הם מ-י-ו-א-ש-י-ם
חצי שנה אחרי שנבחר, ברק כבר לא מעורר תקווה במפלגת העבודה. רבים מחברי הסיעה מוצאים עצמם מבולבלים מול שינויי הכיוון התכופים במגוון נושאים, ובהם: אנאפוליס, "פינוי-פיצוי" ושאלת "היום שאחרי וינוגרד". בנושאים רבים אחרים חסרה ההובלה שלו: משבר החינוך, המאבק מול הרפורמות במערכת המשפט ועוד
התחושה הכללית בקרב קבוצה הולכת וגדלה של בכירים בעבודה היא כי ברק מתנהל באופן מוזר. יותר ויותר חברי כנסת מתחילים להרגיש מיואשים. הם, שתמכו בברק בבחירות לראשות מפלגה,
ואכן, יו"ר העבודה באמת מתנהל מוזר: הוא מקבל החלטות לבד, הוא "מטרטר" את העבודה בין הימין לשמאל בלי הודעה מוקדמת, הוא לא מקשיב כמעט לאף אחד, ואת הדבר היחיד שהוא אמור לעשות - להיות מנהיג מלכד שמוביל מפלגה במעלה הסקרים - הוא לא עושה. ייאוש, כבר אמרנו?
ברק יצא לדרך כשר ביטחון כשסביבו חבורה מלוכדת יחסית של אנשים שרוצים בטובתו. מצד אחד היו שם אנשים כמו עו"ד אלדד יניב, שתרם מחייו כמה חודשים כדי להפוך את ברק ליו"ר המפלגה, ומן הצד השני, קבוצה של פוליטיקאים צעירים ונמרצים, בהם חברי הכנסת אופיר פינס, איתן כבל ואחרים, שחשבו שיש עם מי לדבר.
אלא שמהר מאוד שקע ברק בעבודה התובענית במשרד הביטחון, ורבים מאלה שסבבו אותו, החלו לחוש כי העצות שלהם כבר לא כל כך רצויות. כמה מהם טוענים כי היושב ראש החל להגיע בשבועות האחרונים לישיבות מפלגתיות כשהוא לא לגמרי מרוכז, לא לגמרי שולט בחומר, לא לגמרי מתעניין במה שקורה סביבו. את המאבק נגד הרפורמות של שר המשפטים מנהל איתן כבל, עם משבר החינוך נתקעה יולי תמיר, עם ועידת אנאפוליס נתקעו כולם ובקיצור – רק לברק לא היתה עמדה ברורה במשך תקופה ארוכה באף אחד מן הנושאים הללו.
באנאפוליס - תפנה ימינה, ב"פינוי פיצוי" - קח שמאלה
בכל הקשור לעמדתו בעניין אנאפוליס, למשל, הוא קיבל את ההחלטות שלו לבד, או בהתייעצות עם גורמים שאת קיומם הוא שומר בסוד. היחס הפושר שלו כלפי הוועידה, שנתקל בביקורת ציבורית רבה במחנה השמאל, גובש בניגוד לעצותיהם של כמה מיועציו הקרובים. אלדד יניב, למשל, מרט את השערות שעוד נותרו על הראש, כשראה את ה"קליינט" שלו חותך ימינה ונכנס לעימות מתוקשר עם ראש הממשלה. כך קרה גם עם ההודעה בדבר קידום חוק "פינוי פיצוי" לתושבי יהודה ושומרון. מעטים שמעו על הכיוון שברק מתכוון לפנות אליו בנושא לפני שהגיע לתקשורת, ומעטים עוד יותר נתנו דעתם בכל הנוגע לחוכמה שבמהלך.
וזה לא הכל. השבוע פורסמו ב-ynet דברים קשים שהטיחו בכירים במפלגה בברק בפגישות סגורות. "אנחנו רוצים שתהיה ראש ממשלה יותר ממה שאתה רוצה", אמרו לו. אותם בכירים הסבירו, כי לאחרונה החלו לחשוד ולחוש כי ברק "איבד את הרצון להילחם ולהיות ראש ממשלה. הוא כבר לא רעב, ונוח לו איפה שהוא נמצא".
כשישה חודשים לאחר שנבחר לעמוד בראש מפלגת העבודה, אהוד ברק, שחזר לזירה
הפוליטית על גבי גל של תקווה מינימלית מחד וחשש קיומי מאידך - מתקשה לספק את הסחורה. כשישה חברי כנסת מתוך ה-19 ממש כועסים עליו, אחרים מתוסכלים ומאוכזבים.
יכול מאוד להיות שבעבודה כמו בעבודה, שוב מדובר ברוטינה הקבועה של חיסול המנהיג הנבחר, אך מצד שני, אין לפסול את האפשרות כי שורשי היאוש שפושה במפלגה עמוקים יותר. חשוב לזכור שכל זה קורה עוד לפני שהגענו בכלל לדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, והבלאגן שיהיה בעקבות מה שנראה כהישארותה הצפויה של העבודה בממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
