חשמלית ושמה היסטוריה

מה עומד מאחורי האופנה הנוכחית סביב מכונית חשמלית שאינה מזהמת כלל? כמו תמיד במקרים כאלה, הרעש התקשורתי סביב העניין, עשוי להשכיח שמדובר בסיפור ישן-נושן. כלי רכב מונעי חשמל נמצאים איתנו מאז 1835, וכארבע שנים מאוחר יותר, נעשה שימוש במנוע חשמלי לצורך הנעת רכב לכל דבר ועניין. במקום סוסים, כמובן.

מדוע אם כך מוכרים לנו היום את הרעיון כחדשני ופורץ דרך? וחשוב מכך, אם המכונית החשמלית הייתה כאן משחר ימי ההיסטוריה המוטורית, וכיום מציעה פתרון סביבתי לפליטת מזהמים רעילים לעומת מנועי בנזין מוכרים, למה היא עדיין נחשבת כלא כדאית לייצור ושיווק?

החשמלית של סטודבייקר. "לא צריך נהג מקצועי, מתאימה לכל בני המשפחה" - ובמילים אחרות: לא רק לגברים

על שאלת השאלות שמעסיקה את כולנו (מתי תיוצר כאן אחת) אין לנו עדיין תשובה. לשאלות האחרות יש בהחלט הסבר. הנה הוא לפניכם.

הפתרון שלפני הבעיה

בין השנים 1832 ל-1839, למעשה טרום עידן המוטוריקה הפרטית, עלה רעיון מבריק במוחו של בחור סקוטי בשם רוברט אנדרסון. הוא החליט לבנות אמצעי תחבורה שלא ידרש לסוסים בחזיתו לצרכי הנעה. הכרכרה הבסיסית, זו שנגררה על-ידי בעל החיים, השתחררה מהרצועות וזכתה למנגנון כוח עצמאי, חשמלי. באותו זמן, אנדרסון היה ודאי גאה מאוד ביצירתו. אך כמה שיהיה מרוצה מהישגו הטכנולוגי, לבטח לא היה לו מושג כי בעתיד הרחוק, הרעיון הזה עשוי לשמש כאחד הפתרונות העיקריים להצלת כדור הארץ מחיסול מוחלט.

מספר שנים מאוחר יותר, הומצא כבר אמצעי תחבורה חשמלי משופר. הפעם היו אלה האמריקני תומס דרנפורט, יחד עם הסקוטי רוברט דוידסון. השניים החליטו ב-1842 להתקין ברכב סוללות, ולמעשה הניחו את הבסיס לרעיון המכונית החשמלית המתקדמת של היום. אט-אט הפכה ההמצאה למוכרת, ומדענים החלו לבדוק את אפשרות הפיתוח של סוללה משופרת. עם קיבולת גבוהה יותר, ויכולת אספקת חשמל עדיפה.

צרפת ובריטניה יכולות לרשום לעצמן הישג נוסף בספרי ההיסטוריה של האנושות. אלה המדינות הראשונות שתמכו בהתפתחות כלי רכב חשמליים. הן באופן עקיף, והן ישיר. מכוניות חשמליות עלו לקראת סוף המאה על הכביש בהמוניהן (יחסית כמובן), ומשפחות אמידות העדיפו כבר אז את הייחוד שבהנעה חשמלית, על-פני השימוש במנוע רגיל, רועש ומעשן.

כבר בראשית ימי המכונית - הייתה לנו הזדמנות להיפטר מהבנזין. אבל פספסנו אותה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

לקראת 1895, החל הרכב החשמלי לצבור תאוצה גם בארה"ב. רכב תלת-גלגלי חשמלי עלה על הכביש, ואליו הצטרף גם רכב שהציע מקום ללא פחות משישה נוסעים - המון במונחים של אז. שנתיים מאוחר יותר, הוקם בניו יורק צי מוניות חשמליות. עוד שנתיים חולפות, וב-1899, מהעבר השני של האוקיינוס, קובע קמיל ג'נאטסי הבלגי שיא מהירות עולמי, כאשר האיץ את הרכב החשמלי שבנה ל-170 קמ"ש. 

"תרצה בנזין, חשמל או קיטור?"

כלי הרכב החשמליים, כמו קרובי משפחתם המוטורית, היו באותם ימים לא הרבה יותר מכרכרות רעועות. למשל ה"פנתיאון" משנת 1902, רכב חשמלי בעל טווח נסיעה של כ-30 ק"מ בלבד, מהירות מרבית של כ-22 קמ"ש ותג-מחיר של כ-2,000 דולר. לא זול, אך לא יקר במיוחד.

מחד, מכוניות הבנזין של פעם היו רעשניות, רועדות, מותנעות באמצעים מסורבלים ובעלות מנגונוני החלפת הילוכים ובלימה כה לא נוחים, עד כי נדרש לא רק ניסיון רב בתפעול הכלי, אלא גם יכולת אקרובטית וקואורדינציה לא מבוטלת. מצד שני, הן היו זולות יותר. אלטרנטיבה נוספת בדמות רכב קיטור הייתה נוחה יותר לשימוש, אך טווח הנסיעה היה קצר מדי, החלפת המים הייתה מסורבלת, וזמן החימום - עד 45 דקות בבקרי חורף קרים - היה כמובן ארוך בהרבה.

