הנגב: אבן הבוחן לשליטה על הארץ

הייתי פותח באמירה של דוד בן-גוריון, אך חשש בקרבי כי אמירותיו נשחקו עד דק בפי רבים מדי, שטשטשו לחלוטין את כוונותיו של הזקן, ונטשו את מופתו האישי. ואף על פי כן, "בנגב יבחן העם בישראל"!

בן-גוריון טען שמידת שליטתו של העם היהודי בנגב ויכולתו לפתחו יהוו מדד ישיר וברור להצלחתו של המפעל הישראלי והציוני בארץ. את תובנתו האישית ואמירתו הלאומית ליווה במעשה, ועלה לשבת בקיבוץ שדה-בוקר.

את רעיונותיו בנה בן-גוריון עם מידע עמוק של ההיסטוריה העולמית ובקיאותו היתרה בתנ"ך. ספר הספרים מלמדנו כי התובנה באשר לשליטה בנגב עתיקה כימי הישוב היהודי בו, מקדמא דנא. בכל פעם שהמקרא מבקש לפאר את יכולתו של מי מהמלכים, מציין בפנינו הכתוב עד כמה הממשל הכה שורש בארץ הנגב ובדרום. "ויבן עזיהו מגדלים במדבר, ויחצוב בורות רבים כי מקנה רב היה לו". דוגמאות נוספות לא חסרות.

לא החצר האחורית. בתרונות ליד נחל הבשור (צילום: רונן בודוני)

וכך כותב ראש הממשלה הראשון במאמר על הנגב פרי עטו מ-1955: "בנגב יבחן כושר היצירה והעוז החלוצי של ישראל ומבחן זה יהיה גורלי. בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות-מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם צורך: המחקר להמתקת מי-הים בתהליכים זולים, לניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו וביחוד בנגב, יותר מבכל מדינות אירופה. לניצול כוח הרוחות לייצור כוח חשמלי, למניעת בזבוז מי הגשמים המעוטים, הזורמים לשווא לים התיכון ולים המלח, ובסיכומם הכללי הם מגיעים לעשרות מיליונים מטרים מעוקבים, שיש בהם כדי להפרות שטחים נרחבים בנגב. בנית אגמים לארכו ולרחבו של הנגב שאגרו מי-הגשמים היקרים. חקירת הצמחיה המצויה בנגב על אף הצחיחות, בכדי לעמוד על הסגולות המיוחדות של הקרקע והגידולים האפשריים בחבלי הנגב השונים - וכדומה".

פני ההצלחה כפניה של החצר האחורית

לא אחת תהיתי לנחרצותו של בן-גוריון ועיקשותו לפתח את הנגב, יותר מכל משימות חידוש היישוב היהודי בארץ. ברבות הימים התבררה לי במלוא עוזה התובנה התנ"כית והבן-גוריונית, כי מידת הצלחתו של הממשל לשלוט בנגב היא מדד ראוי להצלחה. בבואך לבקר בביתו של מי שהצליח "לעשות לביתו", תמצא לצדו של הבית הנאה גם חצר מטופחת, שטח מגונן ומוגן. בבית שבעליו אינם מהמצליחים, תמצא חצר מוזנחת עם עזובה ולכלוך. כך גם החצר של מדינת ישראל - הנגב.

למרות המופת האישי של בן-גוריון הותירו הפוליטיקאים את הנגב עזוב ושסוע. הפוליטיקאים לדורותיהם עשו בנגב שימוש ציני לצרכיהם, בלהג ומס שפתיים אך מעולם לא ידעוהו. הממשל הישראלי והחברה היהודית לא הצליחו להביא את הנגב לכלל פריחה ושגשוג, וגם השליטה בו מוגבלת מאוד. מעט הפיתוח בנגב נעשה מתוך זילות מוחלטת בערכיו, ביתרונותיו ובאוצרותיו.

החלוצים שראו בו אתגר ופעלו בנחישות אידיאולוגית ראויה לציון לא גייסו לעשייתם תובנה מושכלת ותכנון מקצועי. כך נבנו מפעלים כושלים, כך נפערו בבשר הנגב פצעים נוראיים המכערים את נופי הבראשית.

ערד, 1962 (צילום: משה פרידן, לע"מ)

ברבים מהתהליכים שהתחוללו בדרום השתתפתי וזכיתי להכיר רבים מאותם חלוצים, שעשייתם התאפיינה ברוח מיוחדת. הכרתי את חלוצי מפעל הפוספטים באורון, שטבעו את הסיסמה – "פוספט הוא לחם" על שערם. הם האמינו בתום לבם בעשייה ובכיבוש השממה, כגולת הכותרת של מימוש החלוציות הציונית. הרוח הטובה של העשייה למען הכלל, צניעות אישית הגובלת בסגפנות, התמודדות עם תנאים קשים, היו חלק מהווי החיים של אנשים שהרחיקו דרומה, לאורון, למפעלי המלח בסדום, לסלילת הכבישים לאילת בערבה ובמכתש רמון, להנחת קווי המים והחשמל בנגב ועוד.

