עשור לחוק חופש המידע - אך הציבור עדיין בעלטה

במתחם בית דגן פעל במשך שנים בסיס צבאי. משהוחלט להעביר את המתחם לידי מנהל מקרקעי ישראל, עלה חשד כי הקרקע והמים בשטח זוהמו במתכות, שמנים ודלקים, והוחלט לבצע באזור סקרי קרקע ומים. רק לאחר פניות רבות בדואר ובטלפון, עתירה מנהלית, שלושה דיונים בבית המשפט ושנתיים של טירטורים קיבלו אנשי עמותת "אדם, טבע ודין" את המידע אודות ממצאי הסקר.

הדוגמא הזו, אחת מני רבות, מופיעות בדו"ח שפירסמה היום (ד') העמותה במלאת עשור שנים לחוק חופש המידע. תחת הכותרת "חופש המידע - לא בסביבתנו", טוענים בעמותה כי למרות הוראות החוק, מידע ציבורי איננו נגיש לציבור בישראל והרשויות עורמות על האזרח לא מעט קשיים בדרכו אל המידע שהוא זכאי לקבלו.

הרשויות עורמות קשיים

31 הליכים משפטיים הנוגעים למסירת מידע סביבתי נסקרו בדו"ח העמותה, והמסקנה העולה ממנו חד-משמעית: כולם הסתיימו במסירת המידע, וכמעט מחציתם מבלי שניתן פסק דין. במילים אחרות - הציבור נאלץ לנקוט בהליכים משפטיים יקרים וארוכים על מנת לקבל לידיו מידע המגיע לו מתוקף החוק. 

בידי הרשויות מצוי מידע רב בעל רלוונטיות לציבור הרחב. מדובר במידע אודות תהליכי פיתוח, נושאי תכנון ובנייה ומידע אודות מפגעים וחומרים מסוכנים המצויים בסביבת האזרחים. "למידע על הסביבה חשיבות מיוחדת עבור הציבור, שכן מדובר במידע שיש לו השפעה מיידית על חייו של כל אדם", אמרו בעמותה. ואולם, "הרשויות מעדיפות את האינטרסים של גורמים פרטיים להסתיר מידע על חשבון זכות הציבור לדעת". בהקשר זה הם מציינים את צמד המילים: סוד מסחרי. צמד מילים זה הפך לדברי מחברי הדו"ח "למילת קסם, בה משתמשים גורמים פרטיים שאינם מעוניינים למסור מידע שברשותם". 

פרצות בחוק מאפשרות הסתרת המידע

וישנן עוד דרכים להימנע ממסירת מידע. על-פי הדו"ח, רשויות ציבוריות מנצלות סעיפים ופרצות בחוק המאפשרים להם הסתרת מידע, והופכות אותם לכלל ונוהג קבוע. כך למשל עולה לא פעם הטענה כי איתור המידע מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה, או טענה כי מקורו של המידע ב"דיונים פנימיים". שיטה אחרת היא אי-פרסום מידע בסיסי באתרי האינטרנט של הרשויות - כמתחייב מרוח החוק. רוב אתרי משרדי הממשלה ואתרי מוסדות התכנון שנבדקו כוללים דו"חות לא עדכניים, ובמקרים רבים מידע מקצועי שאינו נהיר לאזרח הפשוט.  

בעיה נוספת העולה מן הדו"ח היא של גופים רבים המצליחים לחמוק מתחולת חוק חופש המידע בשל הגדרות מעומעמות שנוצרו בתהליכי הפרטה שונים. מחברי הדו"ח קובעים כי מצב זה נעוץ בעובדה שגופים רבים מבצעים היום בפועל תפקידים ציבוריים, אולם אינם מוגדרים כ"רשות ציבורית". 

