קורסיקה: כחול בחוץ, ירוק בפנים

האי, כ-100 ק"מ ממערב לאיטליה, שייך לצרפת והתפרסם בזכות דמות גוצית שנולדה בו - נפוליאון בונפרטה. בקורסיקה מתגוררים לא יותר מ-260 אלף תושבים, ולמרות ממדיו הצנועים של האי (אורכו 180 ק"מ, רוחבו 80 ק"מ) קו החוף שלו משתרע לאורך כ-‭1,000‬ ק"מ, 300 מהם הם חופי רחצה שלווים. ומאיפה הירוק? 80 אחוז משטח האי הוא נוף יערות טבעי. פחות מ-15 אחוז תופסת אדמה חקלאית, ורק כ-2 אחוזים הם שטח בנוי.

רוב תושבי קורסיקה חיים בשתי הערים אג'קסיו ובסטייה. השאר, ב-300 כפרים הפזורים ברחבי האי. מזג האוויר הוא ים תיכוני ומסביר פנים לתיירים, מה שאומר שמש במרבית השנה. עם זאת, החורפים קרים מאוד, בעיקר בהרים, שם משַמרות הפסגות הגבוהות עטרות מושלגות עד חודש יוני. הטמפרטורה הממוצעת מינואר עד מארס היא 14 מעלות.

נפוליאון הוא לא הגיבור היחיד כאן. הקורסיקאים רואים בפסקואלה פאולי (מנהיג המהפכנים במאה ה-‭(18‬ את גיבורה האמיתי של קורסיקה. לחוקה הכתובה שאותה חיבר הייתה השפעה גדולה על מחברי חוקת ארה"ב.

1,000 קילומטרים של סלעים מפתיעים. האי קורסיקה (צילומים: הלן חזן)

שבילי רועים

קורסיקה הוא אי הררי - יותר מ-20 הרים מתנשאים כאן לגובה של יותר מ-‭2,000‬ מטרים מעל פני הים. הפסגה הגבוהה ביותר היא מונטה סינטו, ‭2,710‬ מטרים.

לחובבי טיולים רגליים מוצעים מסלולים יפים בשבילים החוצים יערות, מטפסים על פסגות הרים וממשיכים לאורכם של נהרות. שבילים אלה נועדו למיטיבי לכת בלבד. כזהו למשל שביל ‭GR-02‬ המוביל מגלינצנה שליד קלבי לקונצה שנמצאת כ-20 ק"מ מפורטו וקיו. אורכו של השביל 175 קילומטרים וזמן ההליכה הממוצע בו הוא 14 יום. מדי שנה מטיילים לאורכו של השביל כ-13 אלף אנשים.

מרבית השבילים באי מובילים מכפר נידח אחד לשני. מי שמבקשים לטייל באופן עצמאי בשבילים, חייבים להצטייד בכל הדרוש: מזון, שתייה, מכשירי ניווט וטלפון סלולרי.

כבישים יש, אבל מצבם עגום. חלק גדול מהם לא סלול, וברבים אחרים משתמשים רק הרועים ועדריהם. היות ש"כבישים" אלה מגיעים כמעט עד לפסגות ההרים, אפשר לטייל לאורכם וליהנות ממסלולים מרתקים שמספקים נופים מרהיבים: נהרות, יערות וסלעי גרניט בעלי מבנה מיוחד.

בהרי קורסיקה יש גם אתרים היסטוריים רבים. כך, למשל, באזור ניולו (עמק גדול גבוה בהרים) אפשר לראות שרידים מהתקופה הניאוליתית, מתקופת הברזל ועד לימי הביניים.

מבצרים עתיקים

החוף של קורסיקה כולל ‭1,000‬ קילומטרים של סלעים מפתיעים ביופיים וחוף רחב מכוסה חולות זהב זרועים מערות. למעוניינים לצעוד לאורך החופים מומלץ השביל סביב קפ-קורזה. אפשר לצאת ממלינג'יו בחוף המזרחי ולהגיע אל הנמל הקטן והמקסים של ברקג'י, שם כדאי מאוד לשהות במלון "ג'ירגליה‭."‬ בדרך אפשר לראות לא רק נופים שובי עין, אלא גם מגדלים ושרידי מבצרים עתיקים מהתקופה שבה שלטה גנואה באי. כמו כן ניתן לבקר באי הקטן אלבה, לשם הוגלה נפוליאון.

מצודה תלויה בין בסטייה לאג'קסיו

בכל מקרה, אם מסיירים בהרים או בחופים, כדאי לזכור שבקורסיקה לא פוגשים בתשתית התיירותית האופיינית כמעט לכל מדינה באירופה: לא מסעדות, לא פונדקים וגם לא בתי מרקחת. לעזרת המטיילים העצמאיים נרתמות חברות המטפלות בצורכיהם.

כזו למשל היא חברת "מונטנייה אין ליבריה" באג'קסיו, שמציעה מספר רב של טיולים מודרכים, עם לינה בבקתות רועים או בבתי מלון נוחים. חברת "קלינזנה" מארגנת גם טיולים על חמורים. חברת "טרה אין קורסה" מארגנת במקביל רכיבה על אופני הרים, טיפוסי סלעים וחתירה בסירות קאנו. מתאים לצעירים בעלי כושר טוב.

