שמע, אני חושב שהיא תפסה אותי מזייף
"או, בייבי, זה היה טווווב!" החמאתי לה בנוהל. "גמרת?" היא שאלה. מאיפה היא הביאה את השאלה הזאת עכשיו? "אז מה היה הקטע עם השאגה של טרזן בסוף?" היא שאלה. "לא יודע, את מוציאה את החיה שבי", עשיתי פרצוף חמוד מספר 3 וקיוויתי שזה יעבור בשלום. גם בחורים עושים לפעמים מג ראיין
"אה..או..אה..אי.אה או אה!!!" שאגתי ואז צנחתי על המיטה לידה, מתנשף ומזיע. " או, בייבי, זה היה טווווב!" החמאתי בנוהל. "את רוצה שאני אעשה לך 'פווווּ' עכשיו, את יודעת - שם?" חייכתי אליה וניסיתי להזיז רק את הגבה השמאלית.
"אני יודע? אילתרתי", משכתי בכתפיי.
"לא, זה בסדר", השיבה לי בטון חצי חשדני חצי כועס וקמה מהמיטה.
"מה, מה קרה? קרה משהו?" צפיתי בה מתלבשת.
"לא קרה כלום", ענתה מבלי להביט בי ויצאה מחדר השינה.
מיהרתי ללבוש את תחתוני הבוקסר ויצאתי אחריה לסלון. היא ישבה על הספה וכבר עישנה את הסיגריה של "אחרי אבל בלעדיך".
"נושנוש, הכל בסדר? מה קרה מתוקה?" עשיתי את פרצוף חמוד מספר 5 והתיישבתי על הכורסה מולה. היא שתקה.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" אמרה פתאום.
"בטח נושנוש, בטח".
כבר יכולתי לראות על פניה כיצד היא מנסה לנסח במוחה את המשפט המורכב שרצתה לומר. אני קורא אותה כספר פתוח, את הבייבי שלי.
"גמרת?"
"מה??? אם גמרתי? מאיפה הבאת את השאלה הזאת עכשיו?" אמרתי, מתפלל שהיא לא תשים לב שלא עניתי לה.
"אז מה... מה היה הקטע הזה עם השאגה של טרזן בסוף?"
"אממ... לא יודע. כנראה שאת מוציאה את החיה שבי", עשיתי את פרצוף חמוד מספר 3, אבל היא לא חייכה בחזרה.
"תגיד", היא נשפה באיטיות את עשן הסיגריה ונעצה בי את המבט הזה, אותו מבט שנעצה בי אמא שלי בכיתה ג' אחרי שהמורה התקשרה לומר שלא הגעתי לבית הספר. "אתה מזייף?"
אוקיי, אני רוצה לחזור לרחם. איפה האיש שמחזיר לרחם? הלו?
ביום שלמחרת שרר בדירה מתח מעיק. לכאורה, הכל היה בסדר, אבל היה ברור לי, שלמרות ששיחתנו מליל אמש הסתיימה ב"טוב. אמרת שלא, אז לא", לא הועילו לי כל הכחשותיי.
הספריה החלה נעה על צירה וחשפה פתח לחדר סודי
זווית נשית:
תחפושת במיטה - זיוף אורגזמות
יעל 9
נימפומניות, חתולות המין, כל אורגזמטית סדרתית עשתה ועוד תעשה זאת: מידי פעם תרביץ זיוף, וממש אין פה על מה להתנצל. למען הסדר וטוב - אין חיה כזאת "לא זייפה אף פעם" זה הזיוף הגדול בעולם, המפעל הכי פיקטיבי ופעיל שקיים. אצלי על כל שלוש אמיתיות מסתננת אחת זייפנית, אני קוראת לזה שקר סגול. אתם מוזמנים להצביע בסקר
בערב, אחרי שהיא הלכה לחוג פילאטיס שלה, נכנסתי לחדר העבודה, ניגשתי לספריה ולחצתי קלות על הספר "מאה אישים גדולים בספורט". הספריה החלה נעה על צירה וחשפה פתח לחדר סודי. פסעתי אל עבר המזבח הקטן שניצב במרכז החדר וכרעתי ברך.
"הו, אלוהי הגברים האינפנטילים, אנא קבל מנחה צנועה זו מעבדך הנאמן ופרוש מעליו את כנפיך האבהיות", אמרתי והנחתי על המזבח שתי גולות קטינות-גזוזיות מהאוסף שאני שומר עוד מהיסודי. "הו, אלוהים גדול מגניב ורחום, אנא סייע לגבר זה הכורע ברך לפניך בפוסעו בחשכת עולם הזוגיות כסומא באפילה והנחה אותו אל חוף מבטחים. דרך אגב, אם אתה יכול לתת לי איזה סימן, זה יהיה נחמד".
