אני זוכר אותה, מהצבא

לא רבים יודעים זאת, אבל רנו 4 - מכונית המפקדים הפופולרית לשעבר של צה"ל - יוצרה במשך כ-33 שנה ברציפות (1961-1993). ובמהלך כל אותם עשורים, מעט מאוד השתנה בה. חשוב יותר, בזמן שמתחרותיה העיקריות - סיטרואן דה שבו (כ-42 שנות ייצור רצופות) ומיני (כ-41 שנה) - הפכו לנכס של ממש בהיסטוריה המוטורית, נותרה רנו 4 עם אזכור רפה ולא ממש משמעותי. מועדוני מעריצים ברחבי העולם יש גם יש, אבל בדיוק כמו חביבתם המוטורית, אף הם צנועים במיוחד.

רנו 4 ואן. נמכרה היטב בישראל עד שהוחלפה באקספרס 

היסטוריה

רנו 4 תוכננה מראש כמתחרה לסיטרואן דה שבו המצליחה של היריבים מבית. גם ל-4 היו מתלים רכים וארוכי מהלך, גם לה היה בורר הילוכים שמזדקר ממרכז הקונסולה. ואף היא, כיאה לתעשייה הצרפתית של אותה תקופה, תוכננה באופן מקורי. רצפת הרכב לא הייתה חלק מהמרכב, ושימו לב - בסיס הגלגלים בצד שמאל קצר יותר מאשר בצד ימין. תאמינו או לא, אבל הגלגל הימני-אחורי מוקם רחוק יותר לאחור מעמיתו השמאלי. תיבת ההילוכים אגב, הורכבה לפני המנוע, בסמוך לפגוש הקדמי.

ה-4 לא עברה שינויים מהותיים במהלך חייה הארוכים. הצרפתים כנראה חשבו שתכונות כגון חלונות הזזה וחרכים לתוכם נאלץ הנוסע לדחוף את ידיו כדי לפתוח דלת, היו מספקים. במהלך חייה היא הוצעה בארבע גרסאות מנוע בלבד - מ-747 סמ"ק, ועד 1108 סמ"ק. היו מספר גרסאות מרכב, טנדר מסחרי (בגרסה ארוכה וקצרה) ומשפחתית בעלת חמש דלתות.

רנו 4. שווקה יותר מ-30 שנה כמעט ללא שינויים

זוכרים את המתלים ארוכי המהלך? אלה דאגו לאחת התכונות הבולטות של ה-4 - יכולת עבירות מצויינת בשטח. נכון שכוח מנוע לא היה, והנעה כפולה כמובן שלא (בגרסאות רגילות), אבל משקל עצמי נמוך של פחות מ-600 ק"ג, מהלך מתלה ארוך ומרווח גחון נדיב, הפכו אותה לכמעט "ג'יפ לעניים". ואפרופו רכות המתלים ומהלכם הארוך - השילוב בין השניים הפך את הנסיעה בה לאירוע בעייתי משהו. בפניות, עם מספר נוסעים, נטה המרכב בחדות וההרגשה - בעיקר למי שלא הכיר - הייתה הכל מלבד בטוחה.

במהלך חייה זכתה ה-4 ללא מעט גרסאות מיוחדות. החל ברודיאו הפתוחה, דרך המיני 4 עם מרכב פאסטבק (בדרום אמריקה), דגמי הנעה כפולה שהגיעו גם ארצה, ואפילו גרסת ספארי ששימשה בעיקר כגימיק שיווקי. אגב, ברצפת ה-4 עשו הצרפתים שימוש גם ל-6 ול-5 המצליחה, שהגיעו בעקבותיה. מחליפת ה-4, עד כמה מוזר שזה נשמע, היא רנו טווינגו החביבה.

היוותה בסיס גם לרודיאו הפתוחה

כאן בישראל

רנו 4, ממש כמו פולקסווגן טרנספורטר, התאימה למשק הישראלי המתפתח כמו כפפה ליד. היא הייתה זולה, ספרטנית ופשוטה לתחזוקה, חסכונית בדלק, נוחה לנסיעה ואפילו שימושית, בעיקר במרכב חמש הדלתות.

שלא במקרה, מכלול תכונותיה הפכו אותה למבוקשת בעיקר בקיבוצים וכוחות הביטחון. ה-4 צברה לא פחות מ-10 שנות שירות. בעיקר דגמים בסיסיים עם מנוע 845 סמ"ק (34 כ"ס), הספק דומה לזה שייצר דגם ה-GTL ה"מפואר", שהתברך בנפח מנוע מוגדל של 1.1 ליטר.

גרסאות הטנדר המסחריות של ה-4 היו אף הן פופולריות בארץ, כשהן מקדימות את עידן המסחריות הקטנות בתחילת שנות ה-80, עד שהוחלפו על-ידי האקספרס.

ואחרי הכל, לדעתנו ה-4 היא יופי של קלאסית - מחיריה נותרו נמוכים, ובניגוד לחלק מבנות זמנה, היא קלה מאוד לשיפוץ ואחזקה. מכונית אידאלית לחובב ענתיקות מתחיל?

הכותב הוא ממקימי ארגון "אספני הרכב הארצישראליים"