הטיל שלא היה

אחרי שעתיים ורבע הלם אגרופו של ראש הממשלה על השולחן. "רבותיי", הבהיר אריאל שרון לנוכחים, "זה החידוש החשוב והמרענן ביותר בתפיסת הביטחון של ישראל ב-20-10 השנים האחרונות. השתכנעתי בחיוניות הפרויקט ואני קובע עכשיו - זה יהיה! זה יהיה כי זה חייב להיות".

זה קרה ב-22 בינואר 2002. בחדר הישיבות של הממשלה התכנסו בשעת לילה שרון, מזכירו הצבאי, האלוף משה קפלינסקי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון הח"כ יובל שטייניץ, מפקד חיל הים האלוף ידידיה יערי, מנהל מפעל מל"מ של התעשייה האווירית יאיר רמתי, ובכירים נוספים. זו הייתה פגישה מחוץ לפרוטוקול, תוך עקיפת הדרגים הרגילים, במטרה למנוע את סיכולו של מה שנתפס בעיני מרבית המשתתפים כאינטרס ביטחוני ראשון במעלה.

בחדר הישיבות הוקרן מידע על אמצעי הלחימה שהתיימר לחולל מהפכה בשדה הקרב העתידי: טיל הלורה (Long Range Artillery), טיל קרקע-קרקע קטן, ארוך טווח אך מדויק, שניתן להציבו בים או ביבשה. הוא יהיה הטוב ביותר בעולם. אין למדינות ערב, ולמעשה לאף מדינה אחרת בעולם, שום יכולת להתמודד איתו. ויש עוד דבר אחד חשוב: הטיל הזה ייתר במידה רבה את הצורך במטוסים למטרות תקיפה במלחמה הבאה.

אבל תחקירני "7 ימים", רונן ברגמן ואריה אגוזי, מגלים שלמרות הוראתו החד משמעית של ראש הממשלה שרון, למרות העובדה שטיל הלורה פותח והוכיח את יכולתו בעשרות ניסויים, ולמרות העניין הרב שהודו ומדינות זרות נוספות גילו בו - לא הגיע עד היום אפילו טיל אחד לרשות צה"ל.

מי רצח את לורה? התחקיר המלא - בגליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"