודת פתיחה למשא-ומתן הבא - ומקור לעוד לחץ בינלאומי.
"בשנת השישים לקיומה, צריכה מדינת ישראל לייצר לעצמה סוף-סוף גבולות קבע שיש מאחוריהם כתובת ברורה, עמה אפשר להגיע להבנות ולסגור הסכמים מחייבים", אומר גורם ביטחוני בכיר ביותר. "עם סוריה אפשר להגיע כבר כעת למצב כזה; עם הפלסטינים - עדיין לא". לדברי הגורם, הסכם שלום עם סוריה ישפיע בעקיפין גם על הזירה הישראלית-פלסטינית, כיוון שהוא ינתק את דמשק מאיראן, חיזבאללה והחמאס.
"אם לא ננסה לפחות להגיע להסכם עם סוריה, נחטא לעצמנו", מזהיר הגורם
הביטחוני. "כולנו יודעים מה סוריה רוצה ומה הסכימו ממשלות קודמות בישראל לתת לה. ברור לי שאם היום תהיה מלחמה נוספת, אנחנו ננצח. אבל במלחמה זו יהיו קורבנות והרס נורא משני הצדדים, ובסיומה נשב לשולחן המשא-ומתן עם הסורים ונגיע להסכם. אז למה שנצטרף למצעד האיוולת?", הוא תוהה, בהזכירו את שם ספרה המפורסם של ברברה טוכמן, המדבר בין השאר על מלחמות עקובות מדם שניתן היה למונען מבעוד מועד. "למה שלא ננסה כבר עכשיו להיכנס למו"מ במטרה להגיע לאותה תוצאה, שאליה נגיע אחרי מלחמה? סוריה היום להערכתי בשלה למו"מ כזה".
לקחי ההפצצה
הגישה הזו, המנוגדת כאמור לעמדתו של ראש הממשלה, התגבשה בצה"ל במשך חודשים רבים, אבל קיבלה תנופה בעיקר לאחר התקיפה האווירית שביצע צה"ל בדיר א-זור. עוד בתחילת השנה העריך אמ"ן כי אסד מתכוון למה שהוא אומר. השאלה שנותרה פתוחה היא האם נשיא סוריה רוצה בשיחות עם ישראל כדי להגיע להסכם שלום מחייב, או שכל כוונתו הייתה לפתוח במו"מ לשמו. המוסד, למשל, טען שבשאר רוצה בהידברות כדי להיחלץ מבידודו, וכדי שהקהילה הבינלאומית תוריד ממנו לחץ, בין השאר - בעניין זרם המחבלים מסוריה לעיראק וההתנקשות בראש ממשלת לבנון, חרירי. להערכת המוסד, אסד לא מוכן למרכיבי שלום אמיתיים, תמורת נכונות ישראלית לנסיגה מהגולן. הוא רק רוצה לדבר. אבל באגף המודיעין של צה"ל הגיעו לאחרונה למסקנה, שבשאר בשל ומוכן לספק את הסחורה. וכל זאת בעקבות מידע, המצביע על התופעות הבאות:
- סוריה לא חשה בנוח עם חיבוק הדוב האיראני הבא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, כולל הביטחון והכלכלה. אסד אינו שש לשמש כלי על לוח השחמט של טהרן, בדרכה לפצצה הגרעינית.
- אסד רוצה בהמשך תנופת הפיתוח הכלכלי של ארצו. צמיחה זו, המהווה סיבה עיקרית לתמיכה העממית במשטרו מול הקיצונים האיסלאמים, התבססה במידה רבה על ההכנסות משדות הנפט בצפון-מזרח סוריה. אלא שכעת התפוקה מידלדלת והולכת. אסד זקוק להשקעות כלכליות אירופיות ואמריקניות כדי לשרוד כלכלית ופוליטית - ואת אלה יקבל רק אם יתנתק מ"ציר הרשע". שלום עם ישראל עשוי להעניק לו גם את הגולן, וגם לשחררו מהמעמד של מדינה מצורעת, שסכנה להשקיע בה ולקיים איתה קשרים.