אתרי סקי

קורסיקה זה אומנם לא האלפים, אבל בשביל אלה שרוצים משהו שונה מהסקי באוסטריה, איטליה או שווייץ, מציע האי שלושה מרכזי סקי, ורג'יו, גניזוני-קפנלה ואנדזה, שאליהם מגיעים מדי חורף כ-40 אלף תיירים. גניזוני-קפנלה, בגובה ‭1,600‬ מטרים, מציע שלוש מעליות ושלושה מסלולי גלישה. חדר בבתי המלון בסביבה עולה כ-50 יורו לאדם ללילה.

דיג וסוסים

הצלילה היא ענף ספורט פופולרי מאוד בקורסיקה. לרשות המתעניינים עומדים לא פחות מ-82 מועדוני צלילה המציעים שירותים מגוונים. המפורסם שבהם הוא "סטרסו‭,"‬ קרוב לקלבי. מדריכים מנוסים מציעים כאן הדרכה למתחילים ולמתקדמים. במקום עומד מגדלור עתיק המשמש אכסניה זולה יחסית לאלה המעוניינים ללון באתר לא שגרתי.

השיט והדיג הם שני ענפי ספורט חביבים במיוחד על תושבי המקום, וגם על תיירים. מועדון השיט הגדול ביותר נמצא בקלבי ואפשר לשכור בו ציוד, סירות ומפרשיות מסוגים שונים, ולהירשם לקורסים. האופנה האחרונה היא Flysurf‬ שיט בעזרת עפיפון. מועדוני שיט נוספים נמצאים בבסטייה, באג'קסיו ובסולנזרה.

חובבי הרפתקאות יכולים לבלות גם בגלישה ימית, בטיפוס על סלעים או בשיט בסירות קאנו בנחלים המקציפים. להרפתקנים מוצעת רכיבה על סוסים בהרים (רכיבה לא קלה, דורשת מיומנות ואומץ‭.(‬ הסוסים הקורסיקאים הם נמוכים (כמטר וחצי‭,(‬ חזקים מאוד ורגילים לטפס בהרים. מועדון רוכבי סוסים קיים בכל עיר או עיירה בקורסיקה.

מעגן יאכטות למרגלות ההרים 

יין וגבינות

הקורסיקאים גאים ביינות שלהם, ויש מבחר נאה. באי פועלים כ-300 יצרני יין. שתייה היא עניין של מסורת שמנהגים רבים נקשרו בה. פתגם קורסיקאי אומר: "זה ששותה רק מים - סופו שיחטוף צפרדעים בבטן‭."‬ אזורי הכרמים, שבהם יש גם יקבים, הם אג'קסיו, קלבי, קאפ קורסה, פיגרי וסריינה.

בקורסיקה מייצרים את נקניקי חזיר הבר המפורסמים והטובים בעולם. מי שטעם פעם את הפרושוטו (שינקן דל שומן מחזיר בר) לא יכול להיגמל. המטבח הקורסיקאי ידוע מאוד גם בזכות בשר העגל הטעים שלו. את הניחוח המיוחד של הבשר מסבירים המומחים בצמחייה העשירה שהעגלים ניזונים ממנה.

גם לתעשיית הגבינות הקורסיקאית אין במה להתבייש. יש באי לא פחות מ-120 יצרני גבינה, מכל סוג העולה על הדעת ועל החך. עיקר הייצור הוא מחלב עיזים ומחלב כבשים. מוצר טיפוסי הוא גבינת ברוצ'יו, שמזכירה את גבינת הקוטג' שלנו, אך טעמה מודגש יותר. הקורסיקאים משתמשים בה לדברי מאפה כמילוי.

ואי אפשר לדבר על מטבח קורסיקאי בלי להזכיר את שמן הזית המעולה המיוצר באי, כמו שאסור לוותר על מאכלים מקומיים המבוססים על ערמונים. מאות אלפי עצי ערמונים גדלים באי, וכל שנה מתקיים יריד ערמונים בעיר אביזה. האי מצטיין גם בדבש משובח, מרביתו מצוף של צמחי בר.

איך מגיעים

האי הוא חלק מצרפת, לכן מומלץ לטוס בחברת התעופה "אייר פרנס" או בחברה הקורסיקאית "ס.ס.ס.מ‭."‬ מומלץ ביותר להגיע בטיסה לפריז, למרסיי או לניס, ומשם לטוס לקורסיקה. יש גם טיסות מרומא, אך במקרה כזה תעברו פעמיים ביקורת גבולות, באיטליה וגם בקורסיקה.

מרבית המבקרים מגיעים לקורסיקה במעבורת. קיים שירות מעבורות קבוע מניס ומטולון, ובאיטליה יוצאות המעבורות מסבונה ומליבורנו. בשנים האחרונות הוכנסו לפעילות מעבורות חדישות, והיום מגיעים ממרסיי לקורסיקה בשעתיים. במעבורות הישנות הכרטיסים זולים יותר, אבל ההפלגה נמשכת כעשר שעות.

באי עצמו אפשר לטייל בנוחות ברכב שכור, ברכבות ובאוטובוסים.