דו"ח המבקר: אתרי הזבל "פורחים" בין השדות
בין בתים ושדות, על קרקע חקלאית, מוקמים אתרים פינוי אשפה בלתי חוקיים מלאים בגרוטאות ופסולת בניין. המפעילים גורפים רווחים מכריית החול והטמנת האשפה, מצפצפים על חוקי התיכנון וגורמים זיהום אוויר ומים. ומה עושות הרשויות האחראיות: לעיתים הן כלל לא יודעות על האתרים, לעיתים שולחות התראות ולפעמים אפילו מגישות כתבי אישום - באיחור של כמה שנים
מצבורי פסולת בלתי חוקיים הפכו לחלק מהנוף באזורים חקלאיים ברחבי הארץ. במקום נוף שדות מוריקים מוצאים שם ערימות גדולות של פסולת בניין, גרוטאות ופסולת מתכת, פסולת מוסכים ופסולת ביתית. מעבר לשימוש הבלתי חוקי בקרקע ובגריפת הרווחים הבלתי חוקית מהטמנת הפסולת במקום, לעיתים נשרפת הפסולת במשרפות אלה וגורמת לזיהום אוויר וסיכון בריאותי; במקרים רבים גשמים שיורדים על הפסולת גורמים לחילחול חומרים מזהמים למקורות המים.
בדו"ח שמתפרסם היום (ב') מותח מבקר המדינה ביקורת חריפה על אזלת היד של שורה ארוכה של גורמים - מוסדות התיכנון, מנהל מקרקעי ישראל, המועצות האזוריות והמשרד להגנת הסביבה - שלא מילאו את תפקידם, לא פעלו על פי אחריותם וסמכותם במאבק נגד תופעת השימוש בנחלות חקלאיות כמזבלות בלתי חוקיות.
מזבלות בין השדות
על פי הדו"ח, ביישובים חקלאיים שבתחומי שיפוטן של מועצות אזוריות הוקמו בעשור האחרון אתרים לא מורשים לסילוק אשפה. האתרים הוקמו על קרקע חקלאית בתחומיהם של משקים פרטיים ובסמוך לבתי מגורים. האשפה נערמה באתרים אלה בגובה של כמה מטרים מעל פני הקרקע, וזאת לאחר שבחלקם נכרה קודם לכן בור והחול ממנו נמכר. בחלק מהאתרים נשרפת האשפה או שמתיכים מתכות באופן שגורם זיהום אוויר, ובאחרים גורמת האשפה לאיום על מי התהום.
ולמרות זאת, הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה, המועצות האזוריות, המשרד להגנת הסביבה ומנהל מקרקעי ישראל - כולם לא מילאו את חובתם, אחריותם החוקית ותפקידם בהפסקת פעילות האתרים, סגירתם, פינוי האשפה לאתר מורשה והבאה לדין של מפעיליהם - או שעשו זאת באיחור רב.
בהעדר פיקוח ואכיפה, אתרי הפסולת "פורחים" באין מפריע (צילום: גילי סופר)
הביקורת בוצעה בחודשים נובמבר 2005 עד יוני 2006 ונבדקו 54 אתרי אשפה שהוקמו מאז שנת 1998 בתחומי המועצות האזוריות והמקומיות בחבל מודיעין, גזר, עמק לוד, חוף אשקלון, יואב, שפיר ובאר טוביה.
מוסדות התיכנון והמועצות המקומיות התרשלו
נמצא כי כל 54 האתרים הוקמו והופעלו על קרקע חקלאית בלא שניתנו להקמתם ולהפעלתם היתרי בנייה ואישור לשימוש חורג מטעם הוועדות המקומיות, מטעם הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, ומטעם הוועדות המחוזיות. יתרה מזאת, הוועדות המקומיות לא ידעו כלל על קיומם של עשרה מ-54 האתרים, והן איתרו 41 אתרים רק לאחר שפעלו פרקי זמן ממושכים והשתרעו על שטחים נרחבים.
גם לאחר זיהוי האתרים, לא הופסקה פעולתם לאלתר ולא בוצעו פעולות האכיפה הנדרשות. הוועדות המקומיות לא הגישו כתבי אישום נגד כמחצית ממפעילי ומחזיקי אתרי האשפה, וגם לא הוצאו צווים להפסקת עבודה נגד מרבית האתרים. כתבי אישום נגד כמה מהמפעילים הוגשו באיחור רב - תשעה חודשים עד 4.5 שנים לאחר שזוהו האתרים. עוד מצא המבקר כי גם לאחר שזוהו חלק מהאתרים, לא פעלו הרשויות לפנות משם את האשפה לאתרים מורשים.
המשרד להגנת הסביבה לא הכיר מחצית מהאתרים
המבקר כותב כי המועצות האזוריות, האמונות על החוק למניעת מפגעים וחוק שמירת הניקיון, מוסמכות לטפל במפגעי אשפה כדי להבטיח את בריאות הציבור ומוסמכות להסדיר רישוי עסקים ולהציב תנאי לאתרי פינוי אשפה, לא הפסיקו את פעילות האתרים שבתחום שיפוטן שפעלו שלא כדין.
