"יכול להיות שזה יגרום לי דיכאון"

בשידורי קשת מבקשים לשדרג את תכנית הריאליטי "נולד לרקוד" ובניסיון לתרבת את מפלצת הרייטינג, החליטו בהפקה לצרף כשופטת אורחת את נעמי פרלוב, בתו של הבמאי דוד פרלוב, ממייסדות אירועי "גוונים במחול", מנהלתו לשעבר של אנסמבל בת שבע ולאורך שנים יד ימינו של הכוריאוגרף הצרפתי הנודע אנז'לן פרלז'וקאז'.

פרלוב, ממנהלות החזרות הבכירות בתחום המחול בישראל, עיבדה ועבדה לאורך השנים עם רקדנים ויוצרים רבים, מטליה פז ועמנואל גת דרך שלומי ביטון, מיכאל גטמן ולהקת דה דה דאנס. בשנה האחרונה העלתה את יצירותיו של פרלז'וקאז' בבית האופרה "לה סקאלה" במילנו, בבית האופרה של פריז ובלהקתו של ריצ'ארד וורלוק בבזל.

פרלוב ופרלז'וקאז. במהלך אודישנים ב"לה סקאלה" (צילומים: ליה פרלוב) 

הצטרפותה של פרלוב לשופטים הקבועים בתכנית - דוד דביר, אונה הולברוק, עידו תדמור ומיכל אמדורסקי – עומדת בקנה אחד עם נבחרת רקדני התוכנית שמורכבת בין היתר מתלמידי "מחולה" ויוצאי להקות "בת שבע", "המחול הקיבוצית" ו"בת דור".

פרלוב מודעת לכך שהצטרפותה לתכנית מעלה תהיות. "התלבטתי מאוד אם לעשות את זה. אחרי שצפיתי בתכנית במשך חודשים והופתעתי לטובה מרמת הרקדנים, החלטתי ללכת על זה", היא אומרת, "אני חושבת שרמת הרקדנים דורשת התייחסות מקצועית. אני מאוד מעריכה את השופטים ונדמה לי שעם הניסיון שיש לי בליהוק ואודישנים, יש לדעה שלי מקום. אני מאמינה שיש משהו בתכנית הזו שכן דוחף קדימה את המחול הישראלי, שיש קשר בינה לבין יצירת קהל רחב יותר למחול".

אמש הגיעה פרלוב לצילומי התכנית שנערכו בת"א להתבונן מקרוב במתרחש. "ממש נהניתי, מה שדי הפתיע אותי. אני אוהבת הפתעות וגילויים חדשים, הפתיחות הזו חשובה לי".

"אני כן רואה חיבור ואני מקווה שזה יקרה. בגלל זה אני עושה את זה. לא הייתי רוצה לוותר מראש, מותר לי להיות נאיבית. לאופרה של פריז באים בשנים האחרונות, לצד החליפות והפפיונים, גם אנשים בג'ינס. איך זה יגיע לאנשים אם לא דרך הטלוויזיה? זה ייקח זמן, אבל בסוף זה יקרה. יש לנו אחריות מסוימת לעשות הכל כדי שזה יקרה.

"יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שזה יגרום לי דיכאון ואז אפסיק, אבל מדובר באמנים מגוונים מאוד, שהרמה שלהם סבירה בהחלט. האבחון שלי לא ישתנה בגלל שזו טלוויזיה. בגיל 48, אני לא אהפוך פתאום לסרט פרסומת ליוגורט דל שומן".

פרלוב בפעולה. חזרות על "הפארק" של פרלז'וקאז' במילנו

"זו שאלה מעניינת ששאלתי את עצמי הרבה פעמים ועוד לא מצאתי תשובה. אני מאמינה שרקדן טוב צריך לעשות הכל, אבל הקושי במסגרת התכנית הוא הזמן. יש להם מעט מאוד זמן להתמודד עם הסגנונות השונים. ללמוד היפ-הופ כשאתה בא מנעלי אצבע, נראה לי בלתי אפשרי. אני לא חושבת שאפשר להפוך בין רגע לפרד אסטר, אבל כן ניתן לאבחן קליטה או גרוב.

"אבל הדרך שבה אשפוט היא לא על פי התוצאה אלא על פי ההובלה, כלומר תפיסת הסגנון. כשניהלתי את אנסמבל בת שבע, היתה לנו תכנית שכללה עבודות של יירי קיליאן בסגנון ניאו קלאסי, אוהד נהרין בשפת הגאגא שלו ופרלז'וקאז' שהוא בין הקלאסי למודרני. היו שם רקדנים מוכשרים שיכלו לרקוד את שלושת הסגנונות אבל בשביל זה צריך להיות טופ. זה אתגר אמנותי גדול".

להיות רקדן זו עבודה סיזיפית ושעות של זיעה בסטודיו. איך זה מתיישב עם הכוכבנות שהתכנית הזו מייצרת?

"אשליית הכוכבות יכולה להוות בעיה. החוויה הטלוויזיונית הזו נותנת ניסיון בימתי והתנסות אבל כשאתה יוצא לעולם הרחב כרקדן וצריך להתאמת עם אודישנים, זו מציאות שונה לחלוטין שאין לה שום קשר לדבר הזה.

היום להקות עושות אודישנים ל-500 רקדנים בשביל לבחור רקדן אחד. זה לא דומה למה שהחבר'ה האלה עוברים בתכנית. הם יודעים את זה היטב והשאלה היא מה הם רוצים. אני משערת שיש כאלה שמחפשים את התהילה הנוצצת, כל אחד ודרך ההתמודדות שלו. כשאני עליתי לבמה היה לי פיק ברכיים והחלטתי די מהר שהמקום שלי מאחורי הקלעים. שיתמודדו".

"היא נותנת חשיפה להרבה אמנים שהרמה שלהם בהחלט לא נמוכה. אם זה יתרום לחיזוק הקשר בין הקהל לעשיית המחול, מה רע?".

"כוריאוגרפים לא ייקחו רקדנים שהיו בתכנית בגלל שהם כוכבים, זה בטוח. הם ייקחו רקדן כי הם יראו בו כשרון. פה האמנות תנצח, אין מצב שזה יהיה אחרת ואם כן, מצבנו לא מזהיר".