הלך לעולמו המלחין הגרמני שטוקהאוזן

המלחין הגרמני קארלהיינץ שטוקהאוזן נפטר ביום רביעי שעבר בעיר קווארטן שבמערב גרמניה, כך נמסר בסוף השבוע בהודעה לעיתונות שפרסמו נגנית הקלרינט סוזן סטיבנס והחלילנית קטינקה פאסביר, מוזיקאיות ויוצרות המלוות את שטוקהאוזן מזה 30 שנה.

שטוקהאוזן, יוצר שנוי במחלוקת ומהמלחינים המודרניסטים הגדולים של המאה ה-20, היה בן 79 במותו. נסיבות מותו לא נמסרו. שטוקהאוזן, שזכה לעתים נדירות לחיבוק מקהל הקונצרטים המסורתי, היה יוצר פורה ביותר עם 362 יצירות שהלחין, בהן האופרה הארוכה בעולם, "Licht", רצף המורכב משבעה חלקים, שכל אחד מהם מסמל יום בשבוע. היצירה נפרשה על פני 29 שעות וכללה רביעיית מיתר שמנגנת מארבעה הליקופטרים מעל לאולם הקונצרטים.

יומיים אחרי מותו נמסר בהודעה לעיתונות שפרסמו סטיבנס ופאסביר: "בשם החברות והוקרת התודה על כל מה שהעניק לנו באופן אישי ולאנושות ככלל באמצעות אהבתו והמוזיקה שלו, אנו נפרדות מקארלהיינץ שטוקהאוזן, שבחייו הביא מוזיקה נשגבת לבני האנוש ומוזיקה אנושית ליצורים נשגבים בכדי שהאדם יוכל להאזין לאלוהות ואלוהים יוכל לשמוע את ילדיו...ב-5 בדצמבר, הוא נישא באושר אל בין דלתות גן העדן שם יוכל להמשיך ולהלחין בפעימות קוסמיות הרמוניות נצחיות".

לשון הפרידה הבלתי רגילה משטוקהאוזן מתיישבת היטב עם מלחין שמעולם לא רדף אחר פופוליזם וקונבנציות גם בשנותיו המאוחרות בהן יצר בבדידות.

אישיות אוניברסלית

שטוקהאוזן נולד ב-1928 בכפר קטן, לא הרחק מקלן שבגרמניה. הוא החל לנגן על פסנתר בגיל צעיר מאוד ובהמשך הרוויח את לחמו כפסנתרן בבית ספר מקומי למחול. אחרי שנכשל בבחינות הקבלה לאוניברסיטה למוזיקה בקלן, החליט בגיל 19 ללמוד ספרות גרמנית, פילוסופיה ומוזיקולוגיה באוניברסיטה העירונית, אותה סיים בהצטיינות ב-1951.

את לימודי המוזיקה שלו החל אצל המלחין השוויצרי פראנק מרטין, ולאחר מכן לקח את ההחלטה החשובה בחייו וב-1952 עבר לפריז, שם המשיך את לימודיו אצל אוליבייה מסיין ודריוס מילו שעיצבו את תפישת עולמו.

ליצירותיו של שטוקהאוזן היו מעריצים רבים, מפול מקרתני וחברי להקת הביטלס שביקשו לציין את שמו על האלבום האגדי סרג'נט פפר, ועד בריאן אינו וביורק. הוא שיתף פעולה עם מוזיקאים רבים בהם המלחין האמריקני האקספרימנטלי ג'ון קייג'.

בין יצירותיו הנחשבות למופתיות היתה Gruppen עליה עמל כשנתיים, ל-109 נגנים המחולקים לשלוש קבוצות המנגנות לפני ובצדי הקהל, וכן "Stimmung", יצירה בת 70 דקות לשישה קולות, שעיצבה מחדש את ההגדרה של אנסמבל ווקאלי.

הילד הרע של המוזיקה העכשווית

שטוקהאוזן חיבק את העולם האלקטרוני החדש ומשנות החמישים יצר לא מעט יצירות אקספרימנטליות אלקטרוניות שמשאירות מקום נרחב במהלך ביצוע היצירה למקריות. במקביל פיתח גישה משלו לסגנון הסריאליסטי (סדרתיות – מ.י), שאת שורשיו ניתן למצוא ביצירותיו של ארנולד שנברג.

היצירה הראשונה שהלחין תחת השפעת הסגנון הסריאליסטי היתה "Crossplay", שעוררה סקנדל כיוון ששברה את המוסכמות. בשנות השבעים אמר שטוקהאוזן בהקשר ליצירה הסריאליסטית: "חשיבה סריאליסטית היא חלק מהמודעות שלנו לנצח גם אם היא רלטיבית ולא מעבר לכך, זוהי גישה ספיריטואלית ודמוקרטית כלפי העולם".

בעוד שהעולם נע קדימה וגילה את המינימליזם והפוסטמודרניות, שטוקהאוזן,

שנחשב לילד הרע של המוזיקה העכשווית, סרב להיות חלק מהתנועות החדשות ועורר לא פעם תגובות חריפות נגדו. כשהממסד המוזיקלי העדיף לשים אותו ללעג בשל רעיונותיו החריגים ואמירותיו שלקו לא פעם בשיגעון גדלות ("האישיות שלי היא הצהרה אוניברסלית"), הוא המשיך בשלו. גם התייחסות אליו ואל יצירותיו כאל שרלטנות לא השפיעו על עשייתו שהוגדרה על ידי אחרים כ"גאונות".

ב-2001 עורר שטוקהאוזן סערה כשהשווה את מתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי בניו יורק ליצירת אמנות. שטוקהאוזן יובא לקבורה בבית קברות הממוקם ביער שמחוץ לעיירה הקטנה בה התגורר.