המשכתי לכרוע ברך עוד מספר דקות, אבל שום דבר לא קרה.
למחרת התקשרתי לחבר שלי אילן ואמרתי לו שאני חייב לפגוש אותו. קבענו ישיבת חירום לשעה שמונה בערב, מתחת לפנס שליד הדואר.
"אילן, אני חושב שפישלתי וסיבכתי את כולנו".
"מה קרה?" שאל ושיחק עם הרוכסן של הקפוצ'ון.
"אני... אני חושב שהיא תפסה אותי מזייף", השפלתי את מבטי.
"מה??? או פאק! או פאק!" אילן החל פוסע מצד אל צד בעצבנות. "או פאק! אתה קולט מה עשית?" צעק עלי.
"לא התכוונתי, אני לא... לא חשבתי. זה פשוט קרה".
"עכשיו אני מבין למה מירית נותנת לי כל היום את מבט נשי מספר 7. הן בטח דיברו על זה אתמול בחוג פילאטיס".
"מבט נשי מספר 7?"
"נו, זה המבט הזה שלהן. מבט של 'אני יודעת שאתה מסתיר ממני משהו. אני לא אלחץ עליך עכשיו. אני מעדיפה שזה יבוא ממך. אני מחכה'". אילן תפס את ראשו בשתי ידיו ועיווה את פרצופו. "איך יכולת לעשות לי את זה? רק על עצמך אתה חושב?"
"וכשאתה במיטה עם מירית, אתה חושב עלי?"
"הרגע אמרתי לך שלא חשבתי. על מה בדיוק ציפית שאחשוב כשאנחנו במיטה, עליך? וכשאתה במיטה עם מירית, אתה חושב עלי?"
"תראה..."
"לא!!! אל תענה לי! אני לא רוצה לדעת!!!"
"לא, אידיוט, לא זה מה שרציתי לומר. התכוונתי ש... היי, רגע! זבחת זבח?"
"זבחתי, זבחתי. לא נראה לי שזה עוזר. אוי, אלוהים, מדוע זה נטשתני?" יללתי.
"טוב, תרגע. אנחנו נצא מזה. תגיד, ניסית את כינוי המילוט?"
"כן – נושנוש. זה לא עזר".
"נושנוש? פשש...סחתיין. אני משתמש ב'שושית' וזה עובד כמו שעון", חייך בשביעות רצון. "אולי אתה צריך כינוי מילוט חדש. חשבת על 'צוצית'? תנסה את זה".
"אממ.. אני חושב שאני אשאר עם נושנוש. נראה לי שחשוב לשמור על יציבות בקשר עכשיו".
"תראה, זה לא כל כך נורא. אתה יודע, אם להן מותר אז גם לנו מותר לפעמים. אין מה להתבייש בעצם".
"מה זאת אומרת 'אם להן מותר'? מותר להן מה?"
"לזייף. אתה לא יודע שהן מזייפות לפעמים?"
"לא. איך אתה יודע אם היא מזייפת או לא?"
"נו, יש להן את ההתכווצויות האלה" - אילן החווה בראשו לכיוון אזור חלציו והחל לעשות עם השפתיים חיקוי של הקרפיונים הטריים בדוכן של הדגים בשוק.
"אתה מוכן להפסיק את הדבר הזה שאתה עושה עם השפתיים? תודה. עזוב, לא נראה לי שהיא מזייפת. תאמין לי שהיא לא מזייפת. אין מצב. בכל מקרה, אתה לא עוזר. נראה לי שמחר אני אקח אותה לשיחה ופשוט אגיד לה את האמת".
"את האמת? את האמת?? תגיד לי, מה עשית בשיעורי תושב"ע? פתרת תשבצים?" שאל אילן.
"מה? מה לא בסדר עם לומר את האמת? נשים אוהבות כנוּת. הן מתות על זה".
"כנות? איך הסתדרת עד היום אני לא מבין".
עוד מבט:
אורגזמה גברית - בכלל לא מובן מאליו
שרית פרקול
האם ההנאה הגברית אכן אוטומטית ומכאנית, כפי שסבורות הנשים? האם זה באמת נכון שבעוד הנשים מתאמצות לגמור, הגברים מתאמצים לא לגמור? טוב, זה דווקא קצת נכון. 90 אחוז מהגברים יגיעו כמעט תמיד לאורגזמה בזמן סקס. אבל לפעמים מדובר בשפיכה ותו לא, ויש הבדלים גדולים בעוצמת ההנאה. סרט המשודר בערוץ המדע עוסק בנושא זה בחינניות.
