למה שיער מגולה של נשואה נחשב ל"ערווה"?
שאלה:
כיסוי הראש מפריע לי פיזית. ביום-יום אינני מכסה, אלא רק כאשר אני הולכת לבית הכנסת. מדוע שיער של רווקה אינו "ערוה" והשיער שלי, אשר הוא מאוד לא פרוע, אלא , מסודר מאוד מאוד, הוא בחזקת ערוה כי אני נשואה. מאוד קשה לי ומפריע לי הכיסוי. (ברוריה, מרכז)
תשובה:
כיסוי ראש הוא אכן מצווה לא קלה, ובאופן כללי אפשר לומר שיש הרבה מצוות, לכל אחד יש את המצוות שיותר קל לו לקיימן ואת אלו שיותר קשה. לאחד קל וטבעי לכבד את הוריו, לשני קשה מאד כי הוא לא סובל אותם, לאחד קל לשתוק מלדבר לשון הרע ועבור אחר זה מאבק יומיומי והתמודדות קשה ובלתי פוסקת. יש מי שלא לעשן עבורו זה נסיון קשה מנשוא, ועבור אחר זה לא בעיה.
היהדות מציבה בפני האדם תביעה בלתי מתפשרת של שלמות, וכוללת את מנגנון התשובה והתיקון כחלק מההכרה שלמרות שאנו מצווים לקיים הכל בשלמות, יש כאלה (לפחות אחד, כותב שורות אלו, אני מניח שאני לא היחיד..) שלא תמיד מצליחים.
לאור זאת, לא נאמר למישהו שמתקשה עם אחת המצוות – אתה פטור. התורה חייבה אותו (כיסוי ראש הוא מצוה מהתורה, כך אומרת הגמרא בכתובות עב), ואין אנו יכולים לפטור את המתקשים ממה שחייבה התורה. עם זאת, מתוך החוויה האישית של כל אחד מאיתנו שיש מצוות שמאוד קשה לקיים, אנו מבקשים למצוא דרכים לעודד ולחזק את אלו שנאבקים ומקיימים, ולהציע פתחים, מוטיבציות וחיזוקים למי שמתקשה במצווה מסוימת ואינו מצליח לקיימה.
במסגרת זו, אכתוב מעט על הנימוקים שנכתבו במחשבת ישראל בנושא כיסוי הראש, אך חשוב להבהיר – הדברים הם בגדר הסבר ומוטיבציה, לא נימוק לקיום המצוה. אם יש מישהו שההסבר לא מוצא חן בעיניו, הוא יכול למצוא הסבר אחר, או לא למצוא הסבר בכלל, ועדיין יהיה חייב במצוות שגזר עליו המלך, בורא העולם וריבונו.
יסודות הלכתיים בכיסוי ראש
על נושא זה נכתב רבות, אפשר לעיין בסיכום חשוב בשו"ת שרידי אש (א עח). בתמצית נאמר שנראה מהגמרא, מהירושלמי ומהספרי שחובה מהתורה לנשים נשואות לכסות את ראשן בכיסוי כלשהו.
היו שפירשו בגמרא (שו"ת שבות יעקב אבן העזר קג) שמהתורה די בקליעה או איסוף של השערות, אך פירוש זה אינו הולם את לשון חז"ל במקבילות במדרש ההלכה ובירושלמי.
הרובד הבא של כיסוי ראש הוא מנהג בנות ישראל, שחכמים קבעוהו להלכה במשנה במסכת כתובות, לכסות את הראש ממש, ולא רק בכיסוי סמלי או מינימלי. חובת כיסוי הראש הנזכרת בגמרא ובפוסקים היא מחוץ לבית ולחצר. בבית ובחצר אין חובה לכסות את הראש, אולם הגמרא משבחת את המנהג לכסות תמיד וכן הורו המקובלים.
נוסף על כך, קבעו חכמים ששיער מגולה של אישה נשואה נחשב ערווה לעניין שאסור לקרוא כנגדו קריאת שמע וברכות. הערווה אינה עצם השיער, שהרי שיער של פנויה עשוי מאותם חומרים ואינו ערווה, אלא העובדה שזה שיער שאמור להיות מכוסה והוא גלוי. באופן כללי הגדרות ערווה בענייני קריאת שמע קשורות לדברים שאמורים להיות מכוסים ולא רק לענייני צניעות (תשובת אגרות משה אורח חיים א מג). לאור זאת, טוען שם הרב פיינשטיין שלמרות שחובת כיסוי הראש בעינה עומדת, יש מהפוסקים שהתירו באופן חד פעמי, למשל כאשר האדם נוסע בדרך, לקרוא ולברך כנגד שיער גלוי של אישה נשואה, בגלל שהיום יש נשים רבות שאינן מכסות, ויש מקום לומר שזה לא נחשב לדבר מכוסה. יודגש – אין זה מתיר ללכת ללא כיסוי, אלא מתיר לקרוא קריאת שמע מכיון שבמציאות היום זה לא נחשב דבר מכוסה.
