נמצא מאובן של עקרב גדול מאדם

העקרב, שנמצא כמאובן בסלע בן 390 מיליון שנה, מעורר סברה לפיה עכבישים, חרקים מעופפים, סרטינים ויצורים דומים היו גדולים בעבר הרבה יותר מאלה המוכרים לנו כיום, מסביר סיימון בראדי, פליאונתולוג באוניברסיטת בריסטול ואחד משלושת הכותבים של המחקר. "זו תגלית מדהימה", אמר.

"ידענו כבר זמן מה כי על פי מאובנים שהתגלו ניתן להסיק על קיומם של מרבי רגליים מפלצתיים, עקרבי ענק, תיקנים כבירים ושפיריות עצומות. אבל לא ידענו עד כמה גדולים בדיוק היו הזוחלים האימתניים האלו", הוא מוסיף. המין החדש של העקרב גדול בחצי מטר מהערכות מדעיות קודמות לגבי גודלם המקסימלי.

פרופ' ג'ורג' שניידר, פליאונתולוג ב-Freiberg Mining Academy שבדרום מזרח גרמניה, אומר כי המחקר מספק מידע חיוני חדש אודות "אחרון העקרבים הענקיים", כפי שהוא מכנה אותו. שניידר, שלא היה מעורב במחקר, אומר כי עקרבים אלו היו "דומיננטיים במשך מיליוני שנים, מאחר ולא היו להם אויבים בטבע. בסופו של דבר הם כנראו נדחקו על-ידי דגים גדולים עם מלתעות ושיניים".

אחרון העקרבים הענקיים

שותפו של בראדי, הפליאונתולוג מארקוס פושמן, מצא את מאובן הצבת לפני כמה שנים במחצבה ליד פרום שבגרמניה, שבעבר הייתה כנראה ביצה או שפך-נהר. משמעות המחקר, שהתפרסם אתמול (יום ג') ב-Royal Society's journal Biology Letters, היא שלפני שעקרבי הים ממין זה נכחדו, גובהם היה גדול בהרבה מזה של גבר ממוצע.

"הסרתי חתיכות מהסלע בעזרת פטיש ואזמל, כשלפתע הבנתי שיש פיסה של חומר אורגני כהה על אחת האבנים שהסרתי", משחזר פושמן. "אחרי ניקוי קל יכולתי לזהות כי מדובר בחלק קטן מצבת גדולה", הוא אומר. פושמן לא הבין באותם רגעים מה בדיוק מצא. המאובן הוצא, נוקה, יובש והודבר מחדש למצבו המקורי.

עקרבי ים קדומים, או בשמם המקצועי - יוריפטרידים, הם ככל הנראה אבותיהם של העקרבים של היום, וייתכן של כל הארכנידים (עכבישיים) - סוגה של יצורים בעלי רגליים מפרקיות וחסרי חוליות, הכוללת עכבישים, עקרבים, קרדיות וקרציות.

בראדי אומר כי המאובן שמצאו הוא של Jaekelopterus Rhenaniae, עקרב שחי בגרמניה בלבד במשך 10 מיליון שנים, לפני 400 מיליון שנים. לדבריו, גיאולוגים מסויימים מאמינים כי עקרבי הים הענקיים התפתחו הודות לרמות גבוהות של חמצן אטמוספרי באותה העת. אחרים סבורים כי הם התפתחו במסגרת "תחרות" אבולוציונית עם הטרף שלהם, דגים בעלי שריון.

בראדי טוען כי עקרבי הים היו גם קניבלים, שלחמו זה בזה ואכלו זה את זה, מה שעזר להם להתפתח לגדלים עצומים שכאלו. אך התחרות הסתיימה מזמן.

בפעם הבאה שאתם מוחאים כף על זבוב או מוחצים עקרב בבית, אומר בראדי, "נסו לחשוב על החרקים שחיו פעם. לא נראה לי שהייתם רוצים לחבוט בהם גם".