- ההפצצה המוצלחת של המתקן הגרעיני הסורי - לפחות לפי פרסומים זרים - הבהירה לבשאר כי ניסיונותיו להשיג נשק שכזה, במטרה להגיע לשוויון אסטרטגי עם ישראל, נידונו לכישלון. ההפצצה גם חשפה את סוריה לביקורת נוספת מצד הקהילה הבינלאומית, והעמיקה את בידודה. באמ"ן מעריכים שהדבר עשוי להוביל את בשאר ללכת בעקבותיו של קדאפי. האחרון, בתפנית של 180 מעלות, נטש את תוכניתו הגרעינית עם חשיפתה - ופתח במהלכי פיוס, אשר החזירו את לוב למשפחת העמים. על כך אומר הגורם הביטחוני הבכיר: "עלינו לנהוג בבשאר באופן שיהפוך אותו לקדאפי החוזר בתשובה, או לחילופין - יציג אותו כמצורע וכסכנה לשלום האזור כמו סדאם חוסיין. בכל מקרה, אנחנו נרוויח מהמהלך".
- הפצצת המתקן הבהירה למשטר הסורי, שעימות עם ישראל עלול להיות הרסני מבחינתו. הוא נוכח עד כמה שקופה סוריה למודיעין הישראלי, ועד כמה פגיעים התשתיות הלאומיות ומערך הטילים שלה מול חיל-האוויר הישראלי. בשאר מבין כעת כי למרות עסקות הנשק וההכנות הצבאיות, עדיין רחוק היום שבו יוכל לאלץ את ישראל - באמצעות מטחי טילים ורקטות - לסגת מהגולן. מנגד, תגובה ישראלית חריפה עלולה לגרום לו ולעדה העלאווית לאבד את אחיזתם בשלטון. באמ"ן סבורים שבשאר התפכח לאחרונה מההתלהבות המלחמתית, שאחזה בו בעקבות מלחמת לבנון השנייה. כעת הוא מבין שסוריה כמדינה - בניגוד לחיזבאללה - אינה יכולה להרשות לעצמה להסתבך בעימות כולל עם ישראל.
הכלה בעזה, שלום עם אסד
כתוצאה מהערכות מצב אלו, עיצבה מערכת הביטחון אסטרטגיה הגורסת: "הכלה בזירה הפלסטינית - ויוזמה מדינית בערוץ הסורי". המשמעות המעשית של אותה "הכלה" היא המשך המאמץ הצבאי לדיכוי וצמצום הטרור הפלסטיני, לצד צעדים כלכליים ומדיניים לחיזוק מעמדו של אבו-מאזן. אם הסנקציות והפעולות הצבאיות בעזה לא יביאו לעצירת הקסאמים, תצא לדרך פעולה צבאית נרחבת ברצועה, שתכליתה: הרס תשתיות הטרור והשגת עליונות מודיעינית. אבל כתנאי לביצוע פעולה שכזו, מעמיד צה"ל את הדרישה להכנסת כוחות גדולים - ולשהות ממושכת. אחרת, להערכת הצמרת הצבאית, לא ניתן יהיה להגיע להישגים ממשיים.
ברק ומערכת הביטחון מצידם מבינים שישראל אינה יכולה שלא להשתתף בוועידת אנאפוליס. אבל הם דורשים לעמוד על יישומה של "מפת הדרכים", בכל הקשור לפירוק תשתיות הטרור הפלסטיניות כתנאי לכל התקדמות מדינית. הם גם דורשים שסיכומי הוועידה יהיו כלליים ולא מחייבים. שעתו של ההסדר עם הפלסטינים תגיע אחרי שלישראל תהיה מערכת אמינה ליירוט רקטות וטילים, אחרי שחמאסטן שבעזה תחדל מלהתקיים, וכאשר אבו-מאזן ייהנה משליטה אפקטיבית על השטח.
ולפני כל זה, לפי אותה אסכולה, צריכה ישראל לפתוח במו"מ עם הסורים. תחילה בחשאי, באמצעות מתווכים (טורקיה למשל), ואחר-כך בגלוי. אחרי אנאפוליס, אומרים מצדדי השיחות עם סוריה, יהיה אולי כדאי לכנס פסגה בינלאומית מיוחדת, שתוקדש לערוץ הזה. היא תספק את המסגרת הבינלאומית ואת הלגיטימציה הערבית להסדר שלום אפשרי בין ירושלים לדמשק. לפי פרסומים בתקשורת הזרה, כבר עתה מתקיימים מגעים ראשוניים, כהכנה לכינוס ועידה שכזו במוסקבה. בינתיים, גישה זו זוכה לכתף קרה מצד ראש הממשלה והממשל האמריקני.