טעמים בכיסוי ראש.
יש שקשרו את חובת כיסוי הראש לנושא צניעות. ההסבר הזה מתאים לשיטת הרמב"ם ואחרים הסוברים שכל הנשים צריכות לכסות את הראש, כולל הרווקות. לפסיקה המקובלת בימינו, שרווקות אינן מכסות את ראשן, ובודאי לשיטות המתירים פאה נוכרית, צניעות אינה הסבר מספק. אם השיער אינו צנוע, למה לרווקות מותר? האם מותר להם להיות לא צנועות? ולשיטות שפאה מותרת, לעיתים הפאה נראית הרבה יותר יפה מהשיער המקורי של האשה, החשוף לפגעי השמש, הגיל והכיסוי, ואיך היתר זה מסתדר אם שיער אינו צנוע?
היחס לשיער ביהדות
במקרא תופס השער מקום משמעותי. נזכיר כמה דיני תורה הקשורים בשיער:
מצורע חייב לגלח את כל שערו בתהליך הטהרה,
נזיר חייב לגדל שער, ובסיום הנזירות לגלח את שערו ולהביאו אל אוהל מועד,
אשה נשואה מכסה את ראשה,
מגלים את שערה של אישה סוטה,
יש איסור לכהנים להיכנס למקדש פרועי ראש,
לכהן גדול אסור לפרוע את ראשו אפילו בהיותו אבל.
באופן כללי ניתן לומר, שמעמד הקדושה של אדם בא לידי ביטוי בשערו הקדושה והטומאה, אישה שנישאת ואישה סוטה, כהן גדול ונזיר מול מצורע, כולם באים לביטוי ביחס לשיער.
בימינו יש החושבים שהשיער אינו אלא ליופי, צביעה, סלסול, וכו'. מנגד, בולט מאוד בתורה היחס לשיער כאל דבר משמעותי מאוד, ובמיוחד מתגלה הדבר בסיפור שמשון ודלילה בספר שופטים. לאחר שדלילה מנדנדת לו לגלות לה את סוד כוחו, עד שקצרה נפשו למות, נשבר שמשון ומגלה לה את סודו:
וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ:
מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי, כִּי נְזִיר אֱלֹקים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי.
אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם: (שופטים יז).
כל קדושתו של הנזיר באה לידי ביטוי בשיער, ובו טמון כוחו. מדוע החלק הזה של גופנו הוא כה משמעותי?
מתוך החומרים הרבים שנכתבו בעניין, בחרתי להציג צד קצת פחות ידוע - בקבלה ובחסידות האריכו בעניינים אלו (לדוגמא בספר "דרך מצוותיך" מצוות "תגלחת מצורע") ואנסה לתמצת מעט מהעולה מהדברים בלשון ימינו. תכונה מיוחדת לשיער, הטומנת בחובה סימבוליקה עמוקה. השיער הוא חלק מיוחד בגוף, ששורשו חי וצומח בתוך הגוף, אך הוא יוצא מן הגוף והופך לדומם. אם גוזרים או חותכים אותו, אין מרגישים דבר.
באדם גנוזים כוחות חיים גדולים, היוצאים ממנו ומעצבים את סביבתו. השיער הבוקע מתוך הגוף, ובמיוחד מתוך הראש, כאשר קצהו האחד חי וצומח וקצהו השני דומם, מבטא את המוני הערוצים של החיים הבוקעים מן האדם ומתחברים עם החומר הדומם או החי שסביבו.
קדושתו הפנימית של האדם, באה לידי ביטוי במערכת היחסים שלו עם החומר שבסביבתו. כאשר האדם קדוש, השער היוצא ממנו מסמל קדושה וקשרים חיים בין האדם לעולם שסביבו. כאשר האדם נטמא, השער מבטא את האינטראקציה המעוותת והמקולקלת של אדם עם החומריות שסביבו. זו גם הסיבה שכאשר נטה שמשון אחרי המאהבת הפלשתית, לא עמד כוחו מלהגן על שערו.
יש המתייחסים לשיער כאל חומר גלם ליופי ותשומת לב. המקובלים התייחסו לשיער כאל צינורות המבטאים את הקשר בין השורש החי הצומח מהאדם, והזרימה אל העולם הדומם שסביבו. לכן החמירו המקובלים מאד בעניין כיסוי הראש, ובמיוחד בנשים נשואות. הנישואין והכרוך בהם, הם הביטוי הנעלה ביותר ליישום הקדושה בחיי הבשר, ועל כן אנו מכנים אותם קידושין.
יש מקום להאריך בדברים אלו, שהרבה פרטים והרבה עניינים תלויים בהם, אבל במסגרת זו ביקשתי רק לפתוח פתח, להציע כיוון מחשבה, לעודד להבנה שיש בחיים רבדים עמוקים מהמסרק, המברשת והכובע. פרשנות המצוות מפגישה אותנו עם עולם עשיר של משמעויות, והרוצה ללמוד יבוא וילמד. (משיב: הרב דרור ברמה)
מומלצים
