יש ריח של תרבות איכותית
רוח של שינוי מבקשת להתגבר על ריקנות התוכן שהותיר בנו השילוב ההרסני של הגות פוסט-מודרניסטית וכלכלה קפיטליסטית
ריח של תפנית תרבותית עומד באוויר. סימן אחד לכך הוא ראיון שהתפרסם בעיתון העסקים The Marker ובו שיבח אברי גלעד את התרבות הגבוהה: לא רק שטוב העומק של עגנון, של השלמות הפנימית ושל האחריות החברתית והסביבתית על פני ההבל של הסלבריטאות והרייטינג, אלא שלדעתו התרבות הירודה והאלימות הבוטה בתקשורת ההמונים גורמות נזקים עצומים לצרכני הטלוויזיה בכלל ולילדים ולנוער בפרט. דברים ברוח זו הציג לא מזמן גם הקומיקאי תומר שרון, בהתרסתו נגד הנוער שטעמו הושחת עד שאינו מתעניין כלל במשמעות ובאיכות של עבודת האמן, אלא רק ברמת הכנסתו ובשדרוגו בשוק הידוענים. דוגמה עכשווית נוספת היא החלטת מועצת הרשות השנייה לדחות על הסף את ניסיונות ההונאה של זכייניות הטלוויזיה המסחרית בתחום היצירה המקורית והסוגה העילית. ואפילו במרכז הזירה של הבידור הקל, בבימת "כוכב נולד", דומה שהשנה השתנתה הרוח וצביקה הדר הקפיד לשדר גם כבוד למתמודדים ולצופים וגם דרך ארץ כלפי מוסיקאים רציניים ואיכותיים. לא יאומן כי יסופר: בשיאו של הרייטינג הטלוויזיוני, בכיר הבדרנים שידר לציבור את האמת החשובה שתרבות זה אחרי הכול עניין של ריספקט והיררכיה.
גם בתחומים אחרים החלה התרבות הרצינית לזקוף קומתה. שפע של סרטי איכות מציפים את בתי הקולנוע, מספקים פרנסה לעושים במלאכה ומביאים כבוד ליצירה הישראלית; זמרים פופולרים דוגמת אהוד בנאי וברי סחרוב, יהודית רביץ ועמיר בניון דבקים באיכות ובמהות ומסרבים להיות חלק מהפופוליזם החנפני והשטחי; בימים אלה מתקיים דיון ציבורי ופרלמנטרי בנושא "חוקה לישראל", ובמקביל מקפידות מערכות התביעה והמשפט על השוויון בפני החוק ועל העמדה לדין של "קציני ירושלים" המושחתים והסוררים; בתחום תרבות הסביבה, מהפכה של ממש. אין כמעט יום שנושאי טבע וסביבה לא מופיעים על סדר היום הציבורי, והנה נהייה הירוק עניין שמתהדרים בו פוליטיקאים ואנשי עסקים כאחד; בתחום החינוך, הקריאה "להשיב את הרוח והתרבות לחינוך" עמדה במרכזו של הכנס השנתי לחינוך מתקדם; ואולי חשוב מכול, גם אם חבוי וקטן, משהו שחוברים בו יחד מערכת החינוך ותרבות הנהיגה: ביותר ויותר מוסדות חינוך לא נדחפים עוד ההורים בגסות ובפראות עם מכוניותיהם כדי להוריד את ילדיהם בסמוך לשער בית הספר, אלא הם מוּדרכים בזהירות ובקפדנות על-ידי הורים תורנים אל תור מסודר ומשם להורדה בטוחה של הילדים אל המדרכה.
אנחנו עדיין רחוקים מלהגשים סטנדרטים של תרבות ראויה, ובכל זאת ניכר שרוח של שינוי מבקשת להתגבר על ריקנות התוכן שהותיר בנו השילוב ההרסני של הגות פוסט-מודרניסטית וכלכלה קפיטליסטית. אין זה מייתר את הדיבור הסוציולוגי והביקורתי על ייחודיות, הדרה והגמוניה תרבותית, אך החשוב והמחייה מכול בדיון התרבותי הוא השאיפה וההקפדה על איכות, על משמעות ועל מוסריות.
אפשר שנידרש למילון של אבן שושן, שהגדיר את התרבות כמיטב ההישגים בהתפתחות הרוחנית של אדם, של עם או של האנושות כולה; אולי נעדיף את תפיסתו של ניטשה, שתרבות היא פרי ההילולים של היצירה האנושית; ייתכן שנסתייע בעמנואל הלפרין, שאמר לאחרונה כי ההבדל בין תרבות לבידור הוא ההבדל שבין הקניית דעת להסחת דעת; ויש שידברו בפשטות על תרבות כחתירה לנורמות גבוהות בתחומים שונים של המחשבה, היצירה, המוסר, האזרחות והסביבה.
יש לקוות שמגמה זו של תרבות איכותית - של מיאוס מפולחני הכלום, מהשחיתות הזחוחה, הכוחנות הבוטה, מרמיסת אדם וטבע, ומדלות התוכן - תצליח לזקוף את קומתה, להסיר מעליה את המרכאות הכפולות, ותסדיר לטובה את דיוקננו הקולקטיבי ואת אורחות חיינו כחברה.
ד"ר נמרוד אלוני, ראש "המכון למחשבה חינוכית" ו"קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי" במכללת סמינר הקיבוצים
לפנייה לכתב/ת 
