אל בורות המים: מסע ספארי בנמיביה

אטושה היא אחת משמורות הטבע הגדולות והמגוונות באפריקה. בשמורה, שגודלה כגודל מדינת ישראל כולה, חיים בעלי חיים רבים ומגוונים, צמחוניים וטורפים, בהם ג'ירפות, עדרי גנו, צבאים, זברות, פילים, קרנפים, צ'יטות, נמרים ויותר מ-300 אריות.

פירוש השם אטושה הוא "מקום המים היבשים", על שם אגם מלח יבש הנקרא אטושה פאן (Etosha Pan), הממוקם באמצע השמורה. האגם, המהווה כשליש משטח השמורה, נראה כמדבר מלח צחיח בעונה היבשה, אך בעונת הגשמים מתמלא האגם במים בתוך ימים ספורים ומושך אליו אלפי עופות מים.

הגענו אל שערי השמורה לאחר נסיעה של חמש שעות ברכב שכור מווינדהוק, בירת נמיביה, על כביש אספלט סלול היטב. בכניסה יש להירשם אצל הריינג'רים והתשלום עבור השהייה מתבצע כל לילה בשטח הקמפינג. מחנה האוהלים הראשון אליו הגענו נקרא "אוקאוקואג'ו" (Okaukuejo) - זהו מחנה אוהלים ענקי בו מתחם של חנויות, נקודות מידע לתיירים, בריכה, לודג'ים מסודרים ללינה, שטח להקמת אוהלים והכי חשוב: בור מים ענקי המואר בלילה, סביבו מוקמו ספסלים שמהם ניתן לצפות בנוחות בבעלי החיים.  

היישר מתוך סרט מצוייר

לאחר רישום ותשלום באתר הקמפינג, קיבלנו לוח זמנים מסודר ויצאנו לסיור ראשון בשמורה לפני השקיעה, שכן חוקי המקום מאפשרים לטייל בשמורה רק בין הזריחה לשקיעה ומחייבים להישאר במחנה האוהלים בלילה. השמורה משולטת היטב וישנם שבילי עפר שמובילים לכל אחד מבורות המים האטרקטיביים. על הדרך הראשית צפינו בעשרות ראמים, תנים, זברות, גנו ואנטילופות.

הבור הראשון אליו אנו מגיעים נראה להפתעתנו כשלולית מים קטנה אותה חולקים באופן תמוה שלושה פילים מכוסים אבק לבן, עדר ג'ירפות וזברות. הסיטואציה המוזרה נראית כאילו נלקחה היישר מסרט מצוייר. בדרך חזרה למאהל אנו

מזהים בצד הדרך גירית דבש, בעל חיים ייחודי, אותו חיפשנו רבות בשמורות קודמות באפריקה. גירית הדבש מסוגלת לטרוף נחשים ארסיים ביותר, שרעלם ממית בעלי חיים אחרים (כולל בני אדם) בדקות ספורות. הגירית מוזכרת בספר השיאים של גינס בתור בעל החיים האמיץ ביותר, וישנם מקרים בהם מתועדות גיריות דבש המעיזות לחטוף את הטרף ממספר אריות צעירים.

לפנות ערב שבנו למחנה האוהלים אוקאוקואג'ו, לאחר הקמת האוהל ופריסת הציוד אנו ממהרים לעבר בור מים נוסף שנמצא בקרבת מקום. על גבי משטח יצוק בטון מתאספים עשרות תיירים, מדריכים וצלמי טבע כולם מתכוננים להצגה הגדולה של הערב: "סרט טבע בהילוך איטי בבור המים של מחנה אוקאוקואג'ו". "בבור הזה", הסביר לי אחד הריינג'רים בשמורה, "קודם כל מגיעות הזברות, לאחר מכן מגיעות הג'ירפות ובמערכה האחרונה יש סיכוי טוב לראות קרנפים!". בקרבת הבור התרוצצו מספר סנאים שחיפשו תשומת לב.

