מסע על מי מנוחות: קמבודיה מתעוררת לחיים

למרות שקמבודיה מושכת אליה מדי שנה כמיליון תיירים, היא עדיין מזוהה יותר מכל עם מעשי אכזריות וטבח שבוצעו בתחילת שנות ה-70 על ידי שלטון הקמר רוז'. אבל המטיילים המגיעים אליה היום זוכים לטיול קסום, מלא בהיסטוריה ובנופים מוריקים של של יערות עד טרופיים, בחופים תכולים במפרץ תאילנד, והחשוב מכל - קומפלקס המקדשים הגדול והנפלא באנגקור.

קמבודיה גובלת בתאילנד ממערב ובלאוס מצפון, רצועה ארוכה של וייטנאם סוגרת עליה ממזרח, והים הסיני נמצא מדרום. במדינה ששטחה כ-180 אלף קמ"ר (פי תשע ממדינת ישראל) חיים כ-14 מיליון תושבים, מתוכם כ-60 אלף נזירים. 

זוהי אחת המדינות הקטנות והקסומות במזרח הרחוק. למרות, ואולי אפילו בגלל, העוני הכבד השורר במדינה, אפשר לפגוש בה את האנשים האדיבים, הביישנים והחייכנים ביותר במזרח אסיה.  

הזריחה המרהיבה באנגקור ואט (צילומים: עינב ברזני)

מתעוררת מהתרדמת

נסיעה מפרכת מהגבול התאילנדי, על אחת הדרכים הגרועות ביותר ביבשת, מובילה לסיאם ריפ, הממוקמת כשישה ק"מ דרומית למקדש אנגקור ואט המפורסם. פירוש שם העיר הוא "סיאם הובסה" - ואין ספק שמדובר בשם תמוה למדי לעיר השוכנת על הגבול התאילנדי, לשעבר סיאם. זאת גם בנוסף לעובדה שתאילנד היא בכלל זו שהביסה את קמבודיה ושלטה באזור אנגקור וסיאם ריפ בין השנים 1794-1907. 

העיר היתה רק כפר קטן ומנומנם לפני שהחוקר הצרפתי אנרי מואו פירסם את ספרו מסע בסיאם וקמבודיה, אך מאז ועד סוף שנות ה-60 של המאה הקודמת צמחה העיר בקצב מסחרר.

היא הפכה ליעד המתוייר ביותר באזור, אליו הגיעו מבקרים חשובים ומפורסמים כמו ג'קי קנדי וצרלי צ'פלין.

בזמן מלחמת האזרחים ואחריה, שקעה העיר כמו קמבודיה כולה בתרדמת עמוקה, ומתחילת שנות ה-90 החל תהליך של התאוששות וזרם תיירים קבוע זורם אל העיר. כיום, סיאם ריפ מספקת מקומות לינה לאלפי התיירים הפוקדים את מקדשי אנגקור מדי יום.

במשך היום, רגע לפני שנכנסים למקדשים העתיקים כדאי להסתובב מעט בעיר בין הפגודות הציוריות הפזורות בה. נקודות תצפית שונות מציעות תמונה פנוראמית של החיים לצד המים, המאפיינים את רוב שטחה של קמבודיה בסוף עונת המונסונים. חיי לילה הם לא ממש הצד החזק של העיר, אך בהחלט יש בה כמה מסעדות טובות.

מקדשים וטבע בפעולה

הקומפלקס באנגקור, המכיל כמאה מקדשים וארמונות, הוא האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בדרום-מזרח אסיה. המקדשים נבנו בין המאה ה-9 למאה ה-14 על ידי בני תרבות הקמר, ובשנת 1992 הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

מבקרים רבים הפוקדים עם שחר את האנגקור ואט

במאה ה-15 ננטשה אנגקור והטבע השתלט על המקדשים - רוב שטחם כוסה תחת מעטה הג'ונגל, ורק בתחילת המאה ה-19 החלו בפינוי הצמחיה שכיסתה את המקדשים. מאז ועד היום הפכו המקדשים ליעד תיירותי ולמוקד משיכה לארכיאולוגים מכל רחבי העולם. מאמצי השיקום ושחזור המבנים נמשכים במקום עד היום.

