ספרים רבותי. תרבות
אפשר לדון בעובדה שאין בפרוייקט "עם הספר" היררכיה של הספרים, כי אין מעמדו של הרמב"ם כמעמדו של עגנון ואין מעמד המשנה כמעמד פינסקר. ואף על פי כן הניסיון ליצור דגם מוקטן לארון הספרים היהודי, הוא חשוב, רציני וערכי
"אין חכמת אדם מגעת, אלא עד מקום שספריו מגיעים"
(דרכי הגמרא,רבי יצחק בן יעקב קנפנטון. רבי יצחק בן יעקב קנפנטון. נולד בשנת ק"כ (1360), ונפטר בשנת רכ"ג (1463) בפניאפייל (Penafiel) שבספרד. חכם יהודי, ראש ישיבה, מקובל, רופא, מתמטיקאי, ואיש ציבור)
ימי החנוכה, וצללי האורות שנותרו בעקבותיהן, מעלים אצלי שוב את שאלת התרבות. מדברים על תרבות יוון מול תרבות ישראל, תרבות יהודית מול תרבות המערב, תרבות אוניברסלית מול תרבות לאומית, תרבות זולה מול תרבות מכובדת. והשאלה היא מהי בעצם תרבות? האם כל פסטיגל הוא תרבות? האם כל גחמה או משיכת קולמוס של אומן כזה או אחר זו תרבות? האם כל הגיג של כל מיני אנשים, ישרים או מעוותים, הוא תרבות? האם כל תוכנית טלוויזיה רווית רייטינג היא תרבות? האם כל ספר נהפך להיות אוטומטית לתרבות? האם עיתון יומי, שלמחרת הפצתו עוטפים בו דגים זה תרבות? האם למשל, ספר פילוסופיה שנכתב בגרמניה הוא יותר תרבות מספר משלים וסיפורים שנכתב בתימן?
תנ"ך עכשיו
והגדת לבנך ולבתך גם
יאיר לפיד
מהתנ"ך ועד ביאליק, עגנון ו"מדינת היהודים" של הרצל: מיזם "עם הספר" מאחד 24 ספרים שהוגיו מגדירים כבסיס נתונים של התרבות העברית. יאיר לפיד על התג האדום החדש של האומץ התרבותי
קשה להגדיר מהי תרבות. והיום - כשכל הבל פה נהפך ל'פנינה תרבותית', וכשאנחנו מוקפים בכל כך הרבה 'מופעי תרבות' שבחלקם הגדול אינם אלא תעשייה צינית של כסף, שאלת התרבות, ודווקא במוצאי חנוכה - הופכת למאתגרת יותר.
כמספר האנשים כך מספר הדעות וההגדרות מהי תרבות, וכיצד היא נמדדת. לצורך המאמר אתמקד בנקודה אחת , והיא, שתרבות היא דבר שמצליח לחדור למעמקי נפש ונשמה, להיות חלק מהותי ואינטגרלי מהאדם, אישיותו וערכיו, ושמשך חייה הם יותר מקדנציה, רייטינג, או אפילו פרס כזה או אחר.
מהי תרבות?
תרבות היא המשהו שמצליח להתעלות מעל לזמני, למקומי, ולרגעי - ולהתחבר אל מסע ומסלול ארוך של נצח. מה שעומד בקריטריונים הללו ראוי להיקרא תרבות.לכל עם יש את מורשתו, ערכיו, מסורתו, עברו, שיריו, סיפוריו, ואפיונו. אלו המרכיבים הנכללים בסל התרבות של כל אדם כפרט ושל כל אומה ככלל.
סל התרבות של העם היהודי, עם הספר, ייחודי ושונה מסלי תרבות של עמים אחרים. הוא מבין העתיקים ביותר אם לא העתיק שבהם, הוא היחידי שספר התנ"ך כתוב בשפה בה העם הזה מדבר, והסל הזה נלקט ונצרב בתודעת האומה באלפי שנות רעב ונדודים, גלות והשפלה, ימי שמחה וימי אבל, ימי אמונה וימי כפירה, ימי עליה וימי נפילה, ימי מלחמה וימי שלום.
