דייט עם קרייריסטית: אני מטפלת בפניות קודמות
האהבה הופכת מבחינת הקרייריסטית לעוד חלק ריק בפאזל ההגשמה העצמית שלה, שאותו צריך למלא. כל מי שיכול להשתחל למשבצת שהקצתה לשם כך מוזמן פנימה. ואם לא - לא נורא. הפאזל ייראה לא רע גם בלעדיו
היה בה טון מלאכותי משהו, ייצוגי כזה. סטרילי. למשל, גם כשניסיתי להיות משוחרר-משהו, נדמה היה שכל הגה שהואילה לשחרר לעבר האפרכסת היה מדוד ומחושב. הערתי הערונת משעשעת בנימה קלילה? צחקוק של שלוש שניות. בדיחונת? חמש שניות. בדיחונת קרש לא מצחיקה? מממ... היא מגיעה למסקנה שהדין לגביה הוא כדין ההערונת, כי היא ממש לא רוצה להעליב את הלקוח. זאת אומרת את הדייט, כמובן.
הייתי מאוד משועשע מהשיחה ההיא. דמיינתי אותה כאיזה קלף סודי שבעלי המניות ב"עובדיה אחזקות בע"מ" מחביאים בשרוול כדי להקסים משקיעים מליינים מזדקנים שזורקים על עצמם ג'ינס ולה קוסט כמו זועקים נואש "אנחנו צעירים לנצח!", ועדיין מגיעים לפגישות שלהם בג'יפ לקסוס עם פאנלים מעץ בהזמנה אישית בדאשבורד.
האמת? כשאתה מבין שהיא כבר שקועה עד צווארה במנגנון המיליונים של "עובדיה אחזקות", אתה מבין ש"עובדיה" הוא כבר לא רק ג'וב תובעני ונחשק. "עובדיה" נהיה משהו מעבר לזה, דרך חיים. כך שלא פלא שהיא מיישמת עלייך טיפים שקופים שה"עובדיה" מלמד בקורס המבוא לקשרי לקוחות.
ניסיתי להיכנס לנעלי הלקוח, כדי להקל על שנינו. שמתי את הסמול טוק בצד וביקשתי בענייניות מועד לדייט.
כיאה לנציגת חברה גדולה, קיבלתי ממנה את סוג התגובה הצפוייה שאני כל כך מתעב. משהו בנוסח: "אני מטפלת בפניות קודמות. אך מתישהו אתפנה ואשמח לעזור. תודה על הסבלנות וסליחה על ההמתנה".
נו טוב, נראה שלא נועדתי להיות לקוח של "עובדיה אחזקות". כדי לתת צ'אנס לסוג כזה של קשר, חייבת להיות צמידות אינטרסים בינך לבין החברה. בעלי המניות אוהבים גמישות ופשרות. זה תנאי שאתה חייב לעמוד בו. ולמרות שאולי יש לך את כל הנתונים להפוך ללקוח המועדף עליה, הקשר ביניכם עדיין מותנה בכלל ברזל: אתה חייב לסמן "וי" בריבוע המאשר את הסכמתך לתקנון החברה ותנאי ההשתתפות, וזאת לאחר שמלאת את שאלון הפרטים האישיים עד סופו. רק אז תתיר לך המערכת לעבור לשלב הבא ביחסיכם.
המהפכה הפמיניסטית בכלל, והמאה ה-21 בפרט, הכניסו את האשה מודרנית ללא מעט דילמות. הן חינכו אותה כבר מהגיל הרך להגשמה עצמית. "תהיי מצויינת, יפה, חזקה, חכמה, עצמאית. אל תפתחי תלות. עמדי בזכות עצמך, ואז השמיים הם הגבול. מקומך הוא לצד הגבר. לא תחתיו. ומי שלא מתאים, מקומו לא איתך. תעשי רק מה שאת אוהבת (אנחנו נסביר לך בדיוק מה ואיך) ויהיה לך טוב" .
זה די דומה ליציאת מצרים
הנשים הפנימו את המסר והתמסרו לחלום ההגשמה העצמית תוך שאיפה למצויינות בתחומן, שאמורה להוביל אותן לנירוונה המובטחת. וזה די דומה ליציאת מצרים. כי הרי אחרי שהנשים חוללו את קריעת ים הסוף שלהן וחצו בחרבה לעבר החופש הנכסף, בעוד השוביניזם וחיל פרשיו טבעו בים, הן גילו לא פחות מסוג של מדבר רגשי, אותו הן אמורות לצלוח בנדודים אין סופיים. אלוהי הפמיניזם אמנם שילח אותן לחופשי, אך שכח לציין בפניהן עובדה חשובה. הוא הטיח בשובניזם קשה הלבב לא אחת: "שלח את עמי ויעבדוני".
וכך מגלות הנשים שהחופש שלהן הוא בעצם עבדות מסוג אחר. והוא לא מגלה רגישות יתרה או הזדהות עם חיי האהבה שלהן. הוא יותר בקטע של הגשמה עצמית.
אם כך, יוצא שאין למערכות היחסים של אשת הקריירה המודרנית שום קשר לאהבה. כי הגבר שהן מחפשות בעצם צריך להיות האדם המתאים ביותר לאיזה "עובדיה" כזה או אחר. האהבה הופכת מבחינת הקרייריסטית לעוד חלק ריק בפאזל ההגשמה העצמית שלה, שאותו צריך למלא. כל מי שיכול להשתחל למשבצת שהקצתה לשם כך מוזמן פנימה. ואם לא - לא נורא. הפאזל ייראה לא רע גם בלעדיו.
בכל אשת קריירה יש אשה רגילה, פשוטה, חסרת מניירות וכמהה לאהבה. מין ציפור נפש קטנטנה ועדינה שאיזה "עובדיה" הצמיח סביבה חומות אימתניות והעמיד בשעריהן סלקטור אכזרי שמסנן את הבאים, כשבידו רשימת דרישות בלתי אפשרית. הציפור הקטנה ההיא מודעת היטב לשתלטנותו של ה"עובדיה" שלה. אין לה האומץ או הנחישות להכניע אותו, אך היא משוועת לאיזה נפוליאון שיצוץ משום מקום, יצור על החומות ויפיל אותן בתום קרבות קשים והמוני אבידות.
יש מתנדבים?
האימייל של קורטז
לפנייה לכתב/ת 