מה הרג את המכונית החשמלית?

בשנת 1904, שליש מכלל המכוניות בשיקגו, בוסטון וניו-יורק היה חשמלי ולחלוטין לא מזהם. אתם קוראים נכון, שליש. ב-1912, עמד מספר כלי הרכב החשמליים בארה"ב על 30,000 יחידות. מכוניות, משאיות, אוטובוסים. אותה שנה - לפני כמעט מאה שלמה, להזכירכם - הייתה שנת-שיא לרכב חשמלי. התחרות הייתה בשיאה ורק הלכה ותפחה, ונדמה היה שאין סיבה שלא נראה מכוניות כאלה נוסעות להנאתן יותר ויותר בכבישים שהחלו להמתח על-פני הגלובוס. ואז, באותם ימים, החלה גם ירידה מהירה בפופולריות.

יקירתי, זכרת להטעין הלילה? (צילום אילוסטרציה: ויז'ואל/פוטוס)

הסיבה הראשונה והחשובה לכך, הייתה גילוי מאגרי נפט גדולים בטקסס. מחיר הבנזין, שהיה נמוך גם כך, הפך לנמוך עוד יותר בארה"ב. סיבה נוספת: בסביבות מלחמת העולם הראשונה, החלה אמריקה לפתח את רשת הכבישים הבין עירוניים שלה. תושבים יצאו מהערים לפרברים, ודרשו טווח נסיעה גדול בהרבה. החשמליות של אותם ימים פשוט לא עמדו בכך. וסיבה שלישית - המכוניות החשמליות של אותם ימים יועדו בכל זאת לבעלי המאה. כך עוצבו, אובזרו ותומחרו. תג-מחיר של כ-3,000 דולר באותם ימים לא נשמע הרבה מדי כיום, אבל במחיר משולש מרכב בנזין ממוצע, לא העיה לרכב החשמלי עתיד. הציבור לא רצה לשלם.

ואז הגיעה המכה האחרונה. הנרי פורד העלה על פס ייצור הרכב הראשון בעולם את מודל T. מחיר מכונית בנזין חדשה צנח עוד יותר. החשמלית הפכה לזן נכחד.

ואז היא חוזרת?

בשנת 1935, רשמו לעצמכם, הופסק לחלוטין ייצור כלי רכב חשמלי. למעשה, במהלך רבע מאה, עד שנת 1960, לא הוצעה אף מכונית חשמלית ולא מזהמת למכירה. בשנים שאחר כך נעשו מספר ניסיונות, ופה ושם היו גם הצלחות קטנות בקנה-מידה מקומי בעיקר. המכונית החשמלית לא שינתה את הכיוון, והמשיכה לקסום בעיקר לאלה שרצו בה משיקולי ייחוד ויוקרה. איכות סביבה? מי שמע על זה בכלל? 

בשנת 1997 חזרה החשמלית לחיים עם ה-GM EV1. אבל חייה היו קצרים במיוחד - ובעיקר שנויים במחלוקת

למעשה, המכונית החשמלית כאלטרנטיבה ראויה והגיונית למכונית הבנזין, חזרה לעולם הרכב רק ב-1997, אז שווקה במספרים זעומים ה-EV1 החשמלית של ג'נרל מוטורס. זו נמסרה ללקוחות בעסקאות ליסינג בלבד, ובתום תקופת החכירה הוחזרו כל 660 היחידות ל-GM, והושמדו.

הסיבות לכך רבות. החל מתאוריות קונספירציה ועד לבעיות בתכנון המכונית - הייתה קטנה מדי, טווח הנסיעה היה קצר ומחירה היה גבוה. גם המודעות לאיכות הסביבה הייתה אז רק בחיתוליה, ומעטים רצו להשקיע כסף רב בטכנולוגיה בתולית, שעה שמחירי הדלק נמוכים. הכשלון הכלכלי הצורב של ג'נרל מוטורס, עצר את המשך פיתוח החשמליות לא רק באמריקה, אלא עיכב אותו בעולם כולו.

ניצוץ נוסף של תקווה, כזה שנראה כמו מוביל לעתיד חשמלי וירוק יותר, הוצג ב-1997 גם בצד השני של האוקיינוס. קוראים לו טויוטה פריוס וכולכם כבר מכירים אותו. אפשר לומר כי הפריוס, עם מערכת הנעה היברידית (בנזין, וגם חשמל), מעניקה למעשה פתרון לבעיות הטווח ואפשרות הטעינה של מכונית מודרנית. אלא שבפריוס, כמה שתהיה נקייה יחסית, יש עדיין מנוע בנזין לכל דבר ועניין. היא אמנם חסכנית ומזהמת במשורה, אך זה עדיין לא מספיק.

מה זה אומר לגבי העתיד, ואיך מתבטאת הטכנולוגיה החשמלית במכוניות כיום? על כל אלה בפרק הבא.

אבי פלג הוא חבר במועדון "אספני הרכב הארצישראליים"