בהגנה תהיה חכם, תנוח...

כל הכבוד לבני השרון על הניצחון על מכבי תל אביב ביום ראשון. הם קבוצה ראויה, מאומנת ומוכשרת. אבל רגע, על מה המהומה? שכחנו שב-2004 מכבי קיבלה 25 הפרש באוסישקין? אנחנו לא זוכרים שהיא הפסידה גם בליגה וגם ביורוליג לאולקר (ממש לפני שהפוקס ההיסטורי של דרק שארפ מול ז'אלגיריס קובנה הציל לה את העונה)? האם כל זה קורה בגלל רמת הציפיות? חוסר הבנה וסבלנות? רענן כץ שמשלם הרבה כסף להתבטא? האם זה הלחץ? whatever…

זה נכון שדברים הולכים קשה, אבל אם לפני העונה היו מבטיחים לעודד קטש שני נצחונות ביתיים באירופה, שני הפסדי חוץ ונצחון חוץ אחד, הוא בטח היה קונה את זה. אם היו מעירים את קטש ואת צביקה שרף מחלום באמצע השינה ונותנים להם להחליט בין ניצחון על בני השרון הכשרונית או ניצחון דחוק על אריס סלוניקי, הם היו לוקחים את זה על היוונים בהיכל. וזה מה שיקרה! קטש וצביקה יוכלו לחזור לישון טוב בחנוכה, אחרי חמש סופגניות, שישפיעו יותר על צביקה מבחינת הדיאטה.

דרק שארפ, ממשיך לתת את התפוקה (אלי אלגרט) 

בל נשכח שטל בורשטיין לא כאן. הניסיון, חוכמת המשחק, המנהיגות והיכולת ההגנתית שלו היו עוזרות מאוד לאזן את הקו האחורי. גם ניקולה וויצ'יץ' לא זמין כרגע. וברגע שהוא לא שם, מכבי מאבדת גם את וויל ביינום. למה? כי בלי ניקולה, ביינום מאבד תמיכה משמעותית, גם במשחק וגם חברתית. כשוויצ'יץ' על המגרש, הוא כופה בסמכות ולא במרות, משחק על מחצית המגרש, שם באות לביטוי היכולות שלו כרכז מעמדת הסנטר. ואז ביינום יותר משוחרר.

ביינום אולי מאבד את עצמו בלי וויצ'יץ', ופה יש לשבח את יותם הלפרין, שלקח על עצמו את תפקיד מנהיג הקבוצה. משהו שאבד לה מאז שוויציץ' לא נמצא על הפארקט כדי למסר את הכדורים למהלך של 'דלת אחורית' (back door). מנהיגות בונה את הקבוצה ויותם לקח על עצמו את המשימה, עליה דיברתי כבר בעבר.

הלפרין עושה זאת עכשיו ובגדול, אלכס גארסיה שמגבה אותו מהספסל, יעשה זאת בגדול בעתיד הקרוב. זהו הדריק שארפ הבא של מכבי. הגארד הברזילאי הוא השקעה מוצלחת לעתיד - אתלט פנומנאלי ושחקן הגנה מרשים. האוהדים הצהובים צריכים להודות על כך שאין לו תכונות של פוינט-גארד, כי אם כך היה, הוא לא היה משחק באירופה.

כמו בהתקפה, גם בהגנה צריך ראיית משחק (vision), משהו שלא הבנתי כשהייתי שחקן בעצמי, משהו שנדב הנפלד בנה עליו קריירה מדהימה. אותה ראיית משחק מאפשרת לשחקנים לבצע את החילופים בצורה הכי מתוזמנת שיכולה להיות.

אנחנו במדינת ישראל לא תמיד מבינים את זה. במדינת המלחמה שלנו צריך להפעיל גם חשיבה בהגנה. אצלנו תמיד רוצים לתת 'פייט'. בואו נתקוף, יאללה מלחמה. אבל כשאתה משחק הגנה, ניתן להקדים תרופה למכה עם ה-vision, לזהות "מיס-מאצ'ים" בעייתיים מבעוד מועד ולקרוא מהלכים בהקדם. כי אתה יותר מפוקס.

אני לא אומר שלא צריכים עבודת רגליים, נשמה, קמצנות בלתי נלאית וגאווה מתמדת, אבל בשביל להגן, אתה עדיין צריך לשחק. בצורה הזאת אתה יכול

לחסוך מעצמך פאולים שטותיים. בניגוד למה שנהוג לומר תמיד, שחקן טוב נח בהגנה. ולמה? כי מתוך ארבעים דקות משחק, הוא נוגע בכדור אולי שתי דקות. שתי דקות של תרומה התקפית.