בצורה מסודרת, קבוצות סדורות, הגיעו בעלי החיים לשתות מן המים. כולם נראים כחוששים ליפול לטרף בזמן הרוויית צימאונם. בתחילה פוקד את הבור עדר של זברות אחריהן הגיעו אנטילופות ולבסוף הג'ירפות. בין לבין הגיעו לבקר חזירי יבלות, תנים, שועלים ואלפי ציפורים.

בסוף הגיע גם חזיר היבלות

עבורי אין מראה מלבב יותר מג'ירפה הכורעת ברכיה על מנת לשתות מים - מבחינת הג'ירפה, זו התנוחה הפגיעה ביותר ועל כן לעיתים חולפות עשר דקות תמימות עד שהג'ירפה הראשונה כורעת ברכיה ושותה.כדי להתגונן מפני טורפים, כמו אריות, חלק מהעדר נותר על המשמר (עוצמת בעיטה של ג'ירפה עשויה לשתק אריה, על כן ברוב המקרים שני אריות לפחות ינסו לתקוף ג'ירפה במידה והם ממש רעבים...)

הזדמנות נדירה לצפות בקרנפים

בסביבות השעה שמונה בערב, עבר סרט הטבע לשלב של "הגדולים": באיטיות מורטת עצבים ובזהירות פסעו לעבר בור המים חמישה קרנפים. אחד "לבן" וארבעה "שחורים" (שתי אימהות ושני גורים בצמוד אליהן). ה"קרנף לבן", הוא קרנף רחב שפה ובשל שיבוש בין המילים wide (רחב) ל-white (לבן) הוא נקרא באפריקה "קרנף לבן". לפי אותו "היגיון" מגוחך קרנפים צרי שפה נקראים קרנפים שחורים.

השלב של ה"גדולים" - הקרנפים באים

הקרנפים השחורים נחשבים לנדירים יותר בשמורות מזרח אפריקה, אך בשמורת אטושה הם נפוצים יותר ודווקא הלבנים הם במיעוט - חמישה בלבד. הקרנף השחור קטן יותר במימדיו והוא מלכך עלים, לכן שפתו צרה יותר. הקרנף הלבן בעל השפה הרחבה גדול יותר והוא נוהג לאכול מהקרקע.

אטושה היא אחת השמורות בה יש סיכויים טובים ביותר לצפות בקרנפים בטבע. כיום נותרו רק אלפים ספורים של קרנפים באפריקה, לאחר שבעבר הם ניצודו באכזריות בשל חשיבות הקרן באמונתם של תושבי מזרח אסיה. הם מאמינים כי החומר ממנו עשויה הקרן תורם לחיזוק כוח הגברא, אך מיותר לציין כי אין באמונה זו ממש - הקרן עשויה שיער נוקשה ותו לא. כיום מצויים הקרנפים בשמורות טבע באפריקה תחת השגחה קפדנית ופיקוח בכדי למנוע כל פגיעה בהם. בשנים האחרונות אף נהוג להרדימם ולהסיר את הקרן בכדי למנוע כל רצון להמיתם בגללה.

בתום ההצגה הלילית, מסופקים בעיקר מהמערכה האחרונה, גיששנו דרכנו באפילה לעבר האוהל. שלושה תנים חיטטו בפחי הזבל בסמוך לאוהל שלנו ובשעות הלילה המוקדמות נשמעו שאגות רמות של אריות. למחרת בבוקר התעוררנו לקולו של אותו רעש בדיוק.

מרדף מול עינינו הפעורות

שעות הבוקר המוקדמות הוא הזמן הטוב ביותר לצפות בבעלי החיים בפעילות. בשעות החמות יותר של היום מעדיפים בעלי החיים למצוא מסתור מקרני השמש היוקדות. במהרה ארזנו חפצינו ויצאנו אל הדרך, לאחר נסיעה קצרה הגענו לבור מים בו שכבו בנחת שתי לביאות ואריה זכר צעיר.