ומי פטור? מערכת הביטחון כמובן

העובדה כי כל בקשת חופש מידע מחויבת כיום בתשלום אגרה, והרשות יכולה לחייב את המבקש לשלם סכומים נוספים במידה והנפקתו מחייבת מאמץ מצדה, הופכת את המידע לבלתי נגיש עבור אוכלוסיות חלשות. "הסכומים יכולים להגיע למאות שקלים, סכום לא מבוטל עבור חלק מהאוכלוסייה", מבהירים בעמותה. בהקשר זה נמתחת ביקורת על שר המשפטים, אשר טרם מילא את חובתו לקבוע בתקנות נסיבות למתן פטור מתשלום.

התייחסות נוספת בדו"ח ניתנה למעמדה המיוחד של מערכת הביטחון. "החוק מעניק פטור גורף לרשויות ביטחוניות שונות", קובעים מחברי הדו"ח, ומוסיפים כי רשויות אלו מהוות מעין "רשימה סגורה". בתחום זה ממליצה העמותה לבטל את הפטור הגורף ולהתיייחס לבקשות המידע הסביבתי לגופן.

בעמותה מציינים גם את בעיית אכיפת חוק חופש המידע, ותובעים מן השר להגנת הסביבה למלא את חובתו ולהתקין תקנות שיסדירו את מסירת המידע הנוגע לסביבה. בהקשר זה, מציינים מחברי הדו"ח כי אין כיום סנקציות שיתמרצו את הרשויות לפעול כחוק וכי בית המשפט נוקט "ביד רכה מדי" כלפיהן. 

ועדיין: אין תקנות באשר לפירסום מידע סביבתי

גם עמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" קראה לשר לזרז את הליך התקנת התקנות. במאי השנה עתרה העמותה לבג"ץ, באמצעות הקליניקה לצדק סביבתי של אוניברסיטת ת"א, בטענה כי השר לא מילא את חובתו החוקית ולא התקין עדין את התקנות האמורות, שיחייבו כל רשות - ובכלל זה את המשרד עצמו - לפרסם מידע סביבתי אשר מוחזק אצלם באופן שוטף על-ידי מדיה אלקטרונית או בכל דרך אחרת זמינה לציבור.

"האבסורד הוא שהמשרד להגנת הסביבה עובר על החוק", אמרה יושב ראש העמותה, ליאורה אהרון. "חוק המידע הסביבתי הוא אחד החוקים החיוניים ביותר לסביבה בריאה, כיוון שהוא מרתיע מפעלים מלזהם ומעודד התנהלות נקייה, בכל ההיבטים. הוא גם מאפשר לנו האזרחים לדעת על מוקדי זיהום וכך וקבל החלטות השומרות על בריאותנו ובריאות ילדינו".

בהודעה לתקשורת לרגל מלאת עשור לחוק כתב השר גדעון עזרא כי בכוונתו "לקדם בימים הקרובים את יישום התיקון לחוק חופש המידע, מתוך אמונה כי המידע סביבתי צריך להיות נגיש לכלל הציבור וזאת חרף המחסור החריף בכוח אדם ובתקציבים". במשרד ציינו כי החל משנת 1999 (בה החוק נכנס לתוקף) ועד 2006, התקבלו 699 בקשות בנושאים שונים. 

דו"ח העמותה נמסר היום ליושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ח"כ אופי פינס (עבודה), בדיון בנושא בוועדה. פינס שמע סקירות על הדרכים השונות המשמשות את הרשויות להימנע ממסירת מידע, ותקף את הנוהג בחריפות.

"אינפורמציה שפעם הייתה נגישה, היום מסתתרת מאחורי חומות של בירוקרטיה, שרק אנשים מאוד סבלניים עם הרבה זמן פנוי יכולים לעבור", אמר. הוא הוסיף ואמר כי כל עוד החוק "חלבי" ונחמד מדי, לא תהיה התייחסות אליו והוא לא יהיה אפקטיבי. "צריך פשוט להעניש ענישה פלילית. ברגע שלחוק יהיו שיניים והעוברים על החוק ייענשו – אז יש סיכוי שהחוק יהיה אפקטיבי". בתום הישיבה הודיעו פינס וח"כ דב חנין (חד"ש) כי יפעלו לתיקון החוק באופן שיכלול ענישה של הממונים על מסירת המידע לציבור ברשויות השונות באם לא ימלאו אותו.