השם נשאר במשפחה
הרב ישראל רוזן קרא לנשים נשואות שלא לשמור על שם נעוריהן כי הדבר פוגע בערכי המשפחה. לאפרת שפירא-רוזנברג, שנושאת שני שמות לא קצרים, ברור שמה שמניע את הרב הוא הפחד מאיבוד מעמד "ראש המשפחה"
"מסר פמיניסטי הנוטש את המסורת הפטריארכלית, מבטא את אי-היותן (של הנשים) קניין הבעל ומבליט את עצמיותן ללא התבטלות, שיעבוד ופחיתות”. אח, לא הייתי מנסחת את זה טוב יותר בעצמי. ובאמת, נדמה שהרב רוזן, שקרא לנשים נשואות שלא לשאת שני שמות משפחה, עולה על כל הטיעונים הנכונים ומאבחן נכון את המצב. זה רק שהמסקנה שלו, אפעס, קצת עקומה.
בתור אחת שכבר שנים לא מעטות נושאת על כתפיה הצרות שני שמות משפחה לא קצרים כשלעצמם, לא כל שכן כשהם מחוברים, לא יכולתי להישאר שוות נפש לדברים. לא שאני חושבת שאני ושכמותי צריכות להתנצל, להצטדק או לבקש את אישורו של מאן דהוא בבחירת השם שלנו, אבל בכל זאת, על מנת לסבר את האוזן - יש מגוון עצום של סיבות שבגללן עשויה בחורה שמתחתנת להשאיר את שם נעוריה, או לחברו לשם בן זוגה החדש: תחושת עצמיות, עצמאות, שיקולי קריירה ומקצועיות, שוויון, או פשוט היותה שייכת למשפחת מוצא המורכבת מבנות בלבד, והרצון להמשיך אותה בדרך זו או אחרת (כמוני למשל).
אגב, יש פמיניסטיות דגולות שטוענות שזה לא ממש משנה, כי גם שם הנעורים הוא השם של האבא - אז להחליף גבר אחד בגבר אחר זה כבר ממש לא עקרוני. בסדר. זה לא באמת משנה, כי אף אחד מהשיקולים השונים אינו "היות הנישואין פרט משני בחייה של האישה". לכן, הניסיון לטעון שנשיאת שני שמות משפחה פוגעת בערכי המשפחה הוא פתטי ושקוף.
למה פתטי? כי אם בוחנים את המשפחות בהן התופעה הזו קיימת, אזי על פי רוב, המסקנה היא בדיוק הפוכה. שהרי תא משפחתי שמבוסס גם על אישה עצמאית ושוות מעמד הוא שיש בו כבוד הדדי, שוויון, הערכה, אהבה ושיתוף מוחלט. איני יודעת על אילו "ערכי משפחה" מסורתיים מדבר הרב רוזן, אך בעיניי, אלו הם ערכי המשפחה האולטימטיביים.
והרשו לי לטעון טיעון פופוליסטי ורדוד, שלא נבדק סטטיסטית. אני מניחה שרוב הנשים שנרצחו בשנה האחרונה על ידי בעליהן (ולא על ידי "בני זוגן") לא נשאו שני שמות משפחה אלא רק אחד, ושרוב הגברים שמכים את נשותיהן, לא עושים זאת כי הן מחזיקות גם בשם הנעורים (וכן, אני יודעת שאלימות במשפחה חוצה את כל המעמדות וכו', ובכל זאת). כלומר, כנראה שהשמטת שם הנעורים לא בהכרח מובילה לקיומם של ערכים כלשהם במשפחה.
משפחה דו-ראשית
ולמה הטיעון הוא גם שקוף? כי מה שבאמת מניע את הרב רוזן ואת שכמותו הוא הפחד. הפחד מלאבד את המעמד הבלעדי במשפחה - המעמד שמעניק את הכוח ואת היכולת לשלוט. והוא אומר את זה בעצמו: "המסורת והתרבות של תא משפחתי כולל מרכיב של 'ראש משפחה'". הלך המרכיב הזה - הלכה המשפחה. איזו מסורת? למה היא קיימת (אם בכלל)? מי קבע
אותה, ולמי יש אינטרס שהיא תימשך? התשובה ברורה, והיא משקפת בעיניי חולשה ופחד, שלא לומר היסטריה מפני השינויים שהעתיד צופן בחובו.
לפני כמה שבועות, סביב שולחן שבת, שאלה אותי בתי הבכורה: "אמא, נכון שאבא הוא ראש המשפחה שלנו?” בלי לחשוב פעמיים, באופן אינסטינקטיבי עניתי לה שלא, ושלמשפחה שלנו יש שני ראשים, כמו הדרקון בסרט המצויר שהיא ראתה אתמול. העפתי מבט לכיוונו של בעלי-אישי-בן זוגי או איך שלא תרצו לקרוא לו, כדי לראות איך הוא מגיב ואם הוא לא נפגע. הוא המשיך לאכול את המרק שלו בשקט, והיה ניכר בו שגם הוא לא חש שהכיסא שעליו הוא יושב מתחיל פתאום להתנדנד. מי שכן מרגיש ש"שינוי שיטת הממשל" במשפחה גורם לכיסא שלו לרעוד, שיעשה בדק בית ויברר על מה בדיוק מתבססים ערכי המשפחה שלו.