במרחק “בטוח" מהאריות עמדו ראמים ומספר אימפלות קטנות ממשפחת האנטילופות. הלביאות שיחקו ביניהן במרחק קצר מאתנו משחק שנראה כמשחק של גורי חתולים. בשלב מסוים, אל מול עינינו הפעורות, התפתח מרדף אחר אחד הראמים שככל הנראה החליט להתגרות במזלו. אחת הלביאות ניסתה לדחוק את הקורבן לעבר השביל הראשי (אותו חסמו רכבים של תיירים) בעוד השנייה איגפה מהכיוון השני.

אימפלות קטנות ממשפחת האנטילופות

הראמים נפוצים בשמורת אטושה וידועים בכך שהם לעיתים הורגים אריות בעת ניסיון (כושל) של האריה לצוד אותם, זאת תוך כדי שיפודו על הקרן הארוכה והחדה שלהם. המרדף בו צפינו נגמר ללא פגע, למזלו של הראם. נראה כאילו הלביאות לא טרחו להשקיע מאמצים רבים בציד והעדיפו לחזור במהרה למקום מרבצן.

משם, המשכנו בדרכנו לכיוון המחנה השלישי והאחרון (על הדרך הראשית) שנקרא "נמטוני". בדרך עברנו במחנה "האלאלי", הנמצא במרכז השמורה, למנוחת צהרים ולצפייה בבור המים המפורסם שבו. יחד איתנו, הרוו את צימאונן יותר מ-200 זברות שאליהן הצטרפו חזירי יבלות, אנטילופות ותנים.

את הדרך לנמטוני המשכנו לאחר ארוחת צהרים בתקווה שהשמש החזקה תחוס עלינו בהמשך הנסיעה. תוך כדי נסיעה לעבר בור מים בקרבת מקום, זיהיתי שלוש לביאות צמודות לשביל בו אנו נוסעים. זו הייתה חוויה שונה וקצת מלחיצה, מכיוון שהיינו ממש קרובים ללביאות וללא שום מדריך ברכב, וגם בעיקר משום שהחלון החשמלי שלי ברכב, מצא זמן מצוין "להיתקע" בעודו פתוח לרווחה. הלביאה הקרובה לשביל רבצה תחת עץ, כשני מטר מאתנו ומדי פעם היא קמה והתיישבה בשנית תוך כדי נעיצת מבט ממוקד בנו. המפגש המלחיץ מילא אותנו באדרנלין, ונגמר למרבה המזל, ללא נפגעים.

הפתעה, רגע לפני הסוף

לעת ערב הגענו לאתר הקמפינג נמטוני, שם אצנו רצנו לבור המים והספקנו להנות משקיעה רומנטית כשברקע מספר ג'ירפות בוחנות את המתרחש. עם החשיכה הגיעו לבור עשרות רבות של פילים להרוות את צימאונם.

בבוקר גילינו שיש נמיות החיות דרך קבע במחנה אוהלים של התיירים. הן מתגוררות בקן טרמיטים נטוש ומעבירות את שעות הבוקר בחיפושים אחר תולעים ולטאות במדשאות של המאהל. 

נמיות בקן הטרמיטים

בבור המים האחרון בו ביקרנו, התמזל מזלנו לצפות בעדר אנטילופות מסוג קודו (Kudu) ואף באנטילופה הגדולה ביותר שנקראת אילנד (Eland). בדרכנו החוצה משערי השמורה כמעט חטפנו בעיטה אחורית מג'ירפה שחשה שהרכב שלנו קצת יותר מדי קרוב אליה. 

במרחק קילומטר אחד משער היציאה זיהינו שישה אריות נחים את מנוחת הצהריים שלהם תחת עצי שיטה בצד הכביש. הם כנראה היו שבעים דיים, מכיוון שמטרים ספורים מהם שכבה ללא רוח חיים ג'ירפה שקיפחה את חייה לא מכבר. את המידע על מקום מרבצם של האריות מצאנו רגע לפני שעזבנו את הקמפינג בנמטוני בספר מטיילים שנועד בדיוק לשם כך.

• לאתר של עינב ברזני