המקדש הראשון והמעניין ביותר הוא מקדש אנגקור ואט. זהו מקדש ענקי שנבנה במאה ה-12 לכבוד האל ההינדי וישנו. כדאי להצטרף אל אלפי התיירים הפוקדים את המקדש מדי בוקר כדי לצפות בצלליתו המקסימה המשתקפת על פני המים בשעת הזריחה האדומה. 

מקדש טה-פרום שהיה לחלק מהג'ונגל

מקדש נוסף שלא מומלץ לפספס הוא הטה-פרום - זהו מקדש שמור פחות מאנגקור ואט, אך ציורי ופוטוגני הרבה יותר. בטה- פרום, ניתן לראות את הטבע בפעולה: שורשים ירוקים עולים כתמנונים ארוכי זרועות ומעטרים את האבנים הנטועות בקרקע כבר יותר מאלף שנה, אלו נראים כשומרים עליהן כהורים מגוננים.

במקדש באיון, הנמצא במתחם אנגקור טום, ניתן להתרשם מ-54 מגדלים גבוהים בהם אפשר (עם טיפת מאמץ) לספור 216 פסלי אבן העוטים פרצופים מחייכים.

החיים במים

הסירות הן אחד מאמצעי התחבורה הנפוצים ביותר בקמבודיה, גם משום שרוב הכבישים במדינה הרוסים או מוצפים לאחר עונת המונסונים, וגם משום שהן פשוט זולות יותר. בעונה הרטובה (אמצע מאי-תחילת אוקטובר) נראה כאילו כל המדינה עלתה על גדותיה, והערים הגדולות מחוברות ברשת נהרות ענפה. נהר המקונג מוצף ונשפך אל אגם הטונלה סאם ("האגם הגדול"), ששטחו גדל בתקופה זו פי חמישה, והוא מהווה את מקווה המים הגדול ביותר בדרום-מזרח אסיה.  

ההצפה של הטונלה סאפ בתצפית מסיאם ריפ 

באמצע אוקטובר, כשמפלס המקונג מתחיל לרדת, הופכת זרימת המים בנהר הטונלה סאפ את כיוונה, והנהר מציף את השטחים סביבו והופך אותם לפוריים יותר. למעשה, רוב החקלאות הקמבודית מתבססת על האדמה הפוריה הזו שסביב נהר הטונלה סאפ.  

מומלץ מאוד לצאת לשיט בין סיאם ריפ לבאטאמבנג, המתחיל באגם הגדול וממשיך אל הנהר. לאורך ההפלגה ניתן להתרשם מאורח החיים המעניין על פני המים: בתי עץ עם תומכות ארוכות נטועות בתוך המים, לידם בריכות דגים לצריכה פרטית, עצי במבוק המהווים יסודות לבנייה מועברים ממקום למקום בעזרת סירות, ילדים שטים לבית הספר מקומי, חנות מכולת מקומית במרכז הכפר המוצף מהווה מוקד משיכה לסירות קטנות ונזירים גלוחי ראש העוטים שמלות כתומות שטים לכיוון הפגודה הנמצאת על המים.

משפצים את הבית הצף בטונלה סאפ

חופים ומפלים לסיום

אם סיימתם לתור את המקדשים, וחשקה נפשכם בהפוגה מהחום, כדאי לנסות את עיר החוף השלווה סיהנוקוויל, המרוחקת כ-230 ק"מ מפנום פן. שם נמצא הנמל היחיד בקמבודיה, חופי ים תכולים של מפרץ תאילנד המתאימים לצלילה ושנירקול, אליהם ניתן להגיע בהפלגה ואף לשוט סביב מספר איים בעלי חופי חול ים זהוב.  

אתר נחמד נוסף, המרוחקים כ-17 ק"מ ממרכז העיר, הוא מפלי קבאל צ'אי. פרט למפלים הציוריים, מושך אליו המקום מבקרים רבים בעיקר בשל העובדה שבו צולם הסרט הקמבודי המצליח ביותר Pos Keng Kong (הנחש הענק), בעידן של טרום מלחמת האזרחים.

מפלי קבאל צ'אי