עייפנו מלהפסיד לפקידינו

יותר ויותר פוליטיקאים ואנשי רוח מביעים לאחרונה דאגה מפני ירידה המונית של ישראלים מבוססים מן הארץ. לטענתם, אם תצטייד איראן בפצצה גרעינית, רבים מאלה שיכולים לעזוב יעשו כן. גם הבעיה הדמוגרפית והמאבק בפלסטינים מניבים חשש כי מי שיש לו אמצעים, יעזוב למקום אחר.

החשש מפני ירידה מוצדק, אולם הסיבות לה נמצאות במקום אחר והרבה יותר קרוב: אותם מסודרים בני 30-40, מהנדסים, רופאים, מרצים ואחרים, אותו מעמד ביניים רצוץ, חבוט ולאה של ישראל, לא יתקפל מפני איום הפטרייה הגרעינית ולא מפני סכנת מיליוני ערבים שיצבאו על הגדרות. עזיבה המונית תהיה תולדה של פצצה בלתי קונבנציונאלית אחרת לגמרי - הפצצה הביורוקרטית תוצרת ישראל, זו שמפילה חללים מאז שחר הציונות וחונקת את חופש האדם ומשתקת את היוזמה הפרטית: !It's the economy, stupid

המסודרים לא עייפו להלחם על ארצם, גם לא לנצח את אויבינו מבחוץ. יהודים לא עזבו את הארץ בגלל המרד הערבי הגדול במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה 20, הם לא נמלטו מאימי מלחמת העצמאות ומלחמות שבאו אחריה. גם בחומת מגן, יכולנו למצוא אותם לוחמים בחזית. איומים קיומיים לא רק שלא הבריחו ישראלים, אלא אף החזירו את היורדים לארץ. מי שעזבו מפני שלא היו להם הקשרים להתפרנס כאן בכבוד, אבל ידעו כי יש להם כשרון להצליח בחו"ל, חזרו לכאן כדי להלחם במלחמות, מלחמות שהיה סיכוי לנצח בהן.

תנועות ההגירה הגדולות בעולם הן ממדינות נחשלות מבחינה כלכלית למדינות מפותחות. לעומת זאת ממדינות בעלות כלכלה חופשית ואיתנה אין כמעט הגירה שלילית. הסכנה הראשית לירידת מעמד הביניים מהארץ טמונה בשלטון הסמי-סוציאליסטי שעדיין שולט כאן. אמנם בשנים האחרונות נעשים מאמצים ליצור פה ארץ בעלת מאפיינים של שוק חופשי, אולם אנו עדיין רחוקים שנות אור ממדינות כמו אוסטרליה, קנדה, וארה"ב (אק"א). לא פלא שמדינות אלה הן היעד העיקרי לירידת הישראלים המסודרים.

על פי מחקר של וול סטריט ג'ורנל ומכון הריטאג', שבדק את רמת החופש הכלכלי בשנת 2007 ב-157 מדינות, נמצאות מדינות אק"א בעשירייה הראשונה. מהמחקר עולה בבירור התאמה בין רמת החיים במונחי הכנסה לנפש, לחופש הכלכלי שקיים באותה מדינה. ישראל מדורגת במקום ה-37. לא מדובר במדדי שכר בלבד, אלא גם במידת הצמיחה, ההשקעות, איכות הסביבה ורמת שחיתות נמוכה.

כשכל זה יקרה ונעמוד בעשירייה הראשונה של מדינות המערב, ייעלם מעצמו החשש להגירה. כי אם יש משהו ששובר את המסודרים, הרי זו המלחמה הבלתי פוסקת על עתידם הכלכלי ורווחת משפחותיהם. המסודרים עייפו מלהילחם בביורוקרטיה, במקורובקרטיה (חלוקת העוגה למקורבים) ובמסים הגבוהים. הם הבינו שלא יוכלו לנצח במלחמה מסוג זה ולכן חלקם כבר עזבו, וחלקם שוקלים זאת, ללא כל קשר לעזה או טהרן. באשר לסכנות הנוספות, הרי שהישראלים התרגלו להן ומוכנים לשאת אותן. בתנאי שהחיים פה יהיו לא רק נסבלים, אלא טובים.

איתן צפריר הוא עו"ד מסחרי