עוד כותב המבקר כי במשרד להגנת הסביבה לא נמצאו כל מסמכים בעניינם של 27 מ-54 אתרי האשפה ושפעילות המשרד כנגד 27 אתרים אחרים הסתכמה במשלוח מספר התראות, הגשת כתבי אישום נגד המחזיקים בארבעה אתרים ומפעיליהם, הוצאת צווים בנושא רעלים נגד שני אתרים וסגירת שני אתרים - פעילות אפקטיבית של שמונה אתרים מתוך 54.
לפי חוות דעת מקצועית שניתנה בעניינו של אתר אשפה אחד, היה חשש שייגרם זיהום מים, אך המשרד להגנת הסביבה הגיש כתב אישום נגד המחזיקים באתר ומפעיליו רק 21 חודשים לאחר שקיבל את חוות הדעת האמורה.
מנהל מקרקעי ישראל לא פיקח והפעיל סמכותו
גם נגד מינהל מקרקעי ישראל טוען המבקר כי לא הפעיל את סמכותו ואחריותו כדי לפקח ולוודא שהשימוש בקרקע החקלאית מקרקעין ולוודא שהוא תואם את מטרות ההחכרה. המבקר טוען כי למנהל לא היה מידע על פעילותם של 15 אתרים, והמידע על עצם פעילותם של 24 אתרים אחרים נודע לו באיחור ניכר. המנהל הגיש כתבי תביעה נגד תשעה ממפעילי האתרים רק שנה עד 3.5 שנים לאחר שנודע לו שהאתרים פועלים. בארבעה מהמקרים שבהם ניתנו פסקי דין להפסקת פעילות האתרים המנהל לא אכף את פסקי הדין.
המבקר תולה חלק באשמה בחוסר התיאום בין גורמי הפיקוח השונים. כל אחד מגורמי הפיקוח גלגל לדבריו את האחריות למחדלים על גורם אחר. מהנתונים שמציג המבקר עולה כי פעילותם של 41 מ-54 אתרי אשפה אמנם פסקה עד אמצע שנת 2006, אך רובם פעלו למעלה משלוש שנים ו-20 מהם לא פונו. באוגוסט 2007 עדיין פעלו תשעה אתרים, השתלטו על מרחב ציבורי באופן לא חוקי, זיהמו את האוויר והקרקע, פגעו בבריאות הציבור והתעלמו באופן בוטה מהחוק - וגם גרפו רווחים מכריית החול, מיחזור חלק מהאשפה ובעיקר מגביית כספים מקבלנים פינוי אשפה שהשליכו באתרים את הפסולת שאספו.
הסכנה: פגיעה בבריאות הציבור
המבקר טוען כי האתרים פעלו באופן לא מבוקר, ללא כל פיקוח ותשתית למניעת זיהום הנדרשת ממפעיליהם של אתרי אשפה מוסדרים. באתרים נהגו לשרוף את הפסולת - בחלקה פסולת רעילה - והדבר יצר זיהום אוויר ומפגע בריאותי. כמו כן לא נאטמה הקרקע באתרי האשפה ולא נעשה דבר למניעת התפשטות של זיהום במקורות המים.
פעילות אתרי האשפה הבלתי חוקיים, במיוחד אלה שניצבו בסמוך לבתי מגורים, חשפה ציבור גדול לסיכונים בריאותיים שפגיעתם מיידית, וכן למפגעים שהשפעתם עתידית כגון זיהום מי תהום. חלק מהנזקים נעלמו עם סגירת האתרים אולם בחלקם לא נעלמים עם תום הפעילות בו ולעתים אי-אפשר לאתר בוודאות את הנזקים ולתקנם.
"אם גופי האכיפה יטפלו באתרים האמורים במהירות ובנחרצות וישתמשו בכלי האכיפה השונים העומדים לרשותם, יימנעו נזקים לסביבה ולתושבים ויהיה ביד גופי האכיפה כוח הרתעה שבזכותו יימנעו בעתיד הפרות חוק כאלה", נכתב בדו"ח המבקר.
תגובות:
המועצה האזורית באר טוביה מסרה: ב-6.9.2007 הודיעה המועצה לבכיר באגף לביקורת המדינה והביקורת הפנימית במשרד רה"מ כי בעקבות פעולות אכיפה שלה, נכון לינואר 2007, נסגרו 24 אתרי אשפה בנחלות ונגד שאר האתרים מתנהלות פעולות אכיפה.
המועצה האזורית חוף אשקלון מסרה: המועצה פועלת לאשר אתר לפסולת יבשה בתחומה באזור כוכב מיכאל. לגורמים המאשרים הוגש תסקיר איכות סביבה.
הרשות הממשלתית למים ולביוב מסרה כי היא מתנגדת להקמת אתרים באזורים רגישים הידרולוגית, ומתנה הקמת אתרי סילוק פסולת באיטום שימנע מעבר זיהומים למקורות המים. כמו כן דורשת הרשות תוכנית ניטור למעקב אחר השפעת אתר הפסולת על מקורות המים.
לפנייה לכתב/ת 