"זה כל הרעיון טמבל! הפוך גוּטֶה, הפוך! הבנת? היא אומרת לך שמה שחשוב בקשר זה כנות, אתה משקר לה, ואז היא הולכת לספר לחברות שלה איזה חמוד הגבר שלה, כשהוא מתבייש במשהו שהוא עשה. ככה זה עובד".
"אני לא יודע. אני צריך לחשוב על זה". לחשוב! זה מה שהיה חסר לי. דיברנו קצת על התחת של אברהם גרנט ובסוף נפרדנו בלחיצת היד הסודית שלנו.
שמתי לב שהיא באמת נותנת לי את מבט נשי מספר 7
יום אחרי זה, אחרי ששמתי לב שהיא באמת נותנת לי את מבט נשי מספר 7 הזה, אמרתי לה שאני חושב שאנחנו צריכים לדבר. הכנתי לשנינו קפה ואז התיישבנו בסלון. עשיתי את המבט הזה, כמו שעשיתי חודש לפני שעברנו לגור ביחד, בשיחה ההיא, בה ניסיתי להסביר לה שאין מה למהר לעבור לגור ביחד.
"תראי, נושנוש, את יודעת שאני מאוד נמשך אליך, נכון?"
"חסר'ך שלא", השיבה מיד, ואני נזכרתי פתאום בעידו, המפקד שלי מהצבא.
"כן, טוב, בכל אופן, מה שאני מנסה לומר כאן זה, שזה לא שלא טוב לי איתך במיטה או משהו כזה. מאוד טוב לי, למרות ש...."
"למרות שמה?" היא זקפה את ראשה והרימה את גבותיה במין הבעה כזאת, כאילו שואלת "אתה חושב שאני צריכה לעשות גבות? אתה רוצה עוד להיות כאן לראות את הגבות החדשות שלי?"
"אממ.. בגלל ש..., התכוונתי בגלל ש... את כל כך סקסית ו...וכל זה, אבל פשוט, לפעמים... את מבינה? זה...זה פשוט לא מגיע. אני לא יודע למה זה, באמת שלא. אני מנסה להתרכז ולחשוב על... כלום, שום דבר!!! באמת, אני לא חושב על כלום, זאת אומרת אני חושב עלייך, עלייך אני חושב ו... ופשוט לא נעים לי למשוך את זה כי... כי... כי נראה לי שאולי את כבר רוצה לסיים, אז...אממ אה...אז...אה... אמממ..."
"אז זייפת?!"
"אממ...כ..."
"סליחה?"
"כ... כן. נושנוש". יכולתי להרגיש איך הפנים שלי עוברות מפרצוף חמוד מספר 5 לפרצוף חמוד מספר 3, כמו תריסים רפויים שנפתחים ונסגרים בעיצומה של סופת הוריקן.
"מה אתה עושה?"
"כלום, שום דבר", כחכחתי בגרוני והחלתי מגרד בעורף.
"טוב, האמת היא שזה לא כל כך נורא. זה בסדר", קבעה פתאום. "האמת? זה היה אפילו קצת צבוע מצידי" אמרה, קמה מהספה והחלה פוסעת לעבר המטבח.
נותרתי לשבת על הכורסה בסלון, כשלפתע החלו מהדהדות בראשי שתי מלים מעיקות במיוחד:
"צבוע מצידי די די די..., צבוע מצידי די די די..."
"רגע, רגע,רגע ,רגע אחד!" ניתרתי מהכורסה ומיהרתי למטבח. "מה זאת אומרת 'צבוע מצידי'?"
"כלום, זה לא אומר כלום", הפנתה אלי את גבה ופנתה לחדר העבודה.
"אווו... לא, לא, לא,לא. את התכוונת למשהו", מיהרתי אחריה.
"לא, זה כלום. אל תעשה מזה עניין". היא שלפה ספר מהספריה ופנתה שוב לסלון, כשאני בעקבותיה, כמו כלבלב העוקב אחר בעליו בתקווה שזה יזרוק לו פירור מהצלחת. "שאני אבין משהו, את מזייפת לפעמים?"
"אני? לא. מה פתאום", השיבה וקברה את מבטה בספר.
יש בה משהו מאוד חמוד כשהיא נבוכה ממשהו שהיא עשתה, הנושנוש הזאת. והאמת? אהבתי את השאגה של טרזן. חבל שלא אוכל להשתמש בזה שוב.
פורסם לראשונה 16/11/2007 08:36
לפנייה לכתב/ת 
אמרתי לה שאני חושב שאנחנו צריכים לדבר
צילום: index open
מומלצים
