הכוריאוגרף מוריס בז'אר הלך לעולמו

הכוריאוגרף הצרפתי מוריס בז'אר הלך לעולמו בבית חולים בשווייץ בגיל 80. בז'אר ייסד וניהל בעשרים השנים האחרונות את "בלט בז'אר לוזאן", הנחשבת לאחת מלהקות הבלט החשובות בעולם. במהלך החודשים האחרונים בז'אר אושפז בז'אר תכופות בעקבות תשישות ובעיות בכבד ובלב. דוברת להקת הבלט "בז'אר לוזאן" מסרה לסוכנות הידיעות רויטרס כי בז'אר הלך לעולמו היום (ה') לפנות בוקר. השפעתו של בז'אר על תחום המחול היתה אדירה. "בפעם הראשונה שראיתי עבודה של בז'אר הייתי בן 16. זה היה בתחילת שנות השישים בפסטיבל עין גב והלהקה בצעה את "פולחן האביב". זו היתה בשבילי התגלות אדירה, נדהמתי מהעצמה, אני לא אשכח את זה בחיים", אומר יאיר ורדי מנכ"ל סוזן דלאל ודיקן האקדמיה למחול בירושלים.

בז'אר ולהקתו בחזרות להפקה "Best" ב-2005 (צילום: רויטרס)

"בז'אר היה ללא ספק אחד מהגדולים ביותר, הוא יצר אסכולה שלמה והיה מחלוצי המחול המודרני במובן הכי טהור של המילה. הוא היה מודרניסט אבל גם מרדניסט, זרע המרדנות היה קיים בכל מה שהוא עשה והיפה בזה הוא שקיבלו אותו. הוא היה נועז על רקע תקופה די שמרנית אבל כנראה שהוא היה האיש הנכון במקום ובזמן הנכונים. התנועה שלו היתה אוונגרדית בעוד שהיתר סיפרו סיפור. הוא לא יצר שפה משלו מבחינה תנועתית או טכנית, אלא השתמש במרכיבים של המחול הקלאסי בשילוב עם תנועה חדשה שהוא ניסה לאפיין".

יצירותיו של בז'אר, לפחות בתחילת הדרך אופיינו בגרנדיוזיות. "הכל היה אצלו גדול מאד", אומר ורדי, "הוא השתמש במאסות של רקדנים והאופן שבו הוא ניהל את הבמה היתה מרתק. הנועזות שלו באה לידי ביטוי גם בבחירות המוזיקאליות. לקחת את סטרווינסקי, זה משהו שאף אחד לפניו לא חשב עליו בצורה הזו. הוא יישם את עצמות המוזיקה באמצעות עצמה תנועתית והוא ייזכר בזכות התיאטרליות והגרנדיוזיות המפוארת הזו". לדברי ורדי אחד המאפיינים של בז'אר זה האופן הבלתי אמצעי שבה תקשרו יצירותיו. "הוא לא היה מנוכר, הוא השתמש במחול כאמירה עכשווית ובשפה פשוטה ונוחה לעיכול שזה מאד ייחודי לתקופה בה פעל. האוונגרדיות שלו היתה תפישתית אבל לא תנועתית".

ורדי נעצר על המונח "המאה העשרים", שם הלהקה שהקים בז'אר בבריסל לפני שהשתקע בלוזאן. "הוא מסגר את עצמו בתוך המאה העשרים וזו הגדרה נוקשה. היא סמנה בזמנו הלך רוח חדש וחדשנות בכלל. כשהמילניום החדש הגיע הוא לא שינה את השם וכשהוא עבר ללוזאן הלהקה שהקים נשאה את שמו. זה מעלה מחשבות על סיום של תקופה שעם מותו נגמרת". ורדי מכוון ללהקות קיימות שהמשיכו לפעול אחרי מותו של הכוריאוגרף המייסד שלהן כמו חוזה לימון, מרתה גראהם וג'ורג' בלנשיין. "הלהקות המשיכו להתקיים אבל היתה להן בעיה קשה של תחזוקה אמנותית. זו עצמתו של יוצר שמלקט סביבו להקה ולצערי זו תקופה שהולכת ותמה. בז'אר לא השאיר אחריו יורשים".

הרקדנית והכוריאוגרפית רינה שיינפלד אומרת: "אני זוכרת את הריקודים המשגעים שלו מהופעות גם בארץ וגם במקומות אחרים. הוא השתמש בקבוצות גדולות של אנשים כמשהו מאד פולחני כמו "הבולרו" הבלתי נשכח עם רקדנית סולנית שרוקדת על שולחן וסביבה קבוצה של גברים. הוא הפנט עם המאסות. הוא השפיע מאד על התחום של המחול המודרני והיה, אחרי מותה של מרתה גרהם, בין הראשונים שהביאו משהו שונה. הוא יצר מחול לא סיפורי אלא מופשט, העבודות שלו יותר פרימיטיביות במובן הראשוני של המילה אבל יש בהן רעננות. הוא פנה להמונים לא במובן החנפני של המילה, אלא בכך שהיצירה לא היה אליטיסטית. הוא השתמש הרבה ביופי, חשף את הגוף, הראה אותו, השתמש במוזיקה בצורה שהיתה חדשנית. הוא הביא משהו אחר לגמרי".

נעמי בלוך פורטיס, מנכ"לית להקת בת שבע, מדברת על ההשפעה האדירה שהיתה לבז'אר בתחילת הדרך על המחול האירופי. "אני זוכרת מהתקופה שבה רקדתי בבריסל את ההשפעה האדירה שהיתה לו. הוא היה בכל מקום. לאורך שנים היה קאדר שלם של רקדנים ומורים ויוצרים יוצאי בז'אר. הוא השאיר ללא ספק חותם ענק על המחול והוא היה בין הראשונים שהצליח למשוך המונים לאולמות. הוא פרץ גבולות במובן הזה. נדמה לי שהוא הציע סגנון שלא היה אז לאף אחד. ההצעה שלו היתה מאד מיוחדת כיוון שהיא חיברה בין טכניקה של מחול קלאסי למשהו מאד עכשווי דאז. המונים התחברו אליו ובאמצעותו למחול בכלל. היה לו בית ספר ענק ומורים נפלאים שצמחו ממנו. תחתיו צץ המחול הפלמי עם דור שלם של יוצרים חשובים שפרצו בתקופה הפוסט בז'ארית".

מוריס בז'אר נולד ב-1927 במרסי. ב-1954 ייסד את להקת "בלט הכוכב". ב-1960 ייסד את להקת בלט המאה ה-20 בבריסל. ב-1984 המיר בז'אר את דתו לאסלאם. וב-1987 עבר לשוויץ, שם ייסד את להקת הבלט שלו, שהיא אחת מלהקות הבלט המפורסמות והמצליחות בעולם. הלהקה נמצאת בימים אלו בחזרות להפקה חדשה בשם "מסביב לעולם ב-80 דקות" שאמורה לעלות בלוזאן ב-20 בדצמבר.