על הצעות כשל מצגר חרבה ירושלים

אין כמו עשרה בטבת כדי לפרסם את רעיון העוועים של הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, בעניין יצירת ספרי יוחסין ממוחשבים לכל יהודי העולם, על מנת שנוכל לדעת, סוף סוף, מי נישא כדת משה וישראל ומי לא, מי בפנים - ומי בחוץ.

ולמה דווקא בעשרה בטבת? מי שמצוי בספרות התלמודית העניפה הדנה בשאלה "על מה חרבה ירושלים" יודע שהצעה כמו זו של מצגר עומדת בחלק נכבד מהסיבות שמנו חז"ל. 

כך למשל אחת הסיבות שהוזכרה היא על "שהעמידו דיניהם על דין תורה" - כלומר לא פעלו "לפנים משורת הדין". ההצעה של הרב מצגר מקצינה עד לרמות של גיחוך את הרצון לדון דין תורה את כל עם ישראל ברחבי העולם, לא פחות מכך.

אז נכון, יכול להיות שהרבנות לא מאתרת כל מי שלא נישא כדת משה וישראל. וכן, בהחלט יכול להיות שעם הדורות "הסתננו" לעם ישראל כל מיני שלא יכולים להוכיח את הייחוס שלהם עד דוד המלך, אבל איך אמר קרליבך המנוח? "ע-ם י-ש-ר-א-ל ח-י". למרות הכל. ומה שלא יודעים, לא הזיק אף פעם לאף אחד.

ועוד, הסיבה ההיסטורית שבעטיה הסכימו "אחינו החופשיים", ובראשם דוד בן גוריון, לקבוע הסדר חוקי המחיל את חוקי ההלכה בנישואין וגירושין על כל אזרחי ישראל ותושביה היהודים היתה, שאם לא כן - ניאלץ לנהל ספרי יוחסין עבור היהודים "הכשרים" בלבד. ההצעה הנוכחית כורתת את הענף שההסדר הזה יושב עליו, ופותחת פתח כפתחו של אולם לביטולו, ולהחלת הסדר של נישואין וגירושין אזרחיים. כך שגם דין התורה עצמו, לא ממש יוצא נשכר מהעסק הזה.

ומה עם ההשפלה?

הלאה. “לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה". צריך רק לנסות ולדמיין את התהליך הנורא של ההחלטה מי ייכנס לרשימה ומי לא, מי יקבל את ה"הכשר" של הרבנות ומי לא - כדי לקלוט את מימדי ההשפלה אותה יחוש כל מי שיישאר בחוץ. כל מי שחי את חייו במשך שנים ודורות כיהודי כשר, אבל פתאום החוקרים הפרטיים של הרבנות, חסרי בושת הפנים, מודיעים לו ש"אופס, חל שינוי בסטטוס שלך".

והאמת היא שלא צריך לדמיין. כי את כאבה של הקהילה האתיופית שנדרשה לעבור "גיור לחומרה" עם העלייה לארץ אנו חשים עד היום, ואת מחירה עשויה החברה הישראלית לשלם עוד שנים רבות.

ויש עוד. נאמר “לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה". נכון, ביטוי לא הכי ברור ונתון לפרשנות. לטעמי, אנשי אמנה הם אנשים אמיצים שנוקטים עמדה, עומדים מול הלכי רוח פופולריים ובוחרים לעתים בעמדה אחרת. יש להם עמוד שדרה ערכי ומוסרי, ומתוקפו, גם החברה פונה אליהם ורואה בהם סמכות. נו, כל מה שהרבנות הראשית והעומד בראשה כבר מזמן אינם.

איפה הרב?

את הסיפור על קמצא ובר קמצא, שבגללם חרבה ירושלים, כולם מכירים. וכמעט כל ילד יודע שמדובר בעצם בשנאת חינם, שהובילה להלבנת פנים קיצונית. אבל היתה שם גם שתיקתם של תלמידי החכמים. אלו שצפו בסיטואציה ולא קמו. לא מחו

נגדה. וכבר “אמר רבי חנינא - לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה". כולם שומעים, כולם רואים, אבל אף אחד שקודשי ישראל וערכי המוסר שלהם חשובים לו, לא קם ואומר עד כאן.

אז איפה היה הרב מצגר במאבק על השמיטה? בטיפול ברבנים החרדים שמרדו? איפה היו הרעיונות היצירתיים שלו בתיקי העגונות ומסורבות הגט? בכוונה הנואלת לבטל גיטין למפרע? בכל פעם שנדרש ממנו לקחת מנהיגות ולהביע עמדה- קולו נדם. והאמת? נוכח ההצעה האחרונה, אולי זה לא רעיון רע כל כך.