אם לא תעמוד בהוראות החוק - נשנה את החוק

תאגיד המיחזור אל"ה לא הצליח השנה להגיע ליעדי איסוף המיכלים שנקבעו לו, אך לא ידרש לשלם את הקנס שקבוע בחוק למקרים כאלה. הסיבה: חברי ועדת הכלכלה אישרו היום (ב') להפחית רטרואקטיבית את יעדי האיסוף שהוצבו לתאגיד מ-85 אחוז ל-66 אחוז בלבד.

תקנות חוק הפיקדון קבעו כי השנה יידרש תאגיד המיחזור לעמוד ביעדי איסוף של 85 אחוז. כבר באפריל העריכו בתאגיד המיחזור שלא יצליחו לעמוד ביעדים ופנו לשר להגנת הסביבה - המופקד על החוק - כדי שיקל עליהם. המשרד הסתייע בחברה חיצונית שהעריכה את יכולתו של התאגיד לעמוד ביעדים, ועל פי ממצאיה פנה היום (ב') השר גדעון עזרא לוועדת הכלכלה כדי שתאשר את בקשת התאגיד.

"אני מבקש מהועדה לאשר את יעד האיסוף החדש, שכן למרות כל הקשיים וההפחתות שנעשות כל שנה, אי אפשר להתכחש לכך שהחוק עושה את עבודתו ולא רואים את הבקבוקים בציבור, הגם שאפשר להתווכח על הדרך", אמר עזרא בדיון.

יושב ראש הוועדה, ח"כ גלעד ארדן (ליכוד), תמך בעמדתו: "כל חברי הכנסת מאוחדים בצורך להעלות משמעותית את אחוזי המיחזור... (אך) עקב טעויות העבר בחוק הפקדון המצב אינו כזה. כיוון שרואה חשבון שבדק את התאגיד קבע שאם לא נפחית את יעד המיחזור השנה התאגיד עלול להתפרק בשל הקנס הגדול שיושת עליו, אין ברירה אלא לאשר את בקשת השר".

"משמעות ההחלטה היא שלא ייאספו כ-100 מיליון מיכלי משקה, ולא ייגבו 50 מיליון שקלים שהתאגיד היה אמור לשלם כקנס", אמר בדיון גלעד אוסטרובסקי, מעמותת "אדם טבע ודין". אוסטרובסקי ציין כי את כספי הקנס אמור היה המשרד להשקיע בתשתיות איסוף לטובת הציבור, וכינה את התקנה החדשה "גזילה של כספי הציבור והעברתם לכיסי התאגיד".

אוסטרובסקי מחה בדיון גם על המסר שעולה מהחלטת הוועדה, שמשנה את לשון החוק בדיעבד. הוא ומתנגדים אחרים לשינוי התקנה טענו בדיון כי בפועל, יעדי איסוף הבקבוקים נגזרים על-פי יכולתו של התאגיד, ולא על-פי רצונו של המחוקק.

יושבת ראש תאגיד המיחזור, נחמה רונן, אמר בדיון כי במצב הנוכחי אין לתאגיד אפשרות להגדיל את יכולת איסוף המיכלים שלו. בתגובה השיב לה אוסטרובסקי - "אם התאגיד לא יכול לבצע את העבודה, שיפנה את מקומו". 

התאגיד אינו עומד ביעדים מ-2002

תאגיד המיחזור הוקם על ידי חברות המשקאות על מנת לנהל את מערך איסוף המיכלים עליהם חל חוק הפיקדון - מיכלים שעבורם משולם דמי פיקדון של 25 אגורות. דמי הפיקדון המשולמים ליצרנים וליבואנים מועברים לתאגיד והוא מחזיר אותם לצרכנים, ואחראי על איסוף, מיון והעברת המכלים למיחזור.

כדי לתמרץ את התאגיד לעמוד ביעדי איסוף הולכים וגדלים, ולהביא למיחזור מירבי של מיכלי המשקה, קבע החוק כי אי-עמידה ביעדי האיסוף תגרור קנס בגובה כפל פיקדון (דהיינו 50 אגורות), על כל מיכל משקה מתחת ליעד. קנס זה אמור להיות מועבר לקרן הניקיון במשרד להגנת הסביבה.

אלא שבפועל תאגיד המיחזור אינו עומד ביעדי האיסוף שנקבעו לו משנת 2002. בשנה זו נקבע לתאגיד יעד איסוף בשיעור של 60 אחוז אך בפועל הוא הצליח לאסוף רק 35 אחוז; בשנת 2003 נקבע יעד איסוף בשיעור של 70 אחוז אך בפועל האיסוף עמד על 62 אחוז; כך היה גם בשנים שלאחר מכן. למעשה, ניתוח שהכין גוף מקצועי עבור המשרד להגנת הסביבה העלה כי בחוק הקיים יש כמה כשלים המונעים עמידה ביעדי האיסוף שקבע המחוקק. 

אחד הכשלים הוא תקרת שיעור האיסוף: חישוב העלויות מעלה כי באופן אבסורדי, אם יגדיל התאגיד את שיעור האיסוף מעל ל-72 אחוז, הדבר יגרום לו גירעון תפעולי. כשל נוסף נמצא בעובדה שהתאגיד פועל כמונופול ואינו נתון ללחצי השוק. יתרה מכן, עובדת היותו מונופול מעניקה לתאגיד גם עמדת כוח מול המדינה, שכן אם ייסגר - לא יהיה אף גוף שימלא את מקומו ולא ניתן יהיה לקיים את החוק.

אז האם אי פעם יצליח התאגיד לעמוד ביעדים שהציב לו המחוקק. מסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שהוגש לחברי הוועדה, מעלה תמונה עגומה. "במצב זה, התאגיד פונה למדינה בבקשות חוזרות לקבל הקלות בטענה (שאינה מופרכת), שאם לא יקבל אותן יפשוט את הרגל, והמדינה נאלצת להיענות לבקשותיו".