הורדת מסך

כמעט שבועיים חלפו מאז שנחתו בתיבות הדואר של עובדי תיאטרון חיפה ושחקניו מכתבי הפיטורים שגזרו את דינו של המוסד התיאטרוני הוותיק. כמעט שבועיים שסצנת התיאטרון בארץ ממלאת פיה מים, למעט הבלחות תוכחה מינוריות של חברים בקהילות האינטרנט ורטינות שנשמעות פה ושם באירועים חברתיים. השתיקה המהדהדת מצביעה לא רק על אפתיה וחוסר סולידריות, אלא גם על פחד עמוק מפני הבאות ושיתוק כללי שהכה במערכת התרבותית.

סגירתו של תיאטרון חיפה, הסובל מזה שנים ארוכות ממשברים כלכליים,

גירעונות, הנהלות מתחלפות שלא הצליחו לייצב את המערכת ומלחמת התשה מול עיריית חיפה, משרד התרבות ולא פחות משמעותי - מפעל המנויים של תיאטרון הצפון, עלה לכותרות בזמן לא טוב. ערב ההצבעה על תקציב 2008 הוא זמן חשבונאות שבו עדיף, איך לומר, לשמור על פרופיל נמוך ולהישאר הרחק מעינו הפקוחה וידו הקמוצה של הפריץ.

אבל האמת צריכה להיאמר, כל עוד במרכז ההצגה נמשכת, לאף אחד לא באמת אכפת מגורלו של תיאטרון חיפה. למרות הנפנוף הבלתי פוסק במילה "פריפריה", גם במשרד התרבות עושה הרושם שוויתרו על תיאטרון יוצר בבירת הצפון. במשרד מדברים על העברת תקציב של עד 15 מיליון שקל בתנאי ליישום תכנית הבראה שכוללת, לצד פיטוריהם של 36 העובדים והשחקנים, היצע מצומצם של 4 הפקות קטנות היקף לעונה, שמרביתן יופקו כקופרודוקציות עם תיאטרוני המרכז.

המלצה נוספת של משרד התרבות היא לבטל את משרת המנהל האמנותי. כשתיאטרון הופך בעיקרו לגוף מארח של הפקות, משרה זו שהיא ליבת התיאטרון הרפרטוארי היוצר, אכן אינה נדרשת. קצת קשה להבין מדוע, אם כן, מתעקשים במשרד התרבות על המשך תקצוב של גוף שרוקן מתוכן. במציאות החדשה ישמש, מה שנשאר מתיאטרון חיפה, צינור עקום להעברת כספי התמיכה להפקות תל אביביות.

 בעיריית חיפה יושבים מזה חודשים ארוכים על המדוכה. מצד אחד משנן ראש העיר יונה יהב כמנטרה את המשפט: "בחיפה ימשיך להתקיים תיאטרון יוצר". מצד שני, העובדות בשטח מוכיחות ההיפך. הפעלת תכנית ההבראה מותנית בכיסוי גירעון התיאטרון הנאמד בסכום של יותר מ-18 מיליון שקל. כשמשרד התרבות מגלגל את האחריות לפתחה של עיריית חיפה ולהיפך, דינו של התיאטרון נחרץ.

המהפכה הצליחה - המהפכן מת

מג'אדלה. יעמוד בעתיד בכל חובותיו והתחייבויותיו? (צילום: חגי אהרון)

עוד הם מדגישים כי פעילותו של התיאטרון החיפני בהווה והישגיו בעבר, הם מעניינו של כל שוחר תרבות בארץ. "התיאטרון העירוני של חיפה רשם דפים נפלאים במורשת התיאטרון הישראלי, בהעלאת קרנו של המחזה המקורי ובטיפולו בתכנים חברתיים ופוליטיים", כתבו הפונים. "דגל המהפכה שהונף בחיפה לפני 23 שנה, הוא הדגל המתנוסס היום מעל לכלל הפעילות התיאטרונית הרפרטוארית בארץ. עצוב לגלות שהמהפכה אכן הצליחה, אך מבשרה (תיאטרון חיפה) – מתפורר, בעוד אלו האחראים ציבורית על הכישלון, אינם נוטלים אחריות על הנעשה ואינם משמיעים הגה בשאלת האחריות העתידית לתיאטרון".

בין לשכתו של השר מג'אדלה ללשכתו של ראש עיריית חיפה מתקיים פינג-פונג נמהר של תשובות לקוניות ומתנערות מאחריות. "אנו מבקשים להבהיר ששר התרבות עמד ויעמוד בעתיד בכל חובותיו והתחייבויותיו כלפי תיאטרון חיפה", מסר דוברו של מג'אדלה, "מיום מינויו מקדם השר מדיניות של עזרה יתרה לפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל, והטענות לפיהן הוא דואג רק ל'מדינת תל אביב' הינן מופרכות מיסודן. מן הראוי כי מי שאחראים לתיאטרון חיפה, יגלו אחריות למעשיהם. חבל שבנושא כה חשוב ורגיש מנהלים אנשי תיאטרון חיפה ושליחיהם את עניינם בתקשורת ולא מציגים כל תכנית מעשית לפתרון המצב". במשרד התרבות, אם כך, אין כוונה לנפק הסברים או להציע פתרונות.

גם בעיריית חיפה לא מתכוונים לצאת מעורם להצלתו של התיאטרון ומתחבאים מאחורי משפטים מרוקנים מתוכן. "התחייבנו שתיאטרון חיפה ימשיך ויתקיים ויהיה תיאטרון יוצר", אומר דובר העירייה צחי טרנו, "לעירייה מחויבות מלאה לשיקומו של התיאטרון". מה זה אומר? לא ברור.

אפקט הדומינו

אז נכון, לא כל מעשה חלוצי בעל היסטוריה מפוארת צריך להחזיק בחיים בכל מחיר, כמו שסוברים מבקרי תיאטרון מסוימים לקורת רוחו של הממסד המתקצב. מאידך, סגירתו של תיאטרון חיפה, שתרשום תקדים היסטורי במדינת ישראל, עלולה ליצור אפקט דומינו מסוכן שיהפוך לאפידמיה. קל לסגור, בלתי אפשרי לפתוח.

המסנגרים על סגירת תיאטרון חיפה והטוענים על מיצוי תפקידו ואיבוד זיק

החיים היצירתי שלו, היו, בל נשכח, אותם אלה שקראו בזמן המשבר הגירעוני הגדול של תיאטרון הבימה, לסגירתו. הבימה, כידוע, המשיך להנפיק לא מעט הצלחות גם לאחר הגרעון. 

"לא משאירים פצועים בשטח", אומר המפקד לחייליו ובמלחמה כמו במלחמה ראוי היה שקברניטי העשייה התרבותית יגייסו את החיילים לטובת החלשים שעתידם הופקר. סגירתו של תיאטרון חיפה היום תוביל לסגירתם של תיאטרון באר שבע והחאן הירושלמי מחר. הקלות הבלתי נסבלת של הצעד הזה מצביעה בעיקר על הטמעת נורמה חדשה שבה רק החזק שורד.