מצרים: הרבה יותר מפירמידות

ב-26 במרץ 1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים על מדשאות הבית הלבן. המון מים זרמו בנילוס מאז ועד יום קיצי אחד בשנת 2007 בו החלטתי שהגיע הזמן לבקר את השכנה מדרום. תכננתי את את הטיול בקפידה, אספתי שישה חברים, הוצאנו ויזות מראש בתל אביב, וכך יצאה אל הפועל תוכנית לטיול עתיר חוויות - מקדשים, היסטוריה, הפלגות על פני הנילוס, נסיעות לילה ארוכות ומתישות ואפילו טיסה אחת בכדור פורח - כל אלו הם רק חלק קטן מרשמי המסע.

מרבית שטחה של מצרים, למעשה 98 אחוזים - שהם כמיליון קמ"ר, הוא מדבר. הנילוס, המעטר את פני השטח של מצרים, הוא מקור המים העיקרי במדינה. על המפה נראה הנהר כחוצה את מצרים לכל אורכה מדרום לצפון, ומסתיים במבנה דלתא בצפון, שם נשפכים מימיו היישר לים התיכון. הטיול שלנו התקיים לאורך השטחים המיושבים על שפת הנילוס מקהיר בצפון עד למקדש אבו סימבל בדרום, השוכן 40 ק"מ צפונית לסודן על שפת אגם נאצר.

מקדש אבו סימבל, המרשים ביותר במצרים (צילומים: עינב ברזני)

מפתיעה, כאוטית, ענייה

בתום שבע שעות של נסיעה רצופה בנוף מדברי ושומם, ומעבר במנהרה תת קרקעית מתחת לתעלת סואץ, הגענו ממעבר הגבול בטאבה לאחת הערים הצפופות בעולם - קהיר (אל קאהרה - "עיר הניצחון"). בירת מצרים, המונה כ-20 מיליון תושבים, היא העיר הגדולה ביותר באפריקה ובמזרח התיכון.

קהיר הסואנת הפתיעה אותי מעט. כבר בכניסה לעיר קידמו את פנינו המשתאות כמה מחלפים מרשימים, והעיר נראתה דינאמית ומתפקדת בקצב מסחרר וללא הפסקה. לרובע העתיק ולשווקים הגדולים בעיר יש קסם פשטני והעיר החדשה על שפת הנילוס משדרת מראה מודרני.

המטרו מספק אפשרות מהירה וזולה להתנייד ברחבי העיר. כדאי לשים לב שהקרון האחרון ברכבת הינו קרון לנשים בלבד - כקבוצת תיירים חדשים בעיר, בילינו את הנסיעה הראשונה במטרו עם קבוצת נשים רעולות פנים ולבושות שחור מכף רגל ועד ראש. בכבישי קהיר יש כשני מיליון מכוניות שנראות לעיתים כמכונות קטנות המתקוטטות בנתיבי העיר הצרים. זוהי עיר כאוטית, צפופה, ענייה ומזוהמת.

המיתוס נשבר

במרחק קצר מקהיר נמצא האתר שהוא, ללא ספק, אחד התיירותיים ביותר במצרים. למרבה ההפתעה, הפירמידות של גיזה מבצבצות להן מתוך מרכז מסחרי הומה. מבין תשע הפירמידות ופסל הספינקס במתחם, הפירמידה הגדולה של חופו היא  הפלא העתיק ביותר והיחיד מתוך שבעת פלאי עולם ששרד.

אז מי באמת בנה אותן?

הפירמידה של חופו, הנקראת גם הפירמידה הגדולה, נבנתה לפני כ-4,500 שנה ומתנשאת לגובה של 146 מטר. פרעה חופו בן לשושלת הפרעונים הרביעית שלט במצרים בין השנים 2,589 ל-2,566 לפנה"ס ונחשב לאל בחייו ובמותו.

הפירמידה בנויה מכשני מיליון וארבע מאות אלף אבנים וככל הנראה נבנתה תוך 20 שנה. אדריכל צרפתי בן זמננו בשם ז'אן פייר הודין, בטוח כי הוא גילה את סוד בניית הפירמידות. הוא טוען

כי הפירמידות נבנו על ידי רמפה חיצונית שהתנשאה לגובה של 42 מטר (גובה מתחם הקבר בתחתית הפירמידה לערך). יתרת הבנייה, עוד כ-100 מטרים לגובה,  נעשתה על ידי מבנה ספירלי שסייע בהזזת האבנים למקומן. הבנייה נעשתה מתוך הפירמידה כלפי חוץ.

על אף הדיעה הרווחת בישראל כי בני ישראל בנו את הפירמידות עת היו עבדים במצרים, רוב הארכיאולוגים תמימי דעים לגבי העובדה שהמצרים הם אלו שבנו את הפירמידות, הרבה לפני שבני ישראל ירדו למצרים. בני ישראל ירדו מצרימה בתקופת השושלת ה-19, והיו לעבדים, ככל הנראה, תחת המלך רעמסס השני.

