השנאה שמתחת לכיפה
בבית ספר אחד בארץ, עצם קיומן של ארבע תלמידות בעלות גוון עור מעט שונה מזה של המנהל, מהווה פשע גדול
ארבע תלמידות כתה ב' רצו ללכת לבית הספר. זה כל חטאן. הן רצו לתלות את הילקוט על הגב, לעלות להסעה, להיכנס לכיתה, ללמוד עברית וחשבון, לצייר סביבונים וחנוכייה ובהפסקות לשחק קלאס ותופסת עם חברותיהן לשכבה. ממש לא מוגזם.
אבל בבית ספר אחד בארץ (בואו נקווה שבאמת לא מדובר ביותר מאחד) עצם קיומן בנוף מהווה פשע גדול. מפני שהעור שלהן - איך לומר את זה בלשון עדינה - העור שלהן קצת שונה מזה של המנהל שעומד בראש בית הספר האליטיסטי, שמעניק חינוך ממדרגה ראשונה ובהתאם לכך אינו פתחו לכל המעוניינת לרכוש חוכמה ובינה. העור שלהן יותר כהה מזה של התלמידות הדתיות-לאומיות, הזכות והטהורות, צבריות מבטן ומלידה.
העור שלהן, ישמרנו האל, שחור.
לא אפרפר, אלא פחם, ומכאן נובע שהן לא מספיק מחוננות ולא מספיק דתיות ולא מספיק מחונכות, ולפיכך עליהן ללמוד להתנהג כהלכה בטרם יורשו לקרב את תלתלי הזפת אל הבלונד והדבש.
ההיסטוריה שלנו, העקובה מדם, עדיין מלקקת את צלקות האנטישמיות. בכל פעם שאנחנו היינו הקורבנות, הנפגעים והשנואים ללא סיבה וללא היגיון, היטבנו לנופף בדגלי הפתיחות, הנאורות והשיוויון. אבל בעומדנו מול החלשים מאיתנו, ומול ילדיהם של המהגרים שאינם שונים ממה שהיינו בעבר הרחוק, מתהפכות היוצרות, וכדי לנקות את המצפון נעטפת המציאות המעוותת באמתלות המצלצלות כמוסריות.
כי בינינו, מה עשו אנשי החינוך מפתח תקווה? האם הם סילקו את ארבע צאצאיות הפלשמורה? חס וחלילה. לא ולא. הם בסך הכל דחסו אותן לגטו של כיתה מיוחדת במינה שממנה הן לא רשאיות לצאת, אלא בשעות קצובות. מתחת לכיפה הסרוגה מבעבעת הגזענות ובוערת השנאה לשונה רק בשל צבע עורו. ומאחורי עלה התאנה של "שילוב הדרגתי" חבוי ג'ונגל של דעות קדומות שאינו מעיד רק על הזכרון הקצר שלנו, בני הדור השלישי, אלא בעיקר רשע לשמו.
הייתי שמחה אם מחר, ואולי עוד היום, ייסגר בית הספר, ותלמידותיו יפוזרו לכל עבר בתקווה שמהכאוס ההמוני אולי יצמח נבט חדש, פחות שטני. הייתי שמחה אם מחר, ואולי עוד היום, יפוטר מנהל בית הספר, וגם סגניו ועוזריו יעברו סדרת חינוך שאולי בעקבותיה יחלחל לגופם ניצוץ אנושי. הייתי שמחה אם היום, ואולי רק מחר, בני היחיד יביא לי לכלה נערה שחורה ונאווה.
דחסו אותן לגטו. התלמידות בפתח תקווה
צילום: שאול גולן
מומלצים