תנ"ך עכשיו
חוזרים לארון הספרים
ynet
בסדרה חדשה בהוצאת "ידיעות ספרים" יראו אור מהדורות חגיגיות ועכשוויות של קלאסיקות יהודיות ועבריות, כמו ספר הזוהר, כתבי הרמב"ם, שלום עליכם ואחרים
כמה עומק, מרחב, גובה ועצמה יש לתרבות היהודית - ולבסיסה - ארון הספרים היהודי, הנודד עם היהודי ממקום למקום. יהודי מגורש, נרדף, מוגלה, נדחף - משארותם צרורות על שכמם, מעט מזון, מעט כח, אבל תמיד, בתוך הצרור הזה ימצא גם הספר, גם ארון הספרים היהודי, החמצן הרוחני והתרבותי. גם אם אין מה לאכול, לפחות יש ממה להתפלל ומה לקרוא, ולפני מי לשפוך שיח ודמעות.
שבנו הביתה לאחר אלפיים שנות. נושאים איתנו את ארון הספרים שלנו, בו דרים בכפיפה אחת ישן בצד חדש. גלותי בצד ישראלי, שמרני בצד מתקדם.
שבנו הביתה, ואנו מפוזרים ומפורדים גם בארצנו, לעדות ודעות, מפלגות ורשימות, אמונות וכפירות. מנסים לחפש את החבלים העבים ואת הנימים הדקים שיחברו בינינו. מנסים לקשור בעבותות של אהבה, גם בימים של ניכור ושנאה.
מנסים לבנות לא רק את הבית הפיזי, אלא גם את הרוחני, התרבותי, בית שבליבו לא חומה אלא במרכזו ניצב גאה, זקוף, ושורד - ארון הספרים - על שלל זמניו,כותביו,ערכיו, וסגנונותיו.
עם הספר לא התהדר בעושרו, כושרו הגופני או הישגיו האומנותיים. עם הספר התגאה תמיד בספריו.
מסע במנהרת הזמן
בחג החנוכה האחרון, קיבלתי לידי את ביכורי הפרויקט החדש של הוצאת של "ידיעות ספרים": "עם הספר - להחזיר את הספרים לעם הספר". במסגרת פרויקט זה יצאו בשנה הקרובה 24 ספרים - מהתנ"ך, הסידור, המחזורים, סדרי משנה,והתלמוד הבבלי, דרך מורה נבוכים וספר הכוזרי, עד הוגי זמננו הרב קוק והרב סולוביצ'יק, ועד הספרות הקלאסית- ביאליק, עגנון, שלום עליכם וכדו'.זהו ניסיון חדשני, נועז ומרתק, לכבוד יום הולדתה ה-60 של המדינה, לנסות ולהחזיר את העם לשורשיו, לספריו, לתרבותו.
המכנה המשותף לכל 24 הספרים הוא הקריטריון שציינתי בתחילת המאמר לתרבות. כולם הצליחו לחדור לנשמה, ללב, לשכל, לתודעה, להווי, לתרבות, לליבה היהודית. אורך חיי המדף של כולם הוא מאות ואלפי שנות יהדות, ותוכנם נוגע בעומקים ובמרחבים יהודיים גדולים.
אפשר לדון בבחירת הספרים, האם ניתן לוותר על ספר זה או אחר ולשים אחר במקומו, אפשר וצריך לדון בעובדה שפרויקט מסוג זה לא מבטא את ההיררכיה של הספרים - שכולם ניצבים על המדף בשורה אחת כשווים למרות שבספרות היהודית יש היררכיה - תנאים,אמוראים, ראשונים ,אחרונים, וכדו'. עם כל הכבוד לכולם - בכל זאת אין מעמדו של הרמב"ם כמעמדו של עגנון, ואין מעמד המשנה כמעמד פינסקר. ואף על פי כן, במציאות הכל כך מפוצלת ומפולגת שלנו - היתרון והאתגר של לנסות ולחבר, לאחד, לצרף ולהגדיר ליבה ספרותית יהודית רבת דורות וגוונים - וליצור דגם אפילו מוקטן - לארון הספרים היהודי, ואיתו לתרבות היהודית - הוא ניסיון חשוב, רציני, ערכי וספרותי - הראוי להרמת הכפפה מצד כולנו- הקוראים, הכותבים, הלקוחות והמוכרים - לייצר ולייצב את ארון הספרים היהודי הזה.
בתקופה וירטואלית, גדושת אתרים, מחשבים, s.m.s, גאד'טים ושאר טכנולוגיות היי- טקיות קרות מנוכרות ושטחיות, המגע והמסע האינטימי אל ועם הספר והסיפור, עם הדמויות והמקומות, עם העמוק והנוגע - הוא המסע של כולנו - אל מעמקי תרבותנו, עברנו, ומתוכו - אל עתידנו.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
מכאן זה מתחיל. בית המדרש
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
