בעיית התזונה העולמית: חרפת רעב מול השמנה

סכנת מוות ברעב ריחפה ב-1963 מעל ראשם של כ-200,000 הודים במערב בנגל ובאסאם. כמה שנים אחר כך גרמה בצורת למחסור חמור במזון במדינת ביהאר השכנה. על רקע דיווחים כאלה חזה ב-1968 הביולוג פול ארליך בספרו "פצצת האוכלוסין" שבתוך כמה שנים יביא הגידול הבלתי נמנע של האוכלוסייה לחיסול המשאבים המוגבלים ולמותם ברעב של מאות מיליוני בני אדם.

תרחיש ניאו-מלתוסי זה מעולם לא התגשם. "המהפכה הירוקה" בחקלאותה של הודו חילצה את תושביה מן הדוחק וממצב שדרש סיוע חיצוני מתמיד כדי למנוע את התגשמות הנבואות השחורות של ארליך. במהלך 40 השנים שחלפו עברה הודו שינוי מהותי וכעת היא מככבת כענק כלכלי מתעורר על שעריהם של כתבי עת.

מעבר התזונה

העולם המתפתח של תחילת המאה ה-21 עוסק בבעיית השומן יותר משהוא עוסק ברעב - שינוי סוציולוגי

שהביאה הגלובליזציה וידוע בשם "מעבר התזונה". האלף החדש סימן את הפעם הראשונה שבה השתווה מספר האנשים בעולם שמשקלם עודף למספר הסובלים מתת-תזונה. היום, מבחינה דמוגרפית, גבוה מספרם של 1.3 מיליארדי האנשים שאוכלים יותר מדי ממספר הרעבים בכמה מאות מיליונים.

מאכלים רבים עולים כעת על שולחנם של עשירים ועניים כאחד. הקוקה-קולוניזציה, מונח שצץ לעתים אפילו במאמרים אקדמיים, יצרה תשתית גלובלית לאספקת ג'אנק פוד.

המפיצים של קוקה-קולה חותמים הסכמים אפילו ברמת חנות המכולת השכונתית ומספקים לחנוונים מקררים ואביזרים היישר לנקודות המכירה. מקסיקנים, לדוגמה, צורכים כעת יותר קלוריות שמקורן במשקאות ממותקים מן האמריקנים. בד בבד, צמיחתם של מרכולים בסגנון אמריקני הובילה לאימוץ נרחב יותר של שמני תירס, סויה ושמנים צמחיים אחרים.

אין כדור הרזיה טוב

המהפכה הירוקה אמנם מנעה גוויעה המונית ברעב, אך במקביל לא הופיעה המצאה טכנולוגית שתעצור את ההתרחבות העולמית בקו המותניים. מדענים החלו להכיר לאט-לאט את האנדוקרינולוגיה, הנוירולוגיה והגנטיקה של השמנת היתר.

הם אפילו גילו גן האחראי לחוסר-מנוחה שמעודד שריפת קלוריות. אך כל התובנות האלה טרם הביאו ליצירת "כדור הרזיה" מועיל. מִנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הוריד ב-1997 מן המדפים את "פן-פן", שילוב תרופות להורדת משקל, לאחר דיווחים על בעיות לב שגרם.

התרופה אורליסטט (אלי) נמכרת כעת ללא מרשם - לאחר דיווחים סותרים על יעילותה כתרופת מרשם, לטענת כמה רופאים. אילו באמת השיגה את מטרתה, הייתה חברת גלקסו-סמית-קליין מגיעה לרווחי שיא של מיליארדי דולרים בכל שנה ממרשמים רפואיים.

יצרני התרופות אינם מוותרים. הם חוקרים מולקולות שחוסמות כימיקלים במוח ובמעיים שגורמים

לגירוי התיאבון, ומולקולות אחרות שמגבירות את קצב ניצול האנרגיה. אלא שתרופות לא יטפלו בנקודות התורפה הפסיכולוגיות המאיימות לסכל את הטיפולים הטובים ביותר.