מומלץ ביותר להיכנס לתוך אחת משלוש הפירמידות הגדולות במתחם. הכניסה נעשית דרך תעלה צרה, משופעת וחשוכה, הנכנסת היישר לבסיס הפירמידה במעמקי האדמה. על אף תחושת הקלסטרופוביה וחוסר החמצן בתעלה ובמבנה כולו, חלקת הקבר, הנמצאת בבסיס הפירמידה, מהווה אטרקציה ייחודית ומעניינת, שכן זו חלקת הקבר הגדולה והעתיקה בעולם.

ומי בדיוק שבר לו את האף?

בכניסה למתחם של גיזה ניצב כבר למעלה מ-4,500 שנה פסל הספינקס בדמות פרעה - לו ראש אדם וגוף של אריה. אורכו של הספינקס, העשוי אבן גיר, הינו 57 מטר, רוחבו 6 מטר וגובהו כ-20 מטרים, עובדה זו הופכת אותו לפסל הגדול בעולם שנחצב מסלע יחיד. אפו של הספינקס שבור, אך בעוד הדיעה הרווחת גורסת כי נפוליאון בכבודו ובעצמו שבר את האף המלכותי, טוענים הארכיאולוגים כי האף נשבר קודם לכן, בין המאה ה-11 למאה ה-15. בימים אלה סובל הפסל הקשיש מהתפוררות פנימית של הסלע - המומחים אינם יודעים מהי הסיבה המדויקת לבעיה, אך משערים שמדובר בזיהום הנגרם מנביעה של מים מן האדמה. כל הניסיונות שנעשו עד כה לטפל באבן, רק הרעו את המצב.

בכל יום מתקיימים בין שניים לשלושה מופעים אור קוליים (בשפות שונות) במתחם הפירמידות. במופעים, המתקיימים לאחר השקיעה, מקבלים הצופים הסברים היסטוריים על הפירמידות, הספינקס, הנילוס, והאלים השונים מתקופת הפרעונים.

רכבת לילה מקהיר

נסיעה של 12 שעות במחלקה הראשונה של רכבת הלילה מקהיר הובילה אותנו לעיר אסואן. זוהי העיר הדרומית ביותר במצרים. העיר שוכנת על גדות הנילוס ומגגות בתיה ניתן להשקיף על הנהר הרחב והכחול אותו משבצות ספינות פאר מערביות, לצד פאלוקות מקומיות (סירת עץ מקומית בעלת מפרש גדול).

שיט רגוע על הנילוס 

שיט על הנילוס יכול להיות חוויה קסומה, בייחוד בשעות הערב, כשהחום הכבד נשבר מעט, רוח קלילה נושבת, מפרש הפאלוקה נמתח והשיט מהווה אתנחתא נאותה מהמקדשים, הפסלים והחום הכבד. בהפלגה באזור אסואן ניתן להגיע לאיים שונים, שהמרשים מביניהם לטעמי הוא האי הבוטני של קיטשנר.

כ-280 ק"מ דרומית לאסואן נמצא המקדש המרשים ביותר במצרים - מקדש אבו סימבל המפאר את השליט רעמסס השני או רעמסס הגדול. ארבעה פסלי ענק של השליט עומדים ניצבים ואיתנים בפתח המקדש ומשקיפים לעבר אגם נאצר, מתוך רצון להפחיד ספינות פולשים מדרום לממלכת הפרעונים. פנים המקדש מעוטר בציורי קיר, וכתב חרטומים המתאר את ניצחונות הפרעונים.

רומנטיקה צרופה

מאסואן אנו מצפינים ברכבת אל לוקסור המקסימה, המפורסמת במקדשיה המפוארים ובקברי המלכים שבה. השכם בבוקר הפלגנו לגדה המערבית של הנילוס ויצאנו לטיסה מרהיבה בכדור פורח - זו דרך נחמדה ומקורית להשקיף לעבר עמקי המלכים והמלכות, הממוקמים לגדתו המערבית של הנילוס (הצד בו שוקעת השמש הוא המקום בו נקברו המלכים).

שיט בפאלוקה בנילוס רגע לפני שקיעה, הוביל אותנו לאי ירוק מלא בעצי דקל ומטעי בננות (מכאן שמו "אי הבננות"), שם יצאנו לסיור קצר וזכינו לכיבוד קל בצורת בננות קטנטנות ומתוקות.

לעת ערב, אחרי השקיעה, כשהחום הכבד מפנה את מקומו למשבי רוח קלים, נכנסו למקדש לוקסור. זהו אחד המקדשים המרשימים במצרים, ובלילה הוא פתוח ומואר בקפידה. ללא עוררין מדובר במקום הרומנטי ביותר בלוקסור בו ניתן לבלות את שעות הערב המאוחרות. המקדש, על כל עמודיו ופסליו, מואר באור זהוב, רוח קלילה נושבת בין עמודי המקדש וכל שנותר הוא לעצום עיניים ולדמיין מקדש מלכותי מכוסה זהב וריצפת שיש. 3000 שנה עומד המקדש על תילו, כאילו ממתין בסבלנות לתיירים הפוקדים אותו מדי ערב.