דור זה של בוני הארץ זכה לביקורים של עסקנים ש"ירדו" אל לב השממה בכלי רכבם. אלה הפכו את העשייה ואת מכירת מוצרי הישימון לגויים בדולרים, להבל פה ציני. הם היו שותפים להצלחות וברחו מאחריות לכשלונות. הם לא יכלו להבין בלהט הקיץ ובצינת המדבר מה לנו ולהר צין, ומדוע יש לבחון מחדש את הפרוייקט המתוכנן, הציוני כל כך, לקילוף הנוף מתכסיתו. הם קבעו מדיניות, שתו לחיים ומיהרו במכוניתם הממוזגת לצפון. שוב לא ראינום.

החלוצים הלכו והתמעטו, הנגב שלהם הלך והופקר עם השנים. רק תושבי הנגב הם אלה שפעלו ופועלים לפיתוחו והם גם שימשיכו את המפעל הציוני. האמת היא שאין צורך להמציא את הגלגל, אלא להשתמש בדפוסי ניהול ופיתוח ידועים ומוכרים.

רעיונות מיושנים ומעליבים במקום תיכנון ראוי 

מסילות רכבת למערב הנגב ולמזרחו בואכה אילת יקרבו את תושבי הנגב למרחק של שעה וחצי מאזורי התעשייה והמסחר הגדולים של המרכז. כמעט שישה עשורים מדברים על כך ואין מי שדואג לביצוע. רק לשם השוואה, הרי שהבריטים הניחו לפני כ-90 שנה את המסילה מעזה לצור, כולל מבצע הנדסי מרשים שארך שנתיים במעבר ראש הנקרה. אצלנו הפוליטיקאים דנים, ודנים, ודנים... מבטיחים, מבטיחים ומבטיחים, ושוב דנים ודנים...

משימות הפיתוח והתכנון הנכון לנגב ידועות ובאותה נשימה ברורות כיום גם מצוקותיו ובעיותיו. יש מי שבולמים את הפיתוח הנאות בנגב ולא קשה לזהותם. במיוחד כאשר בוחנים את מעשיהם ולא את דבריהם לאורך ציר הזמן. מסילה לנגב המערבי או לאזור ניצנה עתיר הקרקע ואיכות החיים הייתה משפיעה על הורדת ערך הנדל"ן במרכז. אלפי זוגות היו עוברים לגור בדרום וממשיכים להתפרנס במרכז.

פיתוח בר-קיימא. שטחים מעובדים ליד חולות ניצנה (צילום: רונן בודוני)

יש מי שדואג לאינטרסים של ברוני הנדל"ן. בנגב קיימת תשתית רחבה מאוד לפיתוח בר-קיימא מבלי לפגוע בערכי הנוף ותוך שמירה על הסביבה. המרחבים הפתוחים, הנופים, הטבע על כל גווניו, הם חלק מאיכות חיים עם כוח משיכה רב להתיישבות מסוגים שונים. שמורות הטבע המוכרזות ואלה שעדיין לא זכו להיכלל בקטגוריה חיונית זו הן אוצר נדיר באיכותו במדינה צפופת אוכלוסין כשלנו. הנגב אוצר בקרבו גם נכסי תרבות מרהיבים בעלי חשיבות עולמית.

אך לדאבוני הגדול המנהיגות הנוכחית בנגב אינה מציגה את יכולת הניהול, התכנון והמעוף המצופים ממנה במילניום השלישי. קל וחומר כשמדובר ביכולת ביצוע. אנו ממשיכים לחזות באותה מסכת נלעגת שבה מציעים לנו, תושבי הנגב, רעיונות מיושנים ומעליבים, כפיתוח עוד שטחי אש והקמת עוד מחנות צבאיים. זהו ניסיון מחודש של רעיונות ישנים ששירתו את האינטרסנטים ולא את תושבי הנגב.

הנגב זקוק לתוכנית פיתוח מתקדמת, הרואה בשימור אופיו ליבה עניינית. פיתוח חקלאות מדברית, תיירות מדברית, מפעלי אנרגיה חלופית וחממות הייטק הם רעיונות יישומיים רצויים. מחנות צבא ושטחי אש נוספים שפגיעתם האקולוגית קשה אינם רצויים.

ניהול ופיתוח הנגב חייבים לעבור מידי הפוליטיקאים לידי צוותים מקצועיים מודרניים וכלל ארציים, עם נציגות של אנשי מקצוע מהנגב. צוותים אלו יקבעו את דרכי הפיתוח יביאו להסדר סופי את בעיית הקרקעות בנגב, ויבנו את תוכניות הפיתוח לעשורים הבאים. תוכניות אלו יגובו על ידי החלטות ממשלה אשר יגדירו את מחויבות הממשל ואת היקף ההשקעה הלאומית בנגב. כך יהפוך הנגב לחלק אינטגרלי של ארצנו. כבר מזמן הגיעה השעה לעבור בנגב את מבחן בן-גוריון ובהצלחה.

מישהו הבטיח בשנה שעברה 17 מיליארד ש"ח לפיתוח הנגב? ועל כך כבר נאמר בספר משלי: "נשיאים ורוח וגשם אין...".

חיליק מגנוס, תושב המושב דקל שבחבל שלום, איש הנגב מזה עשרות שנים, מוכר כבעליה של חברה המחלצת ישראלים אובדים בחו"ל. בטורים שיפרסם במדור זה הוא יבקש לחלץ את הנגב מאובדנו - מהמחסור בתיכנון והמחשבה בת-הקיימא, מהעדר הפיתוח והטיפוח, ומהתרוששות החינוך למורשת והכבוד לעבר.