מחקרים התנהגותיים שנערכו לאחרונה מראים שבליעה של גלולות הרזיה מעודדת צרכנים להיכנע לפיתוי לאכול המבורגרים כפולים ומשמינים ולרבוץ בסופי השבוע על הספה ולצפות בשידורים חוזרים של "הסופראנוס". וכשמתערבים במסלולי הבקרה של התנהגות כה ראשונית כמו אכילה, אסור לשכוח את תופעות הלוואי האפשריות.

ביוני 2007 משכה חברת סאנופי אדוונטיס את בקשתה לאישור תרופה להורדת משקל ששמה רימוֹנַבַּנְט (אַקוֹמפְּלִיָה) מפני שהיא עלולה לעורר מחשבות אובדניות. הוועדה המייעצת של מנהל המזון והתרופות האמריקני המליצה לא לאשר את התרופה.

לאכול פחות, להתעמל יותר

נראה שהקפדה על אורח חיים של פחות אכילה ויותר פעילות גופנית היא המהלך הפשוט ביותר. עם זאת, אפילו דרך החיים הפוריטנית שנויה במחלוקת. מחקר מ-2005 גילה ששיעור התמותה של בעלי עודף משקל נמוך מזה של אנשים שהמשקל שלהם נחשב בריא. מאז נלחמת קהיליית התזונה האקדמית, השקועה ברטוריקה של מגפת השמנת היתר, בכל כוחה נגד חילול הקודש שגרמו התוצאות האלה.

אם רוב הדיאטות אינן יעילות בטווח הארוך - כפי שאכן עולה מן העדויות הרבות - מה יעשו השמנים בלי גלולה ובלי תכנית הרזיה? תנועת "שמן אבל בכושר" מעודדת אנשים לפעילות גופנית ולהפסיק לדאוג למדד מסת הגוף (BMI) שלהם. יש המרחיקים לכת עוד יותר ומאמצים נורמות חברתיות במקום אפידמולוגיה. נשים כפריות בניג'ר דוחות את המראה הרזה, וכמה זמרי היפ-הופ עירוניים אמריקנים מאמצים את ההשמנה היתרה ומעניקים משמעות חדשה למילה phat ("מגניב" בתרבות ההיפ-הופ, מילה הנשמעת באנגלית כמו "שמן").

עם זאת, מעבר התזונה אינו אחיד בשום אופן. מי שיבקר בבית צנוע באינדונזיה עשוי למצוא ילד שמן יושב על הספה בסלון לצד אחיו הסובל מתת-תזונה, עדות להשפעות הסותרות של תזונה עשירה בסוכרים ובשמנים צמחיים. העולם מפיק די מזון כדי להאכיל כל אדם מפלורידה ועד צפון קוריאה. אלא שלעתים קרובות הבאת האורז מן השדה אל הצלחת עדיין מציבה אתגר. מספר הרעבים בעולם פחת, אך תת-התזונה ממשיכה: מאות מיליונים אינם מקבלים די קלוריות ליום.

בד בבד, ייתכן שהמהפכה הירוקה כבר מתקרבת למיצוי כוחה. ייצור הדגנים עלה אמנם בהתמדה מאז שנות ה-60, כשהחוואים בעולם המתפתח החלו לשתול זרעי כלאיים ולהשתמש בדשנים, בהשקיה ובחומרי הדברה, אבל שטחי האדמה המתאימים לחקלאות נשארו קבועים. השימוש הנרחב במדבירים עשוי להגביל את התפוקה עוד יותר בשל זיהום מי השתייה.

האם הגֵנים הם הבאים בתור?

מבחינה תיאורטית, "מהפכת גֵנים" שתתבסס על גידולים שעברו שינוי גנטי עשויה לפצות על הפגמים של המהפכה הירוקה. אימוץ השיטות החדשות בשנות ה-60, שממשלות וארגונים בין-לאומיים המריצו באמצעות תמיכה כספית, התרחש כמעט בין-לילה והגדיל את היבולים באופן מיידי.

הגידולים הביוטכנולוגיים בעולם המתפתח, לעומת זאת, עדיין צריכים להוכיח את עצמם. המגזר הפרטי משווק אורגניזמים שעברו שינוי גנטי (GMO) וגובה לעתים מחירים שמרחיקים את הזרעים מהישג ידן של חוות קטנות ובינוניות בעולם השלישי. אמנם כמה מדינות מתפתחות ניסו לגדל במידה כלשהי של הצלחה תירס ופולי סויה שעברו שינוי גנטי, אך בקנה מידה מסחרי לא מומשה עדיין ההבטחה שהטכנולוגיה תסייע לפיתוח אזורי, כלומר תיצור יבולים מהונדסים בהנדסה גנטית שיכולים לשרוד בצורת או לצמוח באדמה מלוחה.

השמנה ורעב מתקיימים זה לצד זה במדינות מתפתחות, אבל העולם המתועש מתמודד עם הבלבול התזונתי המיוחד לו. תכניות תזונה שתוכננו בקפידה מפרטות את המספר המדויק של מנות בשר, מוצרי חלב, פירות וירקות שיש לצרוך מדי יום. אך למרות השינויים שעברה בשנים האחרונות פירמידת המזון של משרד החקלאות של ארה"ב עדיין היא מעוררת אצל תזונאים רבים אי אמון הולך וגובר.

הבסיס המדעי לתכנון ארצי ומדויק של ארוחות הוא בסיס צר מאוד. רוב מחקרי המזון מתבססים על מעקב אחר מרכיב מזון יחיד ואינם מסוגלים לזהות גורמים נוספים בעלי השפעה, גנטית או התנהגותית, שעלולים להביא למחלות קטלניות כגון מחלות לב וסוכרת.

הצורך בהפשטת-יתר מסייע להסביר את המהפכים התכופים בדעה הרווחת, למשל שאכילת יותר סיבים תזונתיים אינה מונעת סרטן ושדיאטה דלה בשומן אינה מסייעת כלל למניעת מחלות לב וסרטן המעי הגס. מריון נסל, מחברת "פשוט לאכול" - המאמר הראשי בגיליון זה (החל מעמ' 60) - מנסה להבהיר ללקוח המרכולים המבולבל את התמונה על ידי שינון המנטרה: לאכול פחות, להתעמל יותר, לאכול הרבה פירות, ירקות ודגנים מלאים ולהימנע מג'אנק פוד.

הניסיונות לאכול באופן פשוט אינם שונים בהרבה ממה שאפשר לכנות "דיאטת מארק טוויין". הסופר תמצת את המורכבויות של איזוני האנרגיה בדיאטה למשפט אחד: "חלק מסוד ההצלחה בחיים הוא לאכול מה שאתה רוצה ולתת לאוכל לפתור את הבעיות בעצמו." נֵאו-טווייניאנים אחרים - בהם מייקל פולן, מחבר הספר המהולל "הדילמה של אוכל-כול" (הוצאת פינגווין, 2006) - תומכים בעונג שבאכילה ופחות במה שהם מכנים "תזונאיוּת" (nutritionism), או הניסיון להשתמש בחומרי מזון כבתרופות, ניסיון שעשוי באופן פרדוקסלי להיכשל במניעת הבעיות הבריאותיות.

פולן מעודד את הצרכן "לשלם יותר ולאכול פחות" ולקנות מוצרים אורגניים או מוצרי איכות אחרים, המשמרים את הטעם ולא רק את הערך התזונתי. לפי ההיגיון שלו, אמנויות המטבח ומדעי התזונה אינם צריכים להיאבק ביניהם כל הזמן. שני התחומים חייבים לדחות לגמרי את החטיף מועשר הוויטמינים כתחליף לארוחה מלאה.

כתב: גארי סטיקס. פורסם במקור במגזין Scientific American ישראל