הנושא כזה כאוב: מקווים שאתה צוחק מלמעלה
"לא חייבים לבוא בשחור להלוויה, אין כזה פסוק 'בעלמי דוברא כירטוטי וימליח מלחוטיא', וגם שיחות הטלפון יכולות לחכות". אורי אורבך, האיש שידע לצחוק על הכל, הגיש את המדריך על החיים ועל המוות. במלאת שנה ללכתו, אנו מקווים שהוא צוחק על הכל מלמעלה
כותב גדול חי לנצח בזכות העובדה שלמילים שלו אין תאריך תפוגה. כזה היה אורי אורבך - מהוגי ומייסדי ערוץ היהדות של ynet, ואחד הכותבים הבכירים בו , שידע להנציח את החיים. תראו מה הוא כתב בשנת 2007. במלאת שנה ללכתו , אנחנו זוכרים בגעגוע:
היו לנו יותר מדי הלוויות של מפורסמים בזמן האחרון, הלוויות דתיות, הלוויות חילוניות, הלוויות רגילות והלוויות יוקרתיות. הדברים נכתבים בכוונה בין לבין ולא בצמוד ממש להלוויה מסוימת, כי באמת אין עניין להעליב, וגם ככה עצוב וקשה ואין חנייה. אבל הנה בכל זאת כמה בקשות מן המתים-לעתיד וקרוביהם, בדגש על סלבס.
לא מדובר בהלכות ובדקדוקי הלכות של דתיים, לא ניכנס לענייני קריעה (צריך) ופרחים (לא צריך) בשביל זה יש ספרי הלכה. בסופו של דבר כולם ממילא יעשו מה שנראה להם. אלו רק הערות בעניינים של טעם (הטעם שלי), אבל דווקא נדמה לי שחילונים רבים למהדרין יחתמו על העצות הבאות, על החיים ועל המוות:
1. הלוויה איננה מופע
את השירים שהמנוח אהב אפשר לשמור לאזכרה, לאירועים לזכרו ולכבודו של הנפטר, ודאי לאמצעי התקשורת שזו דרכם לכבד את המנוח הידוע. בהלוויה קוברים, מספידים בקצרה, האבלים אומרים קדיש והולכים. זה לא אירוע חברתי, לא כוכב נולד לשירים עצובים, ולא הזדמנות צילום לשבועוני הבידור. מדובר בבית עלמין.
2. חולצות שחורות זה מרזה
אבל אפשר לבוא בבגדים רגילים להלוויות. ההשתתפות באבל היא במילה טובה ובעצם ההגעה להלוויה. כמו שלהבדיל, נשים לא באות בשמלה לבנה לחתונה, לא צריך לבוא בחולצה שחורה להלוויה. חולצות-בטן, מסטיקים וסיגריות זה סתם טעם רע.
3. אין כזה פסוק "בעלמי דוברא כירטוטי וימליח מלחוטיא"
ראוי שהאבלים יתפנו לפני ההלוויה וימי האבל ללמוד את הקדיש. למרות הקושי, מדובר בחמש דקות של ריכוז. זה מנוקד, וגם לכבודו של המנוח ושל הרבים שהגיעו להלוויה שתדעו לקרוא את הקדיש באופן סביר. ראוי בכלל שכל אחד ילמד בבית הספר התיכון לקרוא בלי שגיאות ובאותה הזדמנות שיכיר כמה טקסטים שימושיים.
4. הלוויה היא אירוע צנוע ולא מפגן ראווה
מעט הספדים, מעט דיבורים. ראיונות לתקשורת - מחוץ לבית העלמין. זיכרונות ודיבור בשבחי הנפטר מתאימים לימי השבעה בבית המנוח. לבני המשפחה חשוב ומנחם לשמוע את הדברים בעצמם.
5. גם שיחות בסלולארי יכולות לחכות
כבוד המקום מחייב את האנשים (וטלפוניהם הניידים) לעבור למצב רטט. גם אם הם מהחברה קדישא. הלוויה בשביל החיים, היא פסק זמן מהמירוץ, דקת-דומייה מורחבת.
6. זה לא מקום קדוש פה
כשכתוב "נא לשמור על קדושת המקום" הכוונה היא ל"נא לשמור על כבוד המקום". בית העלמין אינו מקום קדוש, אלא דווקא ההיפך, ולכן כשיוצאים ממנו נהוג ליטול ידיים.
7. אל תדחפו להם כיפה
דתיים המשתתפים בהלוויות שבהן לא נוהגים לפי כל כללי ההלכה מוזמנים להעלים עין. לא לדחוף למישהו כיפה, לא לנג'ס עם הפרדה בין גברים לנשים. הניחו להולכים.
8. פה כולם שווים
ואחרי ככלות הכל, מצבות פשוטות, אם לא איכפת לכם. שם, תאריכים, שתיים-שלוש שורות. מעשיו וילדיו של אדם הם מצבה חיה. המצבה עצמה לא צריכה לצעוק. בבית העלמין כולם שווים.
סליחה, תודה, ושתזכו לשנים ארוכות וטובות בבריאות